ביום ראשון התכוונה ועדת השרים לחקיקה לדון ב"הצעת החוק: ירושלים ובנותיה" אשר הונחה על שולחן הכנסת על ידי חבר הכנסת קיש (ליכוד) והשר ישראל כ"ץ ביולי השנה.
ההצעה מבקשת להרחיב את גבול השיפוט של ירושלים כך שיכלול את הרשויות המקומיות בשלושת גושי ההתנחלויות: גוש עציון בדרום, מעלה אדומים (כולל 1E) במזרח וגבעת זאב בצפון. לגמרי במקרה (או שלא) הגישו השרים בנט ואלקין באותו חודש הצעה לתיקון חוק יסוד ירושלים בירת ישראל, שעניינה שטח תחום ירושלים והרוב הדרוש לשינויו.
שתי הצעות החוק הללו מצטרפות למבול של יוזמות חקיקה ורעיונות שהופרחו לאחרונה לרגל חגיגות שנת החמישים לאיחוד ירושלים ולהרחבת גבולותיה של העיר לתוך הגדה המערבית. בבסיס כולן נמצאת מדיניות דמוגרפית-פוליטית השואפת להפריד לכאורה בין העירוני לבין הלאומי ולהרחיק את העיסוק בשאלה המדינית של הריבונות. המטרה: להגדיל את מספר היהודים ולהקטין את מספר הערבים בישות המוניציפלית המורחבת הנקראת "ירושלים". השר לענייני ירושלים, זאב אלקין, הסביר זאת בבהירות ובפשטות.
חיבור גושי התנחלויות למרחב המוניציפלי של ירושלים מהדהד את רעיון הסיפוח והחלת ריבונותה של ישראל על השטחים, רעיון הנראה רחוק בשלב זה. אולם הכוונה המיידית של הצעות החוק הללו היא התנתקות חד צדדית מחמש השכונות הירושלמיות הפלסטיניות שמעבר לגדר ההפרדה: מחנה הפליטים שועפאט, ראס ח'מיס, ראס שחאדה, דאחית א-סלאם, כפר עקב וסמיר-אמיס, שבהן חיים כשליש מערביי ירושלים (מעל מאה אלף תושבים), מבלי להעבירן לידי הרשות הפלסטינית. כך יצוצמם מספר הפלסטינים בעיר מבלי "לחלק את ירושלים" דה יורה.
יוזמות חדשות אף יותר, מהאופוזיציה והקואליציה כאחת, טרם התפתחו ליוזמות חקיקה משמעותיות, אולם הן מרחיבות את המהלך לכדי התנתקות חד-צדדית משכונות נוספות במרחב המזרח ירושלמי ושלילת הזכויות החוקיות מתושביהן, ברוח יוזמת חיים רמון. למעשה, במקרים מסויימים העירייה והמדינה כבר מתנהגות כאילו שכונות אלו כבר אינן חלק מירושלים.
כל היזמות והצעות החקיקה לרגל שנת היובל לאיחוד ירושלים מכפיפות את ירושלים האמיתית לעיר המיתית והסימבולית. כולן מתעלמות מצרכיהם של תושבי העיר, היהודים והערבים. אף אחת מהן לא נהגתה על ידי ירושלמים/ות, ואין מומחה אמיתי/ת לענייני ירושלים התומכ/ת בהן. למעשה, בקרב כמעט כל המומחים לענייני ירושלים שוררת הסכמה נדירה, החוצה מחנות פוליטיים, כי הרעיונות הללו הרי אסון לירושלים.
בנייר מדיניות שפרסמה עמותת עיר עמים מוצעת חלופה ריאלית: "בהיעדר פתרון קבע בעתיד הנראה לעין, שני העמים ימשיכו לחלוק מציאות אורבנית מורכבת המבוססת על מרקם עדין ורגיש של יחסי גומלין ותלות הדדית. במציאות זו יש לאמץ מדיניות המחזקת את סביבות החיים והביטחון האישי של כל תושבי העיר ולצמצם ככל הניתן את הגורמים המגבירים את המתיחות בעיר. בראש ובראשונה יש לשפר באופן אבסולוטי את תנאי החיים וביטחונם הקיומי של תושבי ירושלים המזרחית, בתוך ומחוץ לגדר ההפרדה. יש לאפשר להם להתפתח במרחב העירוני, לשמור על שלמות קהילתם וסביבתם הפיזית ולנהל את ענייניהם בעיר באמצעות מוסדות וגופים משלהם וללא פחד".
