אחד המחקרים שדן בקשר שבין תחושות דיכוי, רשתות חברתיות והתפרצות מחאות ה"אביב הערבי" היה זה של גדי וולפספלד, אלעד שגב ותמיר שפר. מסקנתם המרכזית של החוקרים הייתה כי הסביבה הפוליטית היא זו שהניעה את ההתקוממות וכי הרשתות החברתיות שיקפו ולא יזמו אותה.
החוקרים הצביעו על כך שהמחאות פרצו דווקא במדינות שבהן הנגישות לאינטרנט ולרשתות החברתיות קודם להתקוממות הייתה נמוכה (מצרים, תוניסיה, לוב, תימן וסוריה), וכי במדינות המפרץ, שבהן הייתה נגישות גבוהה לאינטרנט ולרשתות החברתיות, לא פרצו התקוממויות משמעותיות.
כפי שטענה החוקרת בסמה מומני, הנגישות הגבוהה של אזרחים ערבים לסמארטפונים ערב ה"אביב הערבי" (כ-80 אחוז מקרבם וכ-87 אחוז מקרב הצעירים) – אפשרה להם להפיץ את דיכויים, את זעמם ואת נחישותם באופן יעיל מאוד. יתר על כן, מאחר שמנגנוני המשטרה ובטחון הפנים היו זקוקים לרשת הסלולרית, המפגינים יכלו לנצלה כדי לשמר את התקשורת ביניהם.
המחאה הערבית על האליטות המושחתות, המעדיפות את טובתן האישית על פני טובת העם, מורגשת גם בחברה הפלסטינית. גם בשטחים הפכה הרשת הסלולרית והרשתות החברתיות הוירטואליות, הפתוחות והחופשיות, לחלופה לרשתות החברתיות הממשיות, הפטריארכליות, הסגורות והדכאניות. המרחב הוירטואלי ממלא עבור צעירים פלסטינים שתי פונקציות מרכזיות: פריקה של הרגשות השליליים הנובעים מההדרה והשוליות בתוך המשפחה ומול השלטון הפלסטיני והכיבוש הישראלי, ולמידה עירנית מנסיונן של התקוממויות ומפגינים במרחב הערבי.
על פי השנתון הסטטיסטי הפלסטיני לשנת 2014 נע שיעור המשתמשים ברשתות החברתיות בגילאי 10 ומעלה, ברוב הישובים הפלסטיניים, בין 70 ל-84 אחוז. שיעור המשתמשים בטלפון סלולרי בין הגילאים 15—29 נע בין 66 ל-93 אחוז. על פי נתוני שירות הבטחון הכללי, 65 אחוז מהמפגעים בגל ההתקוממות הנוכחי (אוקטובר 2015 –פברואר 2016) יצאו מאזור חברון, רמאללה ובנימין, לעומת 35 אחוז שיצאו מאזור ג'נין, שכם, בית לחם, טול כרם וקלקיליה. 71 אחוז מהמעורבים בטרור הם צעירים בגילאי 16—25. במלים אחרות, אף שהנגישות לרשתות החברתיות ולרשת הסלולרית בכל השטחים ובכל טווח הגילאים היא גבוהה מאוד, האלימות כלפי ישראל רווחת דווקא באזורים ובגילאים מסויימים.
המרחב הווירטואלי הפלסטיני העירני אינו מסביר, אם כן, את הטרור. ברשתות החברתיות הפלסטיניות אפשר, ורצוי, להשתמש לא רק כדי לנטר הסתה אלא כדי לפענח שינויים פוליטיים, לאומיים, חברתיים, כלכליים, תרבותיים, מגדריים ודוריים המתחוללים ברשתות החברתיות הממשיות. מהמרחב הוירטואלי ניתן ללמוד לא רק על האינטרסים הרציונליים המניעים את הצעירים לפעולה אלא גם על רגשותיהם. כעסם וייאושם שוברים את מחסום הפחד שלהם, בדיוק כפי שארע לבני דורם במדינות ערב.
צמצום המוטיבציה לטרור יהיה תוצאה של טיפול בגורמים המניעים אותו ולא בסימפטומים שלו. כליאת מאות ואלפי צעירים פלסטינים מאחורי סורג ובריח, ניטור אלפי דפי פייסבוק כדי לאתר עוד ועוד מפגעים, וחסימת רשתות חברתיות כדי להעלים את המחאה ואת תמונותיה מדעת הקהל המקומית והעולמית – כל אלה לא יחלישו את המוטיבציה למחאה ולטרור אלא רק יגבירו אותו. "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" – אומר הכתוב, ובצדק.
