היום (ראשון) בישרו כלי תקשורת המקורבים לתנועת חמאס כי ראש ממשלת עזה, אסמאעיל הניה, החליט לא להשתתף בועידת המדינות הבלתי-מזדהות שנפתחה בטהרן. ההחלטה, והסיבות שניתנו לה, מעוררות עניין לאור התרחקותה של חמאס מציר איראן-סוריה ולאור הקיפאון, שלא לומר הנסיגה, במאמצי הפיוס בין פתח וחמאס.
כותרות בטאוני הרשות הפלסטינית ביום ראשון ביטאו שילוב של פחד וסלידה מהחלטתה העקרונית של חמאס להשתתף בועידה, כפי שפורסמה ביום שבת. ביומון אל-איאם איים שר החוץ ריאד אל-מאלכי שאם הניה יגיע לטהרן "בין אם כאורח מיוחד או כאורח לא מיוחד", הרשות הפלסטינית תיסוג מהועידה ותקרא למשלחות אחרות לעשות כמותה. מאמר דעה ביומון אל-חיאת אל-ג'דידה השתלח הן בהניה והן ב"משטר המולות באיראן" וטען שהניה רואה עצמו כמהפכן נוסח יאסר ערפאת, למרות שהזמנים השתנו והוא כלל אינו כזה.
גם אבו-מאזן דיבר בגנות חמאס, וטען כי "לא ירשה לאיש בעולם לקרוע את הייצוג הפלסטיני". בסוף, כאמור, חמאס "מצמצה ראשונה" והכריזה כי לא תשתתף בועידה. שלושה מרכיבים הקשורים להכרזה ראויים לציון.
ראשית, נכון לשעה זו, איש מבין הדוברים הרשמיים של חמאס או ממנהיגי התנועה לא יצא לתקשורת והכריז על הנסיגה בריש גלי. הדבר מעורר תמיהה לנוכח העובדה כי חמאס מעסיקה שורה של דוברים וגם ראשי התנועה אינם מתביישים מאור מצלמות הטלויזיה. הייתכן כי בתנועה יש עדיין מי שחושש מתגובת איראן?
שנית, נראה כי האיומים מכיוון הרש"פ על פיצול האחדות הפלסטינית עשו את שלהם. מקורב עלום-שם אמר ל"מרכז המידע הפלסטיני", סוכנות ידיעות המקורבת לחמאס, שהתנועה "לא רוצה להראות כאילו עזה היא ישות המנותקת מהמולדת". טענה מעין זו הועלתה לפני מספר שבועות כאשר רחשו שמועות לפיהן חמאס עומדת להכריז על עזה כ"טריטוריה משוחררת".
שלישית, וזו אולי הנקודה המעניינית ביותר, חמאס תלתה את אי-השתתפותה בועידה בחילוקי דעות עם איראן סביב תמיכתה במשטרו של בשאר אסד בסוריה. עד כה ידענו כי חמאס בחרה לנטוש מוקדם יותר השנה את המפקדה המדינית בדמשק, ובכך לנתק למעשה את יחסיה עם סוריה. שיערנו כי הדבר בוודאי פגע בקשריה עם הפטרונית איראן, אך זו — למיטב הבנתי — האינדיקציה הפומבית הראשונה לקרע האידיאולוגי והעקרוני בין חמאס לאיראן.
בפברואר ביקר אסמאעיל הניה בטהרן וזכה להבטחה מהמנהיג הרוחני העליון עלי ח'אמנא'י לפיה איראן תעמוד לצד חמאס לעד. הניה החזיר הבטחה להמשיך ולתמוך בממשל האיראני. היום, חצי שנה מאוחר יותר, הנסיגה של חמאס מהשתתפות בועידה אינה אלא סתירת לחי מצלצת לאיראן.
לראשונה בחרה חמאס, שלה גבול יבשתי חשוב עם מצרים, להתנכר סופית לציר איראן-סוריה ולשים את כל הביצים הפוליטיות בסל של המדינות האסלאמיות המתונות של 'האביב הערבי': מצרים, תוניסיה, מרוקו וכו'. ימים יגידו אם ההימור השתלם.
