באמצע החודש שעבר הרסו רשויות המדינה בית בכפר כנא שבגליל. 48 שעות חלפו ומשרד הפנים הוציא צווי הריסה למבנים בכפרים הלא מוכרים סעוא בנגב ודהמש הסמוך ללוד.
בעקבות הריסת הבתים החליטה ועדת המעקב העליונה של האזרחים הערבים לקיים שביתה כללית ביישובים הערביים והפגנה בתל אביב. במקביל ניסו ראשי הרשימה המשותפת להעלות את הסוגיה לדיון בכנסת, אולם הם לא הצליחו לגייס די חתימות של חברי כנסת כדי לכנס את מליאת הכנסת שהייתה בפגרה. חברי כנסת מהרשימה המשותפת ביקשו מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להקפיא את צווי ההריסה, אך וינשטיין דחה את בקשתם.
הן במקרה של כפר כנא הן במקרה של סעוא ודהמש נבנו הבתים באורח לא חוקי. בכפר כנא אמנם נבנה הבית על קרקע השייכת לבעליו, אולם הוא נבנה מחוץ לתכנית המתאר של הכפר. בסעוא ובדהמש, לעומת זאת, אין תכנית מתאר כנדרש לצורך הקמת מבנים.
המבנים שנהרסו הם בודדים מתוך עשרות רבות של אלפי מבנים אשר נבנו ביישובים הערביים ללא רישיון. ל-60 אלף מתוכם הוציא משרד הפנים צווי הריסה.
בסמוך להתכנסותה של הפגנת המחאה פרסמו מארגניה הודעה לעיתונות ובה נתונים על מצוקת הדיור של הציבור הערבי. בין היתר נמסר בה כי בשנת 2014 פרסמה רשות מקרקעי ישראל כ-1,800 מכרזים לבניית יחידות דיור ביישובים ערביים, בהשוואה ללמעלה מ- 38,000 מכרזים אשר הוקצו ליישובים יהודיים. במילים אחרות, האזרחים הערבים, אשר מהווים כ-20% מאוכלוסיית המדינה, זכו בשנה שעברה להקצאה של פתרונות דיור בשיעור הנמוך מ-5% מכלל האוכלוסיה.
היצע הקרקעות המיועדות לבנייה לצורך מגורים ביישובים הערביים מצומצם ביותר מלכתחילה ואינו מספק מענה לצרכי הדיור הבסיסיים שלהם. הוא אינו תואם, למשל, את קצב גידול האוכלוסיה הערבית. יתר על כן, מאז הקמת המדינה הפקיעו הרשויות מאזרחים ערביים קרקעות לצרכי פיתוח, וההפקעות רחבות ההיקף צמצמו אף יותר את עתודות הקרקע של היישובים הערביים.
בישראל קיימים עשרות יישובים ערבים שאינם מוכרים. תושביהם נאלצים להתמודד הן עם היעדר תשתיות הן עם העובדה שליישוביהם אין תכניות מִתאר. לפיכך כל בנייה המתבצעת בהם אינה חוקית ועל כן דינה הריסה.
על פי החוק, היתר בניה מותנה בתכנית מתאר מפורטת שבה מצויין ייעוד השטח (כבישים, שטחים פתוחים, מוסדות חינוך, דת וכדומה), אחוזי הבנייה שאושרו, גובה הבנייה המותר ועוד. במצב השורר כיום, מתוך כ-140 יישובים ערבים, מוכרים ושאינם מוכרים, ל-41 בלבד יש תכניות מתאר מעודכנות. את רובן אין אפשרות לממש ממילא משום שהן ישנות ולא מפורטות. מצב זה תקף גם כאשר הבנייה מתבצעת על קרקע בבעלותו של הבונה.
ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לאחר אירועי אוקטובר 2000 נדרשה להיעדרן של תכניות מתאר ביישובים הערביים. חברי ועדת אור התייחסו בדין וחשבון של הוועדה גם לסוגיית הקרקעות; הם הזכירו את הצפיפות הניכרת ביישובים הערביים, את מצוקת השטחים לדיור ואף את היעדרן של תכניות מתאר. הם אף רמזו לעיכוב מכוון: "ההכנה והעדכון של תכניות כאלה", נכתב בדו"ח, "דורשים תמיד זמן, אך במגזר הערבי היו לעיתים עיכובים בלתי סבירים".
למעלה מאחת עשרה שנה לאחר שפרסמה ועדת אור את מסקנותיה החליטה ממשלת ישראל להקים את "צוות 120 הימים". נמנים עליו הממונה על התקציבים באוצר, מנהל רשות מקרקעי ישראל ומנהלים כלליים של משרדי ממשלה. הממשלה הטילה על הצוות לגבש תכנית פעולה בנושא מצוקת הדיור ביישובים הערביים.
האתגר העומד בפני "צוות 120 הימים" ממשי. מספר פעולות עשויות להקטין את ממדי הבנייה הלא חוקית ביישובים הערביים, ובהן: אישור תכניות מתאר חדשות ועדכון של תכניות קיימות בהתאם לצרכי היישובים הערביים ואוכלוסייתם; הקמת יישוב ערבי חדש; גיבוש מתווה לפתרון סוגיית הכפרים הלא מוכרים בנגב ובגליל, בשיתוף עם נציגי האוכלוסייה המקומית; הפשרת קרקעות לצרכי בנייה וקידום תכניות בנייה; בניית דיור ציבורי ביישובים ערביים, ועוד.
מענה הולם לצורך כה בסיסי יתקן את המדיניות הבעייתית של המדינה ביחס לצרכי הדיור של האוכלוסיה הערבית, אשר משרישה את הפרות החוק ביישובים הערבים במקום לשרשן מן היסוד.
