המשלחת של בשאר אל-אסד לז'נבה מתנהלת ביוהרה חסרת בושה האופיינית לשליטי סוריה בעשורים האחרונים. לפני ימים אחדים הסביר אסד כי מטרת המפגש בז'נבה היא "מאבק נגד הטרור בסוריה", ואנשיו שהגיעו לז'נבה אף הרחיבו וטענו כי מטרת המפגש היא להעניק "לגיטימציה לפעולה ההרואית שנוקט הצבא שלנו נגד הטרור". סוריה הרשמית מתעלמת מכך שנתפשה בעשיית פשעים נגד האנושות, מזלזלת במחאה הבין-לאומית על מעשיה ומנסה להסיט ככל יכולתה את הדיון ממעשיה-שלה למעשי האופוזיציה.
אסד הוא ציניקן נטול מוסר, אך הוא לא טיפש והתנהלותו איננה תלושה מן המציאות. עד לפני כשנה הוא סבל ממפלות והפסדים שסיכנו את שלטונו, אולם בשנה האחרונה הוא הצליח לבלום את המגמה הזאת ואף להפוך אותה על פיה באמצעות הישגים צבאיים לא מבוטלים. במקביל, תחלואי האופוזיציה הלכו וגברו וכעת הם מאיימים למסמס את המאבק נגדו.
הצלחותיו, ולעתים גם מזלו, של אסד באים לידי ביטוי בכמה מישורים. הראשון הוא התגברות על הנזק שנגרם בשל ה"דימום האנושי", קרי, העריקות מן הצבא. אף על פי שעשרות אלפי חיילים ערקו מצבא סוריה, הצבא עדיין מסוגל לפעול, בעיקר משום שהחיילים שערקו עשו זאת כיחידים או בקבוצות קטנות ולא גרמו לפירורן של יחידות צבאיות גדולות. למרות המהלומה הקשה שספג הצבא בעקבות גל העריקות, הוא עדיין צבא חזק ונאמן שאסד יכול לסמוך על תמיכתו. במקביל, ובמידה מסוימת כמענה להיחלשותו של הצבא הסורי בכוח אדם, קיבל אסד סיוע מחזבאללה בדמות אלפי חיילים שנשלחו לסוריה. כך הצליחו אסד ואנשיו לשמר יכולות התקפיות ואף לכבוש בשנה האחרונה אזורים חשובים ביותר מבחינה אסטרטגית. לצד שימור הכוח הצבאי זכה אסד למטריה דיפלומטית מתוחכמת ויעילה מצד הרוסים. זו סייעה לו להדוף איומים להתערבות חיצונית ואף צבאית לאחר שנתגלה שעשה שימוש בנשק להשמדה המונית.
אולם הגורם העיקרי שהציל את אסד הוא האופי הבעייתי של כוחות האופוזיציה שהתייצבו מולו, ובעיקר נוכחותה של אל-קאעדה בקרב המורדים, שכמוה כסוס טרויאני המאיים למוטט את האופוזיציה מבפנים.
בתחילת המאבק נגד שלטונו של אסד, הקבוצות הקשורות לאל-קאעדה היו מרכיב קטן למדי בקרב כוחות האופוזיציה, אולם במהלך השנים הן ביצעו פעולות התאבדות נועזות וצברו כוח ומעמד. באותו שלב החלו לזלוג מעיראק לסוריה לוחמים מקרב קבוצות רדיקליות המקורבות לאל-קאעדה, והכוחות הרדיקליים בעיראק החלו לחוש מאוימים הן מן הפגיעה במצבת כוח האדם שלהם הן מן המלחמה בסוריה, שאיימה להאפיל על המאבק בעיראק. כאשר הבין אל-בגדאדי, מנהיג הכוחות הרדיקליים בעיראק, שההתפתחויות בסוריה מאיימות על צבאו-שלו, הוא ניסה להשתלט על הכוח ההולך וגדל בסוריה, והמתחים בין הצדדים הובילו למאבקים ולשפיכות דמים. כך נקלעה האופוזיציה בסוריה למלחמת-אזרחים זוטא המתנהלת בין הפלגים השונים בתוכה ומחלישה אותה מול צבאו של אסד.
המאבקים בין התנועות הרדיקליות אינם חדשים או מפתיעים. מאחר שלאל-קאעדה אין הירארכיה פיקודית, כל מיליציה הצומחת בשטח וחוברת אליה עושה זאת במידה מוגבלת ובהתאם לשיקולים והצרכים שלה. מנהיגי המיליציות הללו אינם מכפיפים את עצמם למנהיגים אחרים ואינם מוותרים על סמכויותיהם. אימן זואהירי, המנהיג הנוכחי של אל-קאעדה, איננו יכול לפקד על המנהיגים המקומיים בשטח או לכפות עליהם מדיניות המשרתת את האינטרסים של התנועה בכללותה, אם היא פוגעת באינטרסים המקומיים. כמו כן, התנועות הרדיקליות נוקשות מאוד מבחינה רעיונית ומתקשות להגיע לפשרות. היעדר מסגרת פיקודית מאחדת ותחושת ההתנשאות האופיינית לתנועות רדיקליות, שחבריהן משוכנעים בצדקת דרכם, מקשים מאוד על שיתוף פעולה ויישוב ההדורים בקרב תנועות האופוזיציה.
החדרת המנטליות הקיצונית והטהרנית של אל-קאעדה אל תוך האופוזיציה הסורית היא הגורם המפורר את האופוזיציה כיום ומונע ממנה להתגבר על המחלוקות הפנימיות ולשתף פעולה כנגד אסד. לאור השפעתן הרבה של התנועות הרדיקליות על האופוזיציה, אסד יכול להסתובב בעולם עם חיוך דק על שפתיו ולהציג עצמו כמי שנלחם בטרור. אכן, אל-קאעדה הוא ארגון טרור, אבל בה בעת הוא משרת את מטרותיו של אסד ומפורר את האופוזיציה עבורו.
