מאמרם של שני עמיתיי לפורום לחשיבה אזורית, פרופ' נמרוד הורביץ ופרופ' דרור זאבי, על דעיכתו של הסהר השיעי-איראני, ראוי להערכה רבה. על רקע הקולות הנשמעים הן במערכת הפוליטית והן מצד פרשנים המדגישים את הישגיה של איראן במערכת האזורית, במיוחד מאז הסכם הגרעין, חשוב שתישמע הערכה שונה ומפוכחת יותר המתייחסת גם לחולשותיה של איראן ולא רק לעוצמותיה.
אין ספק כי התפתחויות השנים האחרונות במזרח התיכון הערבי בשנים האחרונות סיפקו לאיראן הזדמנויות נרחבות להרחיב את השפעתה. מעורבותה האזורית הגוברת נועדה לא רק ליישם את תפיסתה האידיאולוגית אלא בעיקר לממש אינטרסים לאומיים הנתפסים בעיניה כחיוניים. תמיכתה במשטר אסד נועדה לשמר בעל ברית אסטרטגי המאפשר לה גם להמשיך ולסייע לחזבאללה, המשמש עבורה סוכן השפעה יעיל בלבנון ואמצעי הרתעה נגד ישראל. מעורבותה בעיראק נועדה למנוע את התקדמותו של דאע"ש, שהשתלטותו על שטחים נרחבים במדינה הציבה בגבולה של איראן ישות עוינת ואלימה. הסיוע לחות'ים בתימן נתפס כאמצעי הכרחי לבלום את השפעתה של סעודיה, יריבתה האזורית המרכזית.
לצד זאת, איראן ניצבת בפני מגבלות בסיסיות בבואה לבסס את עצמה כגורם כוח משמעותי במרחב הערבי. ראשית, כמדינה בעלת רוב פרסי היא נתפסת גם בעיני בעלות בריתה בעולם הערבי כגורם זר הנוהג באופן מתנשא ולעתים אף גזעני כלפי שכניו הערבים. מחקר שהתפרסם לאחרונה במכון וושינגטון על ידי חוקרת ממוצא לבנוני, חנין ע'דאר, חשף באמצעות ראיונות עם לוחמי חזבאללה בסוריה את משבר האמון בין הארגון לבין מפקדי משמרות המהפכה בסוריה. אלה, טוענים לוחמי חזבאללה, מתייחסים בזלזול ובהתנשאות לעמיתיהם הלבנונים ולשיעים האחרים הפועלים בחסותם במדינה.
שנית, איראן השיעית מתקשה לממש הגמוניה אזורית במרחב שרובו סוני. בשנים האחרונות התפרסמו אמנם דיווחים אודות ניסיונותיה לכאורה לשנות את ההרכב הדמוגרפי באזורים בעלי רוב סוני בסוריה, אך בסופו של דבר לא ניתן להפריז ביכולת האיראנית לקדם תהליכי שיעיזציה במרחב שבו מהווים השיעים מיעוט קטן. בצדק ציינו הורביץ וזאבי כי מאמציה של איראן להרחיב את השפעתה האזורית נתקלים בקשיים גם בקרב השיעים באזור, והדבר ניכר היטב במקרה של עיראק: בהסתייגותו של ראש ממשלת עיראק, חידר אל-עבאדי, מבחישתה הנמשכת של איראן בפוליטיקה הפנימית בארצו, בהתנגדותו הידועה של איש הדת השיעי הבכיר סיסתאני לתפיסת "שלטון חכם ההלכה" הנהוגה באיראן מאז המהפכה האסלאמית, ובהתנגדות שמוביל איש הדת והפוליטיקאי מוקתדא א-סדר להשפעה האיראנית בעיראק. שלישית, פעילותם של גורמים נוספים במרחב, ובראשם רוסיה, תורכיה וערב הסעודית, מגבילה אף היא את יכולתה של איראן לעצב את סדר היום האזורי כאוות נפשה.
העצמת יתר של האיום האיראני עשויה לסייע למאמצי ההסברה של ישראל (ושל ערב הסעודית) במאמציה לגייס את הקהילה הבינלאומית להמשך המאבק נגד איראן, במיוחד לאחר חתימת הסכם הגרעין שדחק במידת מה את האיום האיראני מסדר היום העולמי. אולם התעלמות מחולשותיה של איראן עלולה לפגוע ביכולת לזהות הזדמנויות הנובעות ממגבלות כוחה. מי שמתייחס לעיראק, לסוריה, לתימן וללבנון כמדינות המצויות כבר "בכיס האיראני", יתקשה לנצל את הביקורת הגוברת על איראן באזור לייצור הזדמנויות שיסייעו בבלימת השפעתה.
אלא שדווקא לנוכח חשיבותה של העלאת תזה חלופית לזו הרווחת, יש מקום להיזהר גם מהערכת חסר של ההשפעה האיראנית המבוססת בחלקה על קביעות לא מדויקות. הורביץ וזאבי מציינים כי בספטמבר 2015 הזמין אסד את רוסיה להתערב במלחמה ולהשיב לו את השליטה בארצו בעקבות כישלונה של איראן ובעלות בריתה למנוע את קריסת משטרו. צודקים עמיתיי כי המעורבות הרוסית הגוברת פגעה ביכולת ההשפעה הצבאית והמדינית של איראן בסוריה, אולם היוזמה למעורבות הרוסית באה גם מצד איראן עצמה. קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, אף נסע לצורך זה למוסקבה בקיץ 2015.
יתר על כן, חרף החשדנות הטבועה בטהראן כלפי רוסיה ומניעיה, לפחות בשלב זה מתקיימים שיתוף פעולה אסטרטגי ותיאום ביטחוני ומדיני שוטף והדוק בין איראן, רוסיה וסוריה. גם אם קיימים חילוקי דעות בין איראן לבין רוסיה ביחס לפתרון המדיני העתידי בסוריה, האינטרסים המשותפים לשתי המדינות גוברים, לעת עתה. יתר על כן, הפעילות הרוסית בסוריה אמנם האפילה במידה מסוימת על מעמדה של איראן, אולם האחרונה ממשיכה לקדם את האינטרסים הישירים שלה בסוריה. בין היתר היא פועלת להקמת בסיס צבאי איראני בנמל לאדקיה ולהשגת דריסת רגל בגולן הסורי, באמצעות סוכני השפעה, כדי להגביר את הלחץ על ישראל.
גם ביחס למעורבותה של איראן בעיראק ראוי להיזהר מהערכת חסר. איראן תומכת במיליציות שונות בהיקפים משתנים, והן עדיין ממלאות תפקיד חשוב בזירה הפנימית בעיראק. אפשר אף שהוא יגבר בתום המערכה הנוכחית נגד דאע"ש במוסול. לפחות חלק מהמיליציות רואות במשמרות המהפכה האיראנים מודל לחיקוי ביחס למעורבותן במערכת הפוליטית והכלכלית, ויכולתו של השלטון המרכזי בבגדאד למנוע התפתחות כזו מוטלת בספק.
יתר על כן, טענת שני עמיתיי כי הצלחתו של אל-עבאדי למנוע את התנתקות החבל הכורדי מעיראק סייעה בצמצום המעורבות האיראנית במדינה אינה קולעת למציאות. איראן מתנגדת בעצמה לפיצולה הטריטוריאלי של עיראק, והדבר ניכר היטב במאמציה למנוע את משאל העם בחבל הכורדי על עצמאות החבל ובהתנגדותה הפומבית להנפת הדגל הכורדי בעיר כירכוכ שבצפון עיראק. גם פעילותו של הממשל המרכזי בחבל הכורדי לא הביאה לצמצום המעורבות האיראנית בכורדיסטאן. סולימאני ביקר לאחרונה בצפון עיראק ונפגש עם ראשי האיחוד הפטריוטי הכורדי (PUK) במאמץ לשכנעם שלא לתמוך ביוזמת משאל העם. מינויו של אירג' מסג'די, ששימש בעבר יועצו הצבאי הבכיר של סולימאני, לשגרירה החדש של איראן בבגדאד משתלב היטב בתמונה הזו.
עמיתיי לפורום מצביעים בצדק על "קולות אחרים" באיראן, שעליהם כתבתי, המותחים ביקורת על מדיניותה הרשמית בסוריה. לאחרונה הצטרף למבקרים גם ראש עיריית טהראן לשעבר, ע'ולאם-חוסיין כרבאסצ'י, שטען בנאום שעורר סערה כי ניתן לחזק את השיעים באזור גם ללא העברת כספים, מכירת נשק ומעשי הרג. אלא שכפי שהדגשתי, הקולות הללו מוגבלים לחוגים רפורמיסטים ואין להם השפעה מעשית על מדיניותה האזורית של איראן. זו נקבעת על-ידי המנהיג העליון והפיקוד הבכיר של משמרות המהפכה.
מצבה הכלכלי של הרפובליקה האסלאמית היה אכן קשה טרם חתימת הסכם הגרעין, אך השתנה. חרף הכשלים המבניים ממנה סובלת כלכלת איראן ניתן להצביע בבירור על שיפור משמעותי במצבה, גם אם הוא לא חלחל עדיין לרמת הפרט. עדות לכך ניתן למצוא לא רק בהצהרותיו של הנשיא רוחאני אלא גם בנתוני קרן המטבע העולמית המצביעים, בין היתר, על צמיחה כלכלית משמעותית של למעלה מ-6% בעקבות הסכם הגרעין. מעורבותה האזורית של איראן ותמיכתה בבעלי בריתה במרחב אכן מחייבות משאבים כלכליים רבים, אך היא עמדה בכך בהצלחה בשיא משטר הסנקציות. היא לא תתקשה לעמוד בכך בעתיד הנראה לעין, במיוחד אם מגמת השיפור בכלכלתה תימשך.
בסיכומו של דבר, אני סבור שמוקדם להספיד את מאמציה של איראן להרחיב את השפעתה האזורית ולקבוע כי נדחקה החוצה. אדרבא, דווקא בחודשים האחרונים מתרבים הדיווחים על הגברת תמיכתה הן בחות'ים בתימן הן בזרוע הצבאית של חמאס. המשך המערכה הצבאית בתימן מחייב את איראן להרחיב את מעורבותה במדינה באמצעות משלוחי נשק ותמיכה בחות'ים, וחילופי ההנהגה בחמאס בעזה מייצרים הזדמנויות חדשות עבורה לנסות ולשפר את קשריה עם הארגון, שנקלעו למשבר בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה.
יכולתה הבסיסית של איראן לקדם את השפעתה באזור מוגבלת אומנם על-ידי מאפייני יסוד במערכת המזרח-תיכונית, ובראשם ההרכב הדמוגרפי והשפעתם המתחרה של שחקנים אזוריים ובינלאומיים. הרפובליקה האסלאמית התקשתה בעבר, ותתקשה גם בעתיד, להפוך להגמון אזורי באזור שרובו ערבי-סוני ורואה בה במידה רבה גורם זר ואף עוין. אף על-פי כן, איראן כבר הוכיחה בעבר יכולת טובה לנצל כל הזדמנות לשיפור אחיזתה ומעמדה כמעצמה אזורית. נכון להציג תמונה מורכבת יותר של המעורבות האיראנית באזור, אך לא כדאי להחליף את הערכת היתר של האיום האיראני בהערכת חסר המפריזה בחולשותיה ומתעלמת מהישגיה.
