ידיהם של הסעודים מלאות עבודה לאחרונה. הם חתמו על עסקה לרכישת מסוקי קרב צרפתיים בחצי מיליארד יורו, מנהלים משא ומתן עם צרפת על רכישת 16 כורים גרעינים לייצור חשמל, וחתמו עם רוסיה של פוטין על שורה של הסכמים בתחומי האנרגיה ממקורות מאובנים וגרעיניים כאחד. על ההסכמים האחרונים חתם הנסיך מוחמד בן סלמאן, שר ההגנה החדש ויורש העצר של יורש העצר הסעודי.
בשנים האחרונות קיוו הסעודים, ובמידה רבה עדיין מקווים, כי הטלטלה האזורית והיחלשותה של ההגמוניה האמריקאית מהוות הזדמנות עבורם לפתיחה במערכה מדינית, דתית, צבאית, כלכלית ותקשורתית לבלימת איראן ולהשלטת הגמוניה אזורית סעודית. לשם כך הם השקיעו עשרות מיליארדי דולרים במערכות נשק וחימוש, בתמיכה במדינות ובארגונים שונים המצהירים על נכונות לקבל את מרותה של סעודיה, בקמפיינים תקשורתיים יקרים ועוד.
הנחת היסוד של סעודיה הייתה כי ביכולתה לממש את מדיניותה ללא צורך של ממש בבעלי ברית חיצוניים רבי עוצמה כמו ארצות הברית. הנחה זו, שעל בסיסה יצאה סעודיה בין היתר למלחמה בתימן, הופרכה לחלוטין והתבררה כגדולה על מידותיה של סעודיה. צמרת הממלכה נאלצה להבין, בדרך הקשה, כי עליה להתחבר בחזרה למשחקי הכוחות הגלובליים.
זו הסיבה למסעות הרכש של הסעודים ברחבי העולם. העסקה עם צרפת נועדה להבהיר לארצות הברית כי סעודיה יכולה למצוא בעלי ברית חלופיים, שלהם היסטוריה "מפוארת" של אספקת כורים גרעיניים במזרח התיכון (לעיראק ולישראל). עם זאת, הסעודים מבינים כי בעל הבית האמתי במזרח התיכון החדש הוא פוטין. הוא זה שבלם את המתקפה האמריקאית על סוריה, מספק נשק וטכנולוגיות גרעין לאיראן, האויבת המסוכנת ביותר של סעודיה, ומתעלם מזכויות אדם ומ"כוח רך" כאשר עולה מלפניו הרצון לספח טריטוריה של מדינה אירופאית (אוקראינה). אין תמה, אם כן, כי הסעודים הבינו שרוסיה רלוונטית עבורם יותר מוושינגטון.
נראה כי המפתח להשבת היציבות במזרח התיכון, לסיום חלק ניכר מהעימותים בין המדינות ולהתגייסותן למאבק בארגוני טרור כמו המדינה האסלאמית, ג'בהת א-נוסרה, המורדים החות'ים ועוד, מצוי אכן בידיה של רוסיה. ביכולתה לאלץ את הסעודים ואת האיראנים להפסיק את תמיכתם בטרור ובמשטרים בעייתיים, כמו זה של בשאר אל-אסד. האינטרס המשותף לשלוש המדינות הללו הוא הנפט, וכל אחת מהן מפסידה עשרות מיליוני דולרים על כל יום שבו מחירו נמוך מ-90 דולר לחבית. על כך יש להוסיף את ההוצאה הכספית האדירה של איראן וסעודיה על מוקדי הקונפליקט השונים במזרח התיכון.
לצד המניעים הבטחוניים והכלכליים יש גם אכזבה קשה של סעודיה ממדיניותה של ארצות הברית, אשר ממשליה השונים נכשלו במשך העשורים האחרונים בטיפול בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובבלימת המירוץ האיראני לגרעין, הכריזו מלחמה על מדינות מוסלמיות וערביות שעוררה שדים איומים מרבצם, ובגדו באופן מחפיר בבעלי ברית ותיקים ונאמנים. לנוכח כל זאת החלו הסעודים, ומשטרים אחרים במזרח התיכון, לחשוש כי ארצות הברית היא נמר של נייר ומשענת קנה רצוץ. לכן נראה כי המהלך הסעודי כלפי רוסיה אינו עוד מסר של אזהרה לאמריקאים, כבעבר, אלא סימון של פניית פרסה אסטרטגית אמתית.
אין לזלזל בתגובה האפשרית של ארצות הברית לחיזור הסעודי אחר מוסקבה. הברית האסטרטגית בין סעודיה לבין ארצות הברית, שהחלה ב-1945 וצלחה משברים רבים, עלולה לעמוד עתה במבחן של ממש. יש לזכור כי סעודיה – ולא ישראל, כפי שנהוג לחשוב במחוזותינו – היא מרכז הכובד של ארצות הברית במזרח התיכון. לו תירש רוסיה את מקומה של ארצות הברית עלולה האחרונה לממש את הצהרתו של אובמה: "הגיעה השעה להעתיק את מרכז הכובד מהמזרח התיכון למזרח הרחוק". מיליארדי התושבים והשווקים המפותחים של המזרח הרחוק קוסמים לכלכלה האמריקאית הרבה יותר מהביצה הטובענית של המזרח התיכון, הבולעת את חייהם של אלפי חיילים אמריקאים ומאות מיליארדי דולרים ומאכלסת משטרים ותושבים המתעבים את ארצות הברית למוות.
האם התהליכים המתוארים לעיל יבשילו לכדי הפיכת המפרץ הפרסי-ערבי-אמריקאי לפרסי-ערבי-רוסי? מוקדם לדעת. אולם במשחק המעצמות המורכב הזה ארצות הברית קיבלה כרטיס צהוב, ורוסיה מתבקשת לערוך חימום לפני כניסתה האפשרית כמחליפה של החלוצה המרכזית.
