מבקריו של נתניהו חגגו לאחר ששמעו את ראש המוסד היוצא מטיל ספק בשיקול דעת של ראש הממשלה. הימין, לעומת זאת, זעם על כך שדגן דיבר בקלות דעת על עניינים ביטחוניים מסווגים. אולם דומה שנקודה מכרעת נבלעה בהמולת הגידופים: ראשי הצמרת הביטחונית של ישראל, אשר פרשו מתפקידם בתקופה האחרונה, מבקרים את הקו המדיני של ממשלת נתניהו וסבורים שהוא דווקא מחליש ומסכן את ישראל.
בדבריו קבע דגן, כנראה המבקר המתון מבין ראשי המערכות הביטחוניות שפרשו לאחרונה: "אם נמתין, אנחנו עשויים להגיע למציאות שיכפו עלינו דברים". במילים אחרות, הרפיסות המדינית שממשלת נתניהו דבקה בה מובילה את ישראל לעמדת נחיתות מדינית. חולשה שכזו רק מפתה את אויבינו להפעיל לחצים מדיניים נוספים, ובנסיבות מסוימות היא עלולה להוביל להתפרצות אלימה. דגן, אשר סבור שהאינטרס הישראלי מצוי ב"יוזמה מדינית", איננו אזרח נאיבי שרוצה להאמין בטוב ליבם של הפלסטינים. אולם הוא מסוגל לזהות אינטרס ישראלי כאשר זה ניצב מולו – ו"יוזמה מדינית" היא אינטרס שכזה.
הראיון עם דגן מבליט תופעה מדאיגה: ראשי מערכת הביטחון חולקים על השקפת העולם ועל ההתנהלות המדינית של ממשלת נתניהו. דומה כי זחיחות הדעת של נתניהו ואנשיו (בעיקר בשל כך שנתניהו סנט באובמה ואף תוגמל על כך בסקרי דעת קהל בישראל) מעוררת דאגה בקרב ראשי מערכת הביטחון, החרדים מכך שמדיניות פזיזה וחסרת אחריות זו תגרע מיכולתה של ישראל לתמרן ולהשיג את יעדיה הביטחוניים.
בין שדגן צדק באופן שהתבטא ובין שטעה, יציאתו נגד מדיניותה של ממשלת נתניהו מלמדת על כך שהוא סבור שהקיפאון המדיני שהממשלה הנוכחית מטפחת פוגע בישראל. כאשר אחד מראשי מערכת הביטחון מאשים את הממשלה המכהנת בכך שהיא מתחמקת משולחן המשא ומתן, הוא אומר: עם ישראל יודע לבנות כוח, אבל נתניהו אינו יודע לתרגם הישגים ביטחוניים להישגים מדיניים.
לכל אורך ההיסטוריה הכירו מצביאים טובים במגבלות הכוח הצבאי. מאחר שהם שבנו אותו, ועשו בו שימוש, הם גם הבינו את מגבלותיו ואת הצורך להפוך הישגים צבאיים להישגים מדיניים. כאשר הצמרת הביטחונית של ישראל ניצבת מול מפלגת השלטון ואומרת באופן הברור ביותר שהאינטרסים הביטחוניים של ישראל קשורים בתהליך השלום, ראוי שהאזרח הישראלי יסיק מכך כמה מסקנות. אחת מהן היא שיש להשתחרר מהאגדה שהימין הקיצוני מקדם את ביטחון ישראל. למעשה, כפי שהעידה צהלתם כאשר נתניהו חזר מוושינגטון והותיר מאחוריו קרקע חרוכה, הימין הקיצוני דואג לעצמו. הביטחון יכול לחכות.