תנועת חמאס עומדת להפיץ מסמך עקרונות חדש ובו תדגיש את האופי הלאומי של מאבקה נגד ישראל תוך שלילת התייחסויות אנטשימיות וקונספירטיביות ליהודים, כך טען בכיר הארגון אוסאמה חמדאן בראיון שערך לאחרונה ברשת אל-ג'זירה באנגלית.
אמנת חמאס, שנוסחה באוגוסט 1988, מגדירה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כסכסוך נצחי בין יהודים ומוסלמים. היא מעגנת את הג'יהאד ב"חדית' העצים והאבנים" המפורסם, המציג מלחמת שמד של מוסלמים ביהודים ביום הדין האחרון. סעיף 22 של האמנה מתאר השתלטות יהודית על התקשורת העולמית והצתת מהפיכות כבירות – כולל המהפכה הצרפתית והמפכה הקומוניסטית – באמצעות השפעה כלכלית וועידות סודיות. על פי התיאור ההיסטורי של חמאס עמדו היהודים מאחורי מלחמת העולם הראשונה כדי לחולל את הצהרת בלפור, והציתו את מלחמת העולם השניה כדי להביא להקמת מדינת ישראל.
דבריו המהפכניים של חמדאן, שהושמטו מן הראיון המלא ששודר בערוץ הקטרי ב-27 בינואר, באים על רקע התערערות התמיכה האזורית בחמאס (בתורכיה ומצרים) וניסיונה להתקבל כשחקן פוליטי לגיטימי במערב. אנשי חמאס מודעים היטב לעמדה העקרונית של הרביעיה הבינלאומית לענייני המזרח התיכון (האו"ם, ארצות הברית, רוסיה, והאיחוד האירופי) המסרבת למגע עם התנועה כל עוד לא תכיר בישראל, תשלול את המאבק המזוין ותכיר בהסכמי אוסלו. בעמדה החדשה והמרוככת של חמאס יש משום ניסיון לעקוף תנאים קשים אלה עבור התנועה.
חמדאן, כממתיק סוד, סרב לגלות מתי יופץ המסמך החדש יופץ והאם יכלול התנערות מוחלטת מכל הסטריאוטיפים האנטישמיים הקיימים באמנת 1988. "שאל אותי שוב אחרי הפצת המסמך," אמר.
כפי שציין המראיין מהדי חסן במהלך הראיון, ניכר היה כי חמדאן משתדל להלך בין הטיפות: להצביע על שינוי כיוון פוליטי, אך לא להצטייר כחלש או מזגזג. חמדאן הכחיש כי תנועתו "תומכת בפתרון שתי מדינות," אך הסכים לומר שהיא תומכת "במדינה פלסטינית בקווי ה-4 ביוני 1967, שבירתה ירושלים, וזכות שיבה לפליטים." כשחסן התעקש שזו הכרה למעשה בשתי מדינות, השיב חמדאן "אתה יכול לקרוא לזה מה שאתה רוצה […] לזאת הסכמנו, לא פחות ולא יותר."
מודע להתפתלויות שלו סיכם חמדאן את דבריו: "אני רוצה להבהיר שחמאס מדברת פוליטיקה בזמן שאחרים לא מקשיבים. עליהם להקשיב היטב […] עליהם לפעול לאור זאת, ולא לאור רעיונות סטריאוטיפים ששולחים הישראלים."
חמדאן לא היה הבכיר הראשון בתנועה שהטיל פצצה תקשורתית בעת האחרונה. בתחילת ינואר הצהיר סגן ראש הלשכה המדינית מוסא אבו-מרזוק על העדפתו לפתרון פדרלי לפיצול בין עזה והגדה על פני ניסיונות הפיוס הכושלים עם פתח. בראיון, שגרר תגובות חריפות ברחוב הפלסטיני, הכריז אבו-מרזוק גם על עצמאותה המוחלטת של חמאס מתנועת האחים המוסלמים, קשר המעוגן בתחילת אמנת 1988.
בשינוי הכיוון של חמאס ניתן היה להבחין כבר בספטמבר האחרון, בנאומו של ראש הלשכה המדינית היוצא, ח'אלד משעל. משעל דיבר על נכונותה של חמאס להתגמש פוליטית כדי להתמודד עם אילוצי המציאות (דרוראת אלואקע) כל עוד הדבר לא נוגד את עקרונות היסוד שלה. המושג דרורה (בעברית: צורך או אילוץ) משמש בהלכה המוסלמית אמצעי לפשרה פרגמטית לטובת האומה המוסלמית, בעיקר לזמן מוגבל.
כפי שכתב החוקר הפלסטיני נאצר ח'דור בנייר עמדה שפרסם מרכז המחקר הפלסטיני מסאראת באוקטובר האחרון סביב שינוי העמדה של חמאס, ה"מציאותיות והרציונליות" החדשה של חמאס באה לידי ביטוי בהתקרבות למצרים ולאיראן למרות חילוקי הדעות הפוליטיים והאידיאולוגיים עמן, והשלמה עם ההתקרבות בין תורכיה וישראל.
אמנת חמאס, המתעלמת מהצורך במדינת לאום פלסטינית ואינה מתייחסת כלל ליחסי חוץ, פוגעת ביחסי החוץ של חמאס, טען ח'דור. הבנה זו הביאה את סגן ראש ממשלת חמאס בשנים 2006—2007, נאצר א-דין א-שאער, להגדיר את המסמך כ"פרוגרמה דתית של דעוה (הכוונה דתית)" ולא "אמנה פוליטית במובן המלא." עובדה זו הפכה לדבריו את האמנה ללא רלוונטית כבר בתחילת שנות התשעים, והתנועה הפסיקה להדפיס אותה מחדש.
כעת נותר רק לראות מה יכיל המסמך החדש, והאם יהיה בכוחו להפוך את חמאס בעיני הקהילה העולמית מארגון טרור לארגון שחרור לאומי.
