על פי ידיעות בכמה עיתונים ערבים, הבחירות העתידות להיערך בעיראק ב-30 באפריל עשויות להסתיים במהפך. רבים, כך נראה, ישמחו לראות את נורי אל-מאלכי, ראש ממשלת עיראק מאז 2005, מאבד את משרתו.
מזה כמה שנים שאל-מאלכי השיעי מעורר את כעסם של מדינאים במזרח התיכון ובעולם. כבר ב-2007 דיברה עליו הילרי קלינטון, אז סנאטורית ממדינת ניו יורק, כעל אדם המפלג את הציבור העיראקי. הוא עורר גם את זעמם של הסעודים, שמשלב מסוים סירבו לפגוש אותו בטענה שאינו אמין. אולם ביקורת מצד ארצות הברית וסעודיה אין בה כדי להפתיע, כנראה, והיא לא זעזעה את שלטונו של אל-מאלכי, שנבחר לקדנציה שניה בתפקיד בשנת 2009.
אולם בעת הזו מתמודד אל-מאלכי עם ביקורת פנימית כבדת משקל מצד ההנהגה השיעית בעיראק. הדמות המרכזית המשדרת למצביעים חוסר שביעות רצון מאל-מאלכי היא המנהיג הרוחני של השיעה בעיראק ואחד מאנשי הדת המובילים בעולם השיעי בכלל, עלי אל-סיסתאני.
השפעתו הפוליטית של עלי אל-סיסתאני על תושביה השיעים של עיראק ניכרת היטב בשנים האחרונות. אל-סיסתאני מילא תפקיד מרכזי בבחירות 2005, הבחירות הראשונות שנערכו בעיראק לאחר סילוק סדאם חוסיין והסתיימו, כאמור, בבחירתו של אל-מאלכי לתפקיד ראש הממשלה. לא רק שאל-סיסתאני עודד את השיעים לצאת ולהצביע, הוא פנה במיוחד לנשים השיעיות וביקש מהן להשתתף בבחירות, גם אם בעליהן אוסרים זאת עליהן.
הישגו המתמשך והמרשים ביותר של אל-סיסתאני הוא ציותם של השיעים לקריאתו לא להגיב למעשי הטרור של מפגעים מאל-קאעדה, שטבחו אלפי שיעים בשנים האחרונות. לטענתו, הסונים המבצעים את הפעולות הללו אינם תושבי עיראק אלא זרים המאמצים אידיאולוגיה והאבית. בכך הציל אל-סיסתאני את עיראק ממלחמת אזרחים קשה ומדממת הרבה יותר מזו שהם חווים כיום. התנהלותו והישגיו הניעו כמה אנשים בשנים האחרונות, ובהם העיתונאי המוביל של ה"ניו יורק טיימס", תומאס פרידמן, להמליץ לוועדת פרס נובל להעניק לאל-סיסתאני את פרס נובל לשלום.
עד לא מזמן יכול היה אל-מאלכי לנצל את נטייתו של אל-סיסתאני להימנע ממעורבות ישירה בפוליטיקה. אולם לפי סימנים רבים המגיעים מסביבתו של אל-סיסתאני כיום, הוא והמנהיגות הרוחנית השיעית בעיראק מאוכזבים מאל-מאלכי. לדעתם, ראש הממשלה אינו מטפל כיאות בתחום הביטחון, וליתר דיוק, בסכסוך שבין השיעים לסונים בעיראק. כמו קלינטון, גם המנהיגות הרוחנית השיעית סבורה שאל-מאלכי מלבה את הסכסוך בין הסונים לשיעים וכי קידום האינטרסים השיעיים על חשבון האינטרסים הסוניים מוביל למאבקים דתיים בעיראק, מאבקים שכולם יוצאים מהם מופסדים. יתר על כן, רבים מאשימים את אל-מאלכי בכך שאינו עושה דיו כדי למגר את השחיתות.
בעבר גבר אל-מאלכי על יריביו בבחירות משום שעלה בידו לתמרן בין קבוצות שיעיות שונות. בבחירות של 2009 הוא משך לצידו את מֻקְתַדַא א-סדר, שעמד בראש מיליציה שיעית ותמך באל-מאלכי בשל הנחיות שקיבל מהאיראנים. אולם בבחירות הקרובות, שעתידות להתקיים בסוף החודש, א-סדר אינו מתכוון לתמוך באל-מאלכי אלא בעלי דואי, מושל מחוז מיסאן, הידוע ביושרו וביעילותו. הפופולריות הרבה של דואי גרמה לאל-מאלכי לטרוח ולהגיע למחוז מיסאן, להשמיץ את מושלהּ ולהבטיח מיני הבטחות – צעד המעיד אלף מונים על מצבו הקשה של ראש המממשלה.
אם יריביו של אל-מאלכי יצליחו להדיחו מתפקידו יהיה זה הישג חשוב ביותר לדמוקרטיה העיראקית, שכן אחד המבחנים החשובים של דמוקרטיה הוא היכולת להעביר את השלטון בין קבוצות ומתחרים. ללא העברה שכזאת של הכוח גוברת השחיתות הפוליטית והכלכלית, ומידת הדמוקרטיוּת של המערכת הפוליטית מוטלת בספק. הבחירות של 2014 יעידו אם הדמוקרטיה הראשונה בעולם הערבי אכן עומדת במבחני הדמוקרטיה.
