כשנה וחצי חלפו מאז פורסם המסמך המדיני החדש של חמאס, אולם באופק לא נראית כל אינדיקציה לכך שהעולם הבין את גודל הבשורה בכל הקשור למחשבה האסלאמית ביחס ליהודים. רבים במערב אינם יודעים כנראה שהאיבה האסלאמית כלפי היהודים היא מודרנית: היא נובעת מהמתקפה הדתית והפוליטית של התנועה הציונית על המקומות הקדושים למוסלמים בפלסטין. מטרת הציונות הייתה לדרבן את יהודי אירופה להגר ולהתיישב באדמה המקודשת לאסלאם, והיא עשתה זאת תוך התעלמות מהפלסטינים בפרט ומהערבים ומהמוסלמים בכלל.
לא כל יהודי העולם תמכו בצעדים אלו. היו יהודים בעולם שיצאו נגד הרעיון הציוני, וסברו שההתיישבות ורעיון המדינה היהודית הם בגדר חילול השם. תנועת נטורי קרתא, לדוגמה, הייתה אחת הקבוצות שיצאה נגד הציונות. דבר זה הביא לכך שמאות מרבניה הוכפשו על ידי התנועה הציונית בטענה שהם סוכנים של רוסיה, וכתוצאה מכך פגעו בהם מנגנוני הביטחון הגרמנים בשנות העשרים של המאה הקודמת. שמותיהם אבדו יחד עם שאר קהילות היהודים שנספו במה שמכונה "הולוקוסט", או שואת היהודים.
במשך עשרים שנות שהותי בארצות הברית למדתי שלא כל יהודי ארה"ב חושבים אותו הדבר בעניין הסוגיה הפלסטינית. למדתי שאמנם יש מי שתומכים בישראל, דוגמת אלו שהושפעו מקבוצות לובי דוגמת איפא"ק, ויש גם יהודים רפורמיסטים שיוצאים נגד הרעיון הציוני ויישומיו.
חזונה של חמאס ועמדתה ביחס ליהודים
פלסטין היא ערש שלוש הדתות המונותאיסטיות – היהדות, הנצרות והאסלאם, ושורשיהם של כל בני הארץ הזאת נטועים באדמתה המבורכת. מי שמתמצא בהיסטוריה ובמחקר אנתרופולוגי יודע גם שהארץ הייתה ערבית במשך 5,000 שנה, גם אם אחרים יצרו בה היסטוריה משלהם לאחר מכן.
אנו, פלסטינים ומוסלמים, הצהרנו כי אין לנו סכסוך עם היהודים והיהדות אלא עם התנועה הציונית, שאיפותיה הקולוניאליסטיות, מפעל ההתנחלות, ההתכחשות הציונית לטרגדיה הפלסטינית בעקבות הנכבה של 1948 ולזכויות ההיסטוריות של הפלסטינים. לעומת זאת, התנועה הציונית הכחישה את הקשר הערבי והמוסלמי לארץ; כבר בסוף המאה ה-19 היא השתמשה במניפולציות מול יהודים במערב ובארצות ערב כשטענה שפלסטין היא "הארץ המובטחת", ארץ שאין בה עם המיועדת ליהודים חסרי הארץ.
התעמולה הציונית, לצד תעמולה מבית היוצר של הנצרות האוונגליסטית, הביאה למצב חדש בקרב רבים מיהודי העולם, בעיקר במערב. היא גרמה לשטיפת מוח וליצירת סולידריות עם המפעל הציוני, ובכך הפכה יהודים רבים ברחבי העולם לשותפים בפועל לפשעים שביצעה ומבצעת ישראל נגד העם הפלסטיני.
זה מביא אותי לנקודה שברצוני להדגיש. אני סבור שהגיעה העת שתנועת חמאס תיפתח לאותן קהילות יהודיות ברחבי העולם, תנהל עמן דיאלוג ותציג בפניהן את העובדות הנוגעות לסכסוך, לרבות אלה הנוגעות לקיפוח ולדיכוי שממנו סובלים הפלסטינים. בכך תפריך חמאס את הנרטיב המופץ ליהודים אלה בעניין המאבק הפלסטיני וההתנגדות הפלסטינית, שכביכול כולה קיצוניות וטרור, ותסתור את הקונספציה שלפיה הפלסטינים מתנגדים לשלום.
דברים אלו הובהרו במסמך החדש של תנועת חמאס. מסמך זה ביקש לשים קץ לערפול באמנת חמאס מ-1988, אשר ישראל והתנועה הציונית ניצלו כדי להכפישה כתנועה גזענית ואנטישמית ולהביא למחיקתה כתנועת שחרור לאומית לגיטימית.
המסמך החדש מדגיש שחמאס מבחינה בין היהדות כדת ובין המפעל הציוני כחזון קולוניאליסטי, וקובע שהסכסוך של חמאס הוא עם המפעל הציוני הכובש ובשום אופן לא עם בני הדת היהודית. עוד הודגש במסמך כי הבעיה היהודית, האנטישמיות ורדיפת היהודים הן תופעות הקשורות בבסיסן להיסטוריה של אירופה ול"שאלת היהודים" שם, ושאין לאסלאם ולמוסלמים כל נגיעה אליהן. למעשה, ההפך הוא הנכון. במהלך ההיסטוריה היו אלה המוסלמים שהעניקו למיעוט היהודי בטחון והגנה מפני השמדה, כפי שהראה אדוארד מילר בספרו "חזון אברהם: סיפורי אסלאם ויהדות שלובים זה בזה". מילר, עו"ד יהודי קונסרבטיבי, הדגיש בספר את הסיוע המוסלמי שהוענק ליהודים מתקופת האינקוויזיציה במאה ה-15 באנדלוסיה ועד מלחמת העולם הראשונה במאה ה-20.
אני סבור שהגיעה העת לפקוח את עיניהם של מיליוני יהודים באירופה ובאמריקה ולשחררם מעול הנרטיב הציוני, וחושב כי גורמים בינלאומיים וארגוני זכויות אדם במערב יכולים לשמש כמתווכים בפעולה זו. בעקבות זאת יוכלו יהודים ברחבי העולם להסתכל על המציאות בעיניים מפוכחות. או אז הם ידעו כי הפלסטינים שואפים לחיי כבוד בארץ אבותיהם, שחזונם הוא סיום הסכסוך תוך השבת הזכויות לבעליהן, וכי הם פתוחים לכל אפשרות שתבטיח ביטחון, יציבות ופריחה לכל אזרחי הארץ הזאת, לרבות אפשרויות הנדונות בקרב האליטות הפלסטיניות, כמו פתרון המדינה האחת או מדינה דו-לאומית.
ד"ר אחמד יוסף הוא בכיר בחמאס ויועצו הפוליטי לשעבר של אסמאעיל הניה. המאמר המלא התפרסם בעיתון הפלסטיני אל-קודס. מערבית: דולי ברוך
