בכיר במשטרת איראן הודיע לאחרונה כי כוחות ביטחון הפנים יאסרו השנה התקהלויות של אזרחים לרגל חגיגות האש הנהוגות ביום רביעי האחרון של השנה האיראנית (המסתיימת ב-20 במרץ). הוא הזהיר כי כוחות הביטחון יפעלו בהתאם לחוק נגד מי שיפר את החוק ויחסום כבישים לצורך הדלקת מדורות. האיסור נועד, לדבריו, לצמצם את הסכנה לשלום הציבור הכרוכה בהדלקת מדורות ושימוש בחומרים דליקים. בשנה שעברה אפשרו כוחות הביטחון במחוז טהראן לקיים את החגיגות, אך הגבילו אותן לרחובות מסוימים בעיר.
חגיגות האש (צְ'הַארְשַנְבֶּה סוּרִי) מתקיימות ביום רביעי שלפני שוויון האביב ופותחות את חגיגות ראש השנה האיראני (נוֹרוּז). במהלכן נוהגים החוגגים להדליק מדורות גדולות, לקפוץ מעליהן ולקרוא לאש: "הצהוב שלי [המסמל חולי – ר"צ] אליך, האדום שלך [המסמל בריאות – ר"צ] אליי". מקורם של טקסים אלה בדת הזורואסטרית, דתה הקדומה של איראן, והם מבטאים את השאיפה לסלק את הרוע ערב תחילת השנה החדשה.
מאז המהפכה האסלאמית בשנת 1979 עוררו טקסי ה"צ'הארשנבה סורי" התנגדות עזה בקרב אנשי דת בכירים באיראן, בטענה כי הם מנוגדים להלכה האסלאמית. כך, למשל, פסק איש הדת הבכיר, איתוללה נאסר מכארם-שיראזי, כי מנהגי החג הם בבחינת אמונה תפלה שיש לבטלה. לדעתו, חלק מהמנהגים המלווים את הנורוז כמו ניקוי הבית, ביקורים חברתיים וסיוע לנזקקים הם טובים, בעוד שאחרים, ובהם הדלקת המדורות ביום ה"צ'הארשנבה סורי", הם אמונות תפלות שיש להימנע מהן. מכארם-שיראזי הצביע גם על הסכנות הכרוכות במנהגי החג, הגורמים לעתים לפגיעות גופניות קשות בחוגגים סביב המדורות. איש הדת הבכיר, איתוללה סאפי גולפאיגאני, פסק אף הוא כי חל איסור לקיים את חגיגות האש מכיוון שיש בהן משום החייאת מסורות מהתקופה הטרום-אסלאמית (גַ'אהִלִיַּה). גם המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, פסק בעבר כי ראוי להימנע מחגיגות האש מאחר שאין להן בסיס הלכתי ומכיוון שמנהגי החג כרוכים בנזקים גופניים וחומריים.
אנשי דת בכירים באיראן ושלטונות המדינה אוסרים, מהשנים הראשונות שלאחר המהפכה ועד עצם היום הזה, על קיום הטקסים ה"כופרים" של חגיגות האש, בטענה כי הם נועדו לפגוע בזהותה האסלאמית של הרפובליקה. אולם כל מאמציהם כשלו, משום שהמסורת הקדומה הזו מושרשת עמוק בקרב האיראנים. לכן נאלצו השלטונות להשלים עם קיומה ולהסתפק בפיקוח עליה, במטרה למנוע את הפיכת הטקסים לזירת התנגשויות בין צעירים לבין כוחות הביטחון, כפי שארע במספר הזדמנויות בעבר. בנוסף פועלים השלטונות לצמצם את הפגיעה בנפש כתוצאה משימוש בחומרים דליקים ומסוכנים, כגון נפצים וזיקוקין.
מאמצי השלטונות להמשיך ולפקח על חגיגות האש מעידים בבירור על כישלון הרפובליקה האסלאמית לבטל את מסורת ה"צ'הארשנבה סורי", כשם שנכשלה בנסיונותיה לבטל את הנורוז במסגרת תהליך האסלאמיזציה שהחל לאחר המהפכה. עדות נוספת לחולשתם של השלטונות מול המורשת והתרבות הקדומה (ואולי גם התרבות המערבית) ניכרה בסערה שפרצה לאחרונה בעקבות הסרת פסלו של המשורר הלאומי האיראני בן המאה ה-11, אבו-אל-קאסם פרדוסי, מחבר "ספר המלכים" (שַאהְנַאמֶה). זהו אפוס פואטי עצום שנכתב סביב שנת 1000 ומספר את עברה של איראן מבריאת העולם ועד לכיבושה המוסלמי במאה השביעית. בחודש פברואר החליטה מועצת העיר סלמאס שבמחוז מערב-אזרביג'אן להסיר את פסלו של פרדוסי, שהיה מוצב באחת מכיכרות העיר, ולהציב במקומו פסל לציון המהפכה האסלאמית. הסרת הפסל עוררה סערה ציבורית שהביאה תוך זמן קצר לביטול ההחלטה ולהשבת הפסל למקומו הקודם.
המשך קיומן של מסורות טרום-אסלאמיות ברפובליקה האסלאמית, 36 שנים לאחר המהפכה, שב ומצביע על עוצמת המרכיב הלאומי-תרבותי בזהות האיראנית, המתקיים במקביל למרכיב הדתי-אסלאמי ולעיתים אף גובר עליו.
