הירידה בהיקף ההפצצות וההפגזות של האזורים בשליטת המורדים בסוריה אפשרה לאלפי אזרחים באזורים הללו לצאת לרחובות שוב בהפגנות לא אלימות ולקרוא להפלת המשטר. הפגנות בהיקף זה לא נצפו בסוריה מזה כשלוש שנים.
כזכור, למלחמת האזרחים בסוריה קדמה התקוממות עממית לא-אלימה שקראה להפלת המשטר, חירות, שוויון בפני החוק וחיים בכבוד. התקוממות זו דוכאה ביד קשה והובילה את המפגינים וחיילים שערקו מצבאו של אסד לקחת נשק לידיהם ולהילחם במשטר. השימוש הגובר של המשטר בארטילריה ובחיל אוויר נגד ריכוזי אוכלוסיה, לצד התחזקות ארגוני המורדים וההקצנה הדתית שלהם ובקרב האוכלוסיה האזרחית, הביאו לדעיכת ההפגנות. רק במקומות בודדים בסוריה המשיכו אזרחים להפגין, במספרים קטנים.
ההפגנות האחרונות ברחבי האזורים שבשליטת המורדים בסוריה הובלו גם על ידי שארית הפעילים מ-2011, אך בייחוד על ידי דור חדש של פעילים שאישיותם עוצבה תחת אש משטרו של אסד. הפגנות אלה היו קטנות בהרבה מאלה שהתקיימו בראשית ההתקוממות, ובמקום להיות מוקפים במאות אלפי אזרחים צוהלים הוקפו המפגינים במבנים חרבים כתוצאה מההפצצות של המשטר ושל רוסיה.
בהפגנות יום שישי האחרון בלט במיוחד העדרם של דגלים אסלאמיים או קריאות כיתתיות שהפכו לדומיננטיים למדי בשנת 2012, בשלבי דעיכתה של ההתקוממות. המפגינים חזרו על הקריאות המקוריות של ההתקוממות העממית: "העם דורש להפיל את המשטר", "סוריה רוצה חירות", "העם הסורי הוא אחד" (קריאה נגד כיתתיות) ועוד. בשל כך נתקלו ההפגנות הללו בביקורת ובזעם מצד קבוצות ג'יהאדיסטיות דוגמת ג'בהת א-נוסרה (אל-קאעדה בסוריה).
