ב-1 בינואר נכנס לתוקף חוק מפורט למלחמה בטרור בסין, שהיה בהליכי חקיקה מאז 2014. אף שמוזר לדבר על חקיקה במדינה שבה הרשות המחוקקת, ובשמה הרשמי "הקונגרס הלאומי של העם", אינה אלא חותמת גומי להחלטות שמקבלת הנהגת המפלגה הקומוניסטית בחדרי חדרים, הרי שהחוק הזה עבר לאחר משא ומתן ממושך בין גורמי שלטון שונים וגם מול חברות ומדינות זרות.
עוד לפני שנחתם סופית זכה החוק לתשומת לב בין-לאומית רבה, בעיקר בגלל סעיפים שביקשו לחייב חברות טכנולוגיה המבקשות לפעול בסין למסור לרשויות מראש קודי הצפנה שיאפשרו להגיע למשתמשי רשת שמארגנים פעילות טרור. חברות כמו גוגל ואפל לאו דווקא הוטרדו מהפרטיות ומזכויות האדם של משתמשיהן, אלא הביעו חשש שמסירת הקודים תאפשר למתחרים סינים לגנוב סודות מסחריים שלהן. מחלקת המדינה האמריקאית ואף הנשיא אובמה עצמו נענו לבקשותיהן של חברות אמריקאיות והעבירו את המסר לרשויות הסיניות, מה שהוביל לריכוך מסויים של הדרישות מחברות הטכנולוגיה.
עיון בחוק עצמו ובתהליך שהוביל לחקיקתו עשוי לשפוך מעט אור על הכוונות העומדות מאחורי הבטחתם של בכירי הממשל הסיני כי המדינה "תשתתף במלחמה בטרור הגלובלי". לדבריו של אן ווישינג, ראש היחידה ללוחמה בטרור במשרד לבטחון הציבור הממונה על ביצוע החוק (המשרד אחראי על המשטרה ועל מנגנוני בטחון הפנים אך לא על הצבא), "טרוריזם הוא אויב הציבור הגדול של האנושות כולה והממשלה הסינית תילחם בכל צורות הטרור". החוק אמנם מאפשר לממשלת סין לשלוח כוחות למדינות זרות לצורך "ביצוע פעולות מלחמה בטרור" (סעיף 68 לחוק), אולם עד כה מיעטה סין לשלוח כוחות של ממש אל מחוץ לגבולותיה, וקשה לראות את הדבר משתנה בזמן הקרוב.
ההשפעה הגדולה יותר של החוק תהיה כלפי פנים: סין מתמודדת עם טרור מבית, ובעיקר עם מתקפות סכינים של בני המיעוט האויגורי במערב סין. בערב חג המולד האחרון אף התריעו כמה שגרירויות זרות בבייג'ינג, כולל שגרירות ארצות הברית, על כוונה לבצע פיגוע במוקדי בילוי בבירה הסינית. מתוקף סעיף 7 לחוק תוקם יחידה למלחמה בטרור בכל עיר בסין, ובמקרים נדרשים גם בכל חבל (עיר, 市, היא יחידה מנהלית מתחת לרמת הפרובינציה או המחוז, ובשטח שיפוטה עשויות להיכלל מספר ערים, כפרים ועיירות המאכלסות יחד עשרות מיליוני אנשים). משמעות הדבר בפועל היא הרחבה משמעותית של מנגנוני הביטחון העצומים בגודלם גם כך (תקציבם גדול יותר מזה של הצבא), והידוק השליטה באוכלוסיה בכל רחבי המדינה. בנוסף נקבע הצורך בהקמת "ארגוני שטח" לצורך "מלחמה עממית" בטרור (סעיף 5), כולל השתתפות של אזרחים בפעילות נגד טרור בתוך הקהילה (סעיף 74) ועידוד אזרחים לשמש כמודיעים ואוספי מודיעין (סעיף 44).
הקמתם של מנגנוני בטחון פנים נוספים בסין עשויה להצר עוד יותר את טווח הפעילות של ארגוני חברה אזרחית ושל עורכי דין, שנתקלים בבעיות מחמירות והולכות גם כשאינם עוסקים בפעילות פוליטית אלא מנסים לספק הגנה חוקית לאנשים שפונו מביתם או סבלו מאלימות משטרתית. המנגנונים הללו עלולים להיות נוקשים במיוחד במחוז שינג'יאנג, האזור האוטונומי האויגורי. האויגורים, מיעוט מוסלמי בחלק הסיני של מרכז אסיה, הם החשודים העיקריים בטרור בסין. דיווחים מתוך המחוז מספרים על פיקוח הולך ומתהדק עליהם, הכולל איסור לעבוד מחוץ לעיר המגורים, איסור לשהות במלונות במחוז וברחבי סין ומגבלות קשות על פולחנים דתיים כמו צום הרמדאן ותפילות במסגד.
לפרקטיקות של ריגול מצד השכנים בקהילה יש היסטוריה לא קצרה בסין – לפחות מאז מהפכת התרבות. לאחרונה נפוצה בדיחה ברשתות בסין, שלפיה אירגוני הביון המובילים בעולם הם המוסד, ה-CIA, ה-MI5 וההמונים ברובע צ'אויאנג בבייג'ינג. אולם החוק החדש מחזק את המגמה להכנסת נהגים שהיו באזור האפור של החוק לתוך ספר החוקים או, אם תרצו, קודיפיקציה של הדיכוי. עם מינויו לנשיא ב-2013 אמר שי ג'ינפינג כי יחזק את שלטון החוק, ופוליטיקאים רבים במערב ראו בזאת סימן להיותו רפורמיסט שיוביל דמוקרטיזציה הדרגתית. אלא שבשנים האחרונות דווקא מתחזקת החקיקה המגבילה. למשל, תיקון לחוק הפלילי עיגן בחוק את ה"העלמה בכפייה" של חשודים לתקופה של עד שישה חודשים ללא הודעה למשפחותיהם.
הגדרת ה"טרור" עצמו בחוק קרובה אמנם להגדרות שהוצעו על ידי מוסדות האו"ם, אך היא מעורפלת למדי. בסעיף 3 לחוק מוגדר טרור כ"פעילות או עמדה שבאמצעות אלימות, חבלה או איום מחוללים פאניקה ציבורית, מערערים את בטחון הציבור, פוגעים בזכויות אישיות וזכויות קניין או מאיימים על גוף של המדינה או ארגון בין-לאומי, והכל בכוונה להשיג מטרה פוליטית, אידאולוגית או אחרת". המילה "עמדה" (主张 יכול להתפרש גם כ"עמדה שמובעת בציבור" או אף "הטפה") היא ריכוך מסוים מהטיוטה המקורית של החוק, אשר הגדירה גם מחשבה כטרור, אך עדיין מאפשרת למדינה גמישות גדולה להגדיר כמעט כל פעילות לשינוי פוליטי או חברתי כטרור.
כאשר סין מצהירה על כוונתה לקחת חלק גדול יותר בלוחמה העולמית בטרור, וכשהנשיא שי מצהיר בפני הליגה הערבית בקהיר על רצונו לשתף פעולה עם המדינות הערביות במלחמה ב"קיצוניות", רצוי לקרוא בזהירות את ההגדרות הסיניות ולהרהר במה שעשויה המעורבות הזו לכלול.
