תמונתו ההירואית של מרואן מערוף, על שכמו טיל כתף, לבוש מדי זית מנומרים ומחייך על רקע דגל חמאס, היא עדות אילמת לחשיבות הרבה שמקדישה תנועת ההתנגדות האסלאמית לפרוייקט המנהרות.
מערוף הוא החלל העשירי שגובה פרוייקט המנהרות בעזה מגדודי עז א-דין אלקסאם בשבועיים האחרונים. מחיר הדמים הכבד שמשלמת תנועת חמאס עבור הפרוייקט מחייב אותה להסביר לציבור, ואולי אף לאנשיה, את הרציונל שמאחוריו.
בין שורות הרטוריקה הלוחמנית המעטרת את הכרוז שפרסמו הגדודים ב-31 בינואר, בעקבות קריסת המנהרה שהובילה למותם של שבעה לוחמים, הסתתר הנימוק המרכזי לחפירת המנהרות. בפנייה ישירה לאסירים הפלסטינים הדגישה התנועה כי עניינם לא נשכח, וכי גבורתם של "אנשי המנהרות" מעניקה לחמאס "קלפים שיכריחו את האויב לשחרר אתכם." עם זאת, מנסחי הכרוז נזהרו בדבריהם, וחזרו על הצהרתם של בכירים מדיניים בחמאס, ביניהם ראש הממשלה לשעבר אסמאעיל הניה, לפיה התנועה אינה מעוניינת כעת בסבב לחימה נוסף אלא נערכת למקרה שישראל תיזום אותו. אכן, פרוייקט החפירה היקר מכונה בשפת הארגון "קרב ההכנה".
כך או אחרת, חמאס ממשיכה לנסות ולשחזר את הצלחתה המבצעית הגדולה ביותר בעשור האחרון: חטיפתו של גלעד שליט דרך מנהרה והחלפתו ב-1,027 אסירים בטחוניים פלסטינים באוקטובר 2011. אחד ההישגים הגדולים של חמאס במבצע צוק איתן היה "פעולת נחל עוז" ב-28 ביולי 2014 שבמהלכה חדרה חוליה לשטח ישראל דרך מנהרה, נכנסה למוצב צה"ל והרגה חמישה חיילים. האירוע, שתועד כולו במצלמת ראש, כלל ניסיון חטיפה כושל של חייל שנועד להוות קלף מיקוח להסכם חילופי אסירים.
חשיבות נושא האסירים עולה כיום בצל המאבק הפנימי של חמאס מול אבו מאזן. באוגוסט 2013 הציב עבאס את שחרורם של אסירים שנשפטו טרום-אוסלו כתנאי למשא ומתן עם ישראל, ואת שחרור הפעימה הרביעית של האסירים הוא מציב עתה כתנאי לחידוש המו"מ. השפלתו של עבאס בדחיית דרישתו בעניין זה בסבב השיחות הכושל של 2013-2014 יכולה להיות הצלחתו של חמאס, אם תצליח התנועה לחטוף חייל ישראלי לעזה ולכפות על ישראל עסקת אסירים חדשה.
למנהרות משמעות נוספת, מוראלית, בלחימה מול ישראל. כפי שטען בכיר הארגון מושיר אלמצרי בראיון לאתר החדשות אלערבי אלג'דיד בחודש שעבר, המנהרות מהוות נדבך חשוב ביכולתה של חמאס להפריך את "מיתוס הצבא הבלתי מובס." הן משקפות "אסטרטגיה צבאית חדשה באוצר המילים של ההתנגדות" ועומדות כנגד עליונותה הצבאית המובהקת של ישראל מעל פני האדמה, הבאה לידי ביטוי באיתור מפקדות ובכירי חמאס וחיסולם. בחמאס מבינים היטב כי ישראל טרם פיתחה את היכולת הטכנולוגית לאתר את מיקום המנהרות בזמן חפירתן, וכי ממשלת נתניהו אינה מעוניינת ליזום עימות נוסף כדי להשמיד מנהרות במחיר פלישה קרקעית לרצועת עזה.
עם זאת, למרות הבטחון המופגן של חמאס כי פרוייקט המנהרות זוכה לתמיכה עממית גורפת, הסדקים ניכרים כבר כעת. אתרי חדשות אופוזיציוניים נותנים קול לביקורת ציבורית על שליחת צעירים לבטן האדמה ללא אמצעי בטיחות נאותים. פתח, יריבתה הפוליטית של חמאס, משמיעה ביקורת נוקבת יותר. פוסט בדף הפייסבוק הרשמי של התנועה האשים את חמאס ש"אינה יודעת דבר על החיים מלבד קבורת צעיריה בחול." חמאס, מצידה, השיבה אש בטענה כי התייחסות התקשורת הרשמית של הרשות הפלסטינית לחללים כ"אזרחים" במקום כ"שהידים" משרתת את הכיבוש הישראלי.
נכון לעכשיו נראה שהרחוב העזתי ממשיך לחרוק שיניים ולתמוך בפרוייקט המנהרות. אך הישנותן של "תאונות עבודה" מן הסוג לו היינו עדים בשבועות האחרונים תגביר בוודאי את הביקורת על חמאס מבית.
