החשיפה הדרמטית של הממשל האמריקאי כי איראן התכוונה להתנקש בחיי שגריר ערב-הסעודית בארה"ב, עדל אל-ג'ובאייר, העלתה את מפלס המתח במפרץ הפרסי. נשיא ארה"ב והמלך הסעודי יצאו בהצהרות כי מדובר בהפרה בוטה של החוק הבינלאומי וסיכמו על החרפת הסנקציות נגד איראן. ראשי המשטר האיראני, איתואללה עלי ח'אמנהאי, הנשיא מחמוד אחמדינז'אד ושר החוץ עלי-אכבר צאלחי, דחו את האשמות האמריקאיות בטענה כי זו מזימה אמריקאית-סעודית לקומם את הקהילה הבינלאומית ואת העולם הערבי נגד איראן. זהות המתנקש, מנסור ערבבסיאר, איראני אזרח ארה"ב, איש מכירות של מכוניות משומשות ללא שום קשר מוכח לארגוני המודיעין האיראניים, מעלה ספקות רבים לגבי ההאשמות האמריקאיות. אבל המטרה הושגה: העצמת הבידוד הבינלאומי של איראן.
השאיפה האיראנית להגמוניה במפרץ הפרסי קדמה למהפכה האסלאמית של 1979. כוונות אלו רוסנו עד למהפכה מאחר והאיום הסובייטי על גבולה הצפוני צירפה לגוש המערבי, אליו השתייכו גם המדינות הערביות של המפרץ. לאחר המהפכה איראן חידשה את רצונה להגמוניה והוסיפה לה מימד דתי- שיעי נגד "המשטר הסעודי הכופר". המהפכנים האיראנים היו מעורבים במספר ניסיונות כושלים לערער את יציבות המשטרים הערביים במפרץ, האחרון בהם היה תמיכתה, המוסרית לדברי האיראנים, בהתקוממות השיעית בבחרין במרץ 2011. מדיניות הגרעין האיראנית נתפסת במפרץ כשלב נוסף בחתירה להשתלט על המפרץ. לאחרונה האשימה ערב הסעודית את איראן כי היא עומדת מאחורי המהומות שפרצו בקרבת מסוף הנפט הגדול בראס טנורה, בהן לראשונה השתמשו השיעים הסעודים בנשק.
השאלה היא מדוע בחרו ארה"ב וערב-הסעודית כעת להעלות את מפלס העימות עם איראן באמצעות פרשה כה מפוקפקת? להערכתי כדאי לבחון את העיתוי בפרספקטיבה אזורית כדי לנסות להבין אותו. ערב הסעודית עומדת בשנה האחרונה בראש מסע אזורי אנטי-איראני מקיף. תמיכתה באופוזיציה הסורית נגד המשטר הסורי, בעל בריתה החשוב ביותר של איראן במזרח התיכון; הצלחת מאמציה לשכנע את טורקיה לשוב למחנה הסוני, בין היתר באמצעות ברית אסטרטגית עם מצרים; שכנוע ירדן לאפשר לחמאס להעתיק את מפקדתו אליה מסוריה ובכך לנתק את הארגון מהשפעה איראנית; שליחת כוחות סעודים לבחרין כדי למנוע את הצלחת ההתקוממות השיעית; איחוד מרבית הכוחות הסונים בעיראק, במטרה לבלום את השאיפה האיראנית לדומיננטיות במדינה זו בתקופה הפוסט-אמריקאית; הגברת התמיכה באופוזיציה הכורדית בצפון איראן, במחתרת הערבית במערב (מחוז חוזיסתאן) ובבלוצים במזרח איראן. באפגניסתאן זוכים שבטי הפשטונים הסונים למימון סעודי על-מנת לבלום את ניסיונות איראן לקנות בה דריסת רגל בצפון ובמערב מדינה זו.
המדינה הסעודית למעשה מנהלת מלחמה קרה, חשאית ומקיפה נגד איראן. על כף המאזניים, מהפרספקטיבה הסעודית, מצוי לא פחות מעתידו של המזרח התיכון בכלל ועתיד המלוכה הסעודית בפרט. מזרח-תיכון בדומיננטיות איראנית-שיעית הוא לא פחות מאשר סיוט עבורה ועבור אמירויות הנפט האחרות במפרץ. היוזמה הסעודית להסיח את דעת המשטר האיראני בהתגוננות מפני אויביו הפנימיים, ניתוקו מבעלי ברית אזוריים ובידוד בינלאומי בסיוע אמריקאי עשויים להבטיח את הכישלון האיראני בהשגת דומיננטיות מזרח-תיכונית.
האביב הערבי הבהיר לראשי הממלכה כי אין משטר ערבי החסין מפני התקוממות עממית, היכולה להתחיל מאירוע שולי, כמו התקוממות שיעית בפרובינציית הנפט העשירה, ולהתדרדר במהירות לכדי מהפכה. הסטת תשומת לב הציבורית לאויב חיצוני דמוני, אותו איראן ממלאת בתודעה הסעודית, יחד עם צעדי מנע מקיפים במישור המקומי, עשויה מבחינת השושלת הסעודית להבטיח את קיומה בתקופה כה סוערת.
חשיפת "המזימה האיראנית" להתנקש בשגריר הסעודי צריכה אם כך להיבחן בפרספקטיבה רחבה יותר. ככול הנראה היא חלק מהמלחמה הקרה בין שתי מעצמות המפרץ הפרסי ומטרתה להחליש את איראן בזירות המקומיות והבינלאומיות.
