ב-24 בדצמבר 2014 הודיעה התאחדות הכדורגל הפלסטינית על ביטול משחק ידידות שהיה אמור להתקיים ארבעה ימים לאחר מכן בין נבחרות איראן לפלסטין באיצטדיון "אזאדי" בטהראן. במכתב להתאחדות הכדורגל האיראנית הביע מזכיר ההתאחדות הפלסטינית צער על ביטול המשחק "מסיבות טכניות", ובשל עייפות השחקנים הפלסטינים ששבו ממחנה אימונים בסין לקראת משחקי גביע אסיה בכדורגל שייערכו בחודש ינואר באוסטרליה.
החלטת ההתאחדות הפלסטינית לבטל את משחק הכדורגל עוררה תוך זמן קצר תגובות זעם מצד גולשים ברשתות החברתיות האיראניות, שהאשימו את הפלסטינים בכפיות טובה כלפי איראן המספקת להם תמיכה במשך שנים. כמה גולשים טענו כי הידידות בין איראן לפלסטינים היא חד-צדדית וכי הפלסטינים מעולם לא הפגינו ידידות כלפי איראן. "האחים הפלסטינים אוהבים רק את הכסף האיראני", כתב אחד הגולשים. אחרים הזכירו את תמיכת הפלסטינים בעיראק במלחמתה נגד איראן בשנות השמונים. התגובות כללו ביטויי זלזול בפלסטינים וביכולות הכדורגל שלהם לצד כינויי גנאי המקובלים בקרב האיראנים לציון הערבים, כגון: "אוכלי לטאות".
שחקן הכדורגל האיראני לשעבר, מהדי רוסתם-פור, המתגורר כיום בדנמרק, העלה פוסט בדף הפייסבוק שלו שזכה למאות שיתופים ותגובות ברשת. רוסתם-פור כתב כי ההחלטה לבטל את משחק הידידות ימים ספורים טרם מועדו המתוכנן אינה חוקית או מקצועית, ומפתיע במיוחד שלא התקבלה על-ידי מאמן זר אלא על-ידי מאמן המתגורר בעזה. הוא ציין כי ההחלטה מצערת במיוחד לנוכח העובדה שספורטאים איראנים נאלצים לפרוש במשך למעלה מ-30 שנה מתחרויות בין-לאומיות נגד שחקנים ישראלים, מסיבות אידיאולוגיות, גם במחיר תבוסות טכניות ובידוד.
ביטול משחק הכדורגל העלה מחדש לסדר היום הציבורי באיראן את מדיניות החרם האיראני נגד ספורטאים ישראלים. בספטמבר 2010 התעוררה באיראן סערה ציבורית לאחר שהמתאבק טאלב נעמת-פור נאלץ לפרוש מאליפות העולם בהיאבקות במוסקבה לאחר שהוגרל לשחק נגד מתאבק ישראלי. בעקבות פרישתו הצהיר יו"ר התאחדות ההאבקות האיראנית כי מאז המהפכה האסלאמית שילמה איראן מחיר כבד על מנת להגן על זכויות העם הפלסטיני, וקרא לבחון מדיניות זו חרף תמיכתו במאבק העם הפלסטיני והתנגדותו העזה לישראל. הפרשה עוררה מחלוקת בין בכירים ברשויות הספורט. יו"ר הועד האולימפי האיראני, מוחמד-עלי אבאדי, טען כי רשויות הספורט מחויבות לפעול בהתאם למדיניות המשטר כלפי "המשטר הציוני" ולהחרים כל תחרות עם אתלטים מישראל. מזכיר הועד האולימפי, בהראם אפשאר-זאדה, ציין, לעומת זאת, כי אף שהעדר הכרה איראנית בישראל מהווה עקרון מרכזי של המשטר, יש למצוא פתרון לבעיה הניצבת בפני איראן בזירת הספורט העולמית כתוצאה מסירובה ליטול חלק בתחרויות מול ספורטאים מישראל.
בתגובות הגולשים האיראנים לביטול משחק הידידות עם פלסטין ניתן לראות ביטוי נוסף לגישתו המורכבת של הציבור האיראני כלפי הערבים בכלל והפלסטינים בפרט. גישה זו מתאפיינת ביחס אמביוולנטי בו משמשים בעירבוביה משקעי העבר בין איראנים לערבים, שיקולים אידיאולוגיים ואינטרסים לאומיים. הדבר ניכר, למשל, בשיח הציבורי שהתפתח ברשתות החברתיות האיראניות ערב "יום ירושלים העולמי", המצוין מדי שנה ביום השישי האחרון של חודש רמדאן ונועד לבטא את תמיכתם של איראן והעולם המוסלמי בפלסטינים ובמאבקם ל"שחרור ירושלים". יום ירושלים האחרון התקיים ב-25 ביולי בצל מבצע "צוק איתן", על רקע קריאת מנהיגי איראן ובכירי האופוזיציה הרפורמיסטית לאזרחים להצטרף לתהלוכות. אולם השיח סביב יום הציון הזה עורר, בין היתר, תגובות מסויגות ביחס לתמיכת איראן בפלסטינים. התייחסויות רבות כללו את הסיסמה: "לא עזה, לא לבנון, אקריב את חיי למען איראן", שאומצה בעבר על-ידי כמה ממתנגדי המשטר. גולשים רבים הביעו את דעתם כי איראן אינה צריכה לסייע לפלסטינים כל עוד אזרחיה סובלים בעצמם מדיכוי פוליטי וממצוקות כלכליות. יתרה מזאת, במקרים רבים כללו התגובות גילויי עוינות כלפי חמאס, הפלסטינים והערבים בכלל.
העוינות כלפי ישראל נותרה אחת הסוגיות בהן מדיניותה המהפכנית של איראן נותרה עקבית ובלתי-מתפשרת. עם זאת, השיח הציבורי ביחס לפלסטינים בשנים האחרונות משקף ניצני שינוי ביחס לפלסטינים מצד חלק מאזרחי איראן. זה מתאפיין במידה מסוימת של ניכור ואכזבה מכפיות טובתם של הפלסטינים, ומבטאת תפישה לפיה לציבור האיראני יש עניינים חשובים ודחופים יותר מהנושא הפלסטיני ומהסכסוך הישראלי-ערבי.
