במונרכיות ערביות אחרות – ירדן, מרוקו, בחריין – יש מתח מסוים סביב אירועי האביב הערבי, והשליטים עושים כמיטב יכולתם לבלום ולתעל אותו לאפיקים לא מהפכניים. גם בסעודיה דוכאו בחומרה ניסיונות הפגנה מעטים במחוזות השיעיים במזרח. הסעודים דאגו גם לשלוח כוחות צבא וציוד לשכניהם הבחריינים כדי לדכא את המהומות העדתיות שאיימו לטלטל את הסדר הציבורי באי הקטן. אולם מעבר לכך שורר שקט בממלכה, ודומה שגלי ההדף של המהפכות במצרים, תימן, תוניסיה, לוב וסוריה נבלמו במדבריות החול בדרכם לריאד.
ייתכן שהסיבה לכך היא המצב הכלכלי האיתן של הממלכה, שבשנים האחרונות נהנתה ממחירי נפט גבוהים וחתכה קופון נאה סביב בעיות הפקת הנפט בעיראק והסנקציות נגד איראן. יש גם רגליים לטענה שהממשל הסעודי פיזר כספים בנדיבות כדי לקנות את לב הנתינים. אולם מעבר לכך יש גם סיבה נוספת. חלק ניכר מן האוכלוסייה הסעודית שמרני מאד, והדמוקרטיה בסגנון המערבי מעולם לא הייתה משאת נפשו.
נוצר אם כן מצב פרדוקסלי שבו דווקא הארמון הוא הדוחף לרפורמות, לעיתים למורת רוחם של הנתינים. בחזית המאמץ הזה ניצב המלך עבדאללה שגילו מתקרב ל-90, והוא ודאי יכול לספר אפילו לשמעון פרס דבר או שניים על נהגי השתייה של צ'רצ'יל או על עישון הסיגרים של אייזנהאואר. המלך הקשיש מקדם רפורמות במדינה על אפם וחמתם של ארגונים אסלאמיים.
בשבועות האחרונים התבשרנו על שתי רפורמות חשובות מאד. הראשונה חסרת תקדים בסעודיה ומקפיצה אותה מעבר למדינות אסלאמיות אוטוריטאריות אחרות: המלך הודיע כי החליט למנות שלושים נשים לפרלמנט הסעודי הקרוי מועצת השוּרַא, וכי מעתה ואילך מספר הנשים במועצה לא יפחת מ-20% דרך קבע. ההחלטה התקבלה בציבור ברגשות מעורבים. ארגוני נשים וצעירים תמכו בה והביעו את שמחתם על המפנה ההיסטורי, אולם קבוצות חשובות ובעלות עוצמה בציבור, ביניהן הוועדה הכוחנית "להוראת המְצוּוֶה ואיסור המגוּנֶה" (אל-אַמְר בּאל-מַעְרוּף ואל-נַהי עַן אל-מֻנְכַּר) הפגינו נגד ההחלטה והודיעו שייאבקו נגדה. על אף זאת הודיע המלך שבכוונתו ליישם מיד את ההחלטה ולבחור נשים מובילות מכל רחבי הממלכה לפרלמנט.
ההחלטה השנייה מגבילה לארבע שנים את תקופת כהונתם של אנשי הדת במועצת גדולי העולמא (הֵיְאַת כִּבַּאר אל-עֻלַמַא). גם ההחלטה הזאת, הנראית פשוטה ואפרורית משהו, היא בעלת חשיבות במערכת הסעודית הרגישה כל כך לאיזונים בין המדינה לבין הדת. בדרכו היעילה הגדיר המלך שוב את מערכת היחסים הזאת והבהיר לאנשי הדת שהם כפופים לשלטון ועליהם למלא את דרישותיו.
אז לא. סעודיה איננה דמוקרטיה, וככל הנראה לא תהיה כזו בזמן הקרוב. לדת יש בה מקום מרכזי, נשים בה עדיין לא רשאיות לנהוג ברכב, וב-9 בינואר השנה נערף בה באכזריות ראשה של נערה מסרי-לנקה שהתינוק באחריותה מת מחנק. אולם ייתכן שדווקא המהפכה השקטה שמקדם המלך עבדאללה כדי לשנות את המצב מבסיסו תביא בסופו של דבר לזעם ציבורי ולהתקוממות סעודית.
