סיפוח מעלה אדומים לישראל, הנדון בימים אלו בדרג הפוליטי, נועד להכשיל את הקמתה של מדינה פלסטינית בת-קיימא בגדה המערבית ולשים סוף לפתרון שתי המדינות. הסיפוח, כולל הגבעות הקרחות המחברות את ההתנחלות לירושלים המזרחית, המכונות "מבשרת אדומים", או בעגה הגיאופוליטית E1 (קיצור של East-1) ישלים למעשה את ביתור הגדה המערבית לשני חלקים – צפוני ודרומי. הוא גם ינתק את ירושלים המזרחית מהגדה המערבית, יחסום את ירושלים הערבית ממזרח ויבלע את עתודות הבניה האחרונות שלה. השטח שבין ההתנחלות לבין ירושלים המזרחית הוא הרצף הטריטוריאלי הפלסטיני היחידי האפשרי באזור. אין ולא יכול להיות רצף טריטוריאלי פלסטיני ממזרח למעלה אדומים, שם משתרעת רמה מדברית צחיחה, מחורצת בואדיות עמוקים המוצפים בחורף, אשר צונחת בדרמטיות מירושלים ההררית למקום הנמוך ביותר בעולם.
קנטונים פלסטיניים המנותקים לחלוטין זה מזה בגדה המערבית, ללא אחיזה כלשהי בירושלים, הם בדיחה עצובה. מסיבה זו התנגדו כל הממשלים האמריקאים בנחרצות לתכנית הישראלית במבשרת אדומים, לא כל שכן לסיפוח, מאז שזו נהגתה בשנות התשעים על ידי ממשלת רבין. בין המתנגדים היה ג'ורג' בוש הבן, אשר החשיב עצמו ידיד אמת של הימין הישראלי. בתכניות השלום השונות זכתה מעלה אדומים לסידורי ביטחון נפרדים כדי למנוע סיפוח. לאחרונה דווח שגם הנשיא טראמפ ביקש מנתניהו לדחות את הדיון על הסיפוח כדי שיוכל ללמוד את הנושא.
העיר וההתנחלות מעלה אדומים היא פרבר שינה ממזרח לירושלים ואחת ההתנחלויות הגדולות בגדה. ארבעים אלף תושביה מתגוררים בשטח של כ-47 אלף דונם, הקרוב בגודלו לשטחה של תל אביב המאכלסת חצי מליון נפש. רוב השטח ממזרח לה הוא מדבר ריק (בערך עד לח'אן השומרוני הטוב), וממערב שוכנות העיירות הפלסטיניות אל-עיזריה ואבו דיס, המוגדרות בהסכמי אוסלו כשטח B (באחריות אזרחית של הרשות הפלסטינית). עיירות אלו, על עשרות אלפי תושביהן, הן לב לבו של מטרופולין אל-קודס הפלסטיני. על פי הבטחות ישראליות הן היו אמורות להפוך לשטחי A עוד בשנות התשעים. כיום הן כלואות בין גדר ההפרדה ממערב לבין מעלה אדומים ממזרח. חומת הבטון המפרידה בינן לבין ירושלים קוטעת בגסות את הרצף האורבני ואת מרקם החיים העירוני. נסו לדמיין, למשל, את רמת גן ואת גבעתיים מנותקות בחומה מתל אביב.
הרצף הפלסטיני האבוד בין גוש חברון-בית לחם בדרום לבין גוש רמאללה-שכם בצפון הגדה מתנקז כולו למחסום שכוח-אל אחד – מחסום ואדי נאר (ידוע בשמות "הקונטיינר", "הקיוסק") בסְפָר המדבר, מזרחית לאבו דיס. כחלק מפרויקט ביתור הגדה שולט המחסום "באופן מוחלט כמעט על התנועה בין דרום הגדה למרכזה", והעוברים בו "חשופים לעיתים מזומנות, ובייחוד בשעות העומס, לעיכובים ממושכים, המגיעים עד לשעה." סיפוח מעלה אדומים יסבך את המעבר בין צפון הגדה לדרומה אף יותר משום שהוא ישלים גוש החוצה את לב הגדה המערבית ויפגע באופן חסר תקנה ברצף החיים בין אזור בית לחם וחברון לאזורי רמאללה-שכם וצפון השומרון.
הפלסטינים והקהילה הבינלאומית עוקבים בדאגה אחרי ההתפתחויות בנושא. נביל אבו רודיינה, דוברו של אבו מאזן, הודיע כי סיפוח ישראלי של מעלה אדומים ייחשב בעיני הרשות הפלסטינית כ"הסלמה מסוכנת ובלתי מתקבלת על הדעת" וישים קץ לכל אפיק אפשרי של שלום. הוא הזכיר את החלטה 2334 של מועצת הבטחון של האו"ם וחתם בייאוש: "כל הקווים האדומים כבר ירדו לטימיון […] לא יהיה שלום ולא תהיה יציבות ללא מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים המזרחית." פרויקט אל-קודס של אל-ג'זירה הקדיש גם הוא כתבה לתכנית הסיפוח של מעלה אדומים והציגה כסוף פתרון שתי המדינות.
חוק ההסדרה, ההעברה האפשרית של השגרירות האמריקאית לירושלים וסיפוח מעלה אדומים הן רק חלק מהקפריזות של ממשלת הימין שעולות חדשות לבקרים לשיח הציבורי והפוליטי בישראל. נוכח הגחמות הללו נחשפת חולשתה של הרשות הפלסטינית, אשר למרות הצלחות סמליות בזירה הדיפלומטית הבינלאומית נותרת לבדה בשטח, חסרת אונים מול מציאות חד צדדית לחלוטין. כל שנותר לרשות הוא לאיים בשבירת הכלים. אולם אין זה טיבן של מערכות כוח לבטל את עצמן. את המציאות של אוסלו יהיה קשה עד בלתי אפשרי להחזיר לאחור.
המציאות שכבר קיימת בגדה היא זו של בֶּנֶטוסטאן – רשות מוחלשת המשמשת כקבלן ביצוע בשטחים השבוי בידי ישראל בשטחים. ישראל לא תיתן לקבלן שלה לגווע אולם גם לא תאפשר את הפיכתו לעצמאי. לפיכך, בשטח עצמו, אין "סכנה" של חלוקה לשתי מדינות. המציאות הפוליטית הנוכחית היא שליטה ישראלית מוחלטת בקנטונים פלסטינים מוחלשים.
