תימן מצויה על סף קריסה כוללת. החברה התימנית היא שבטית באופייה, ולמרות שרוב 22 מיליון תושביה הם עירוניים וסוניים היא נשלטת על-ידי קואליציה של שבטים שיעים זיידים. מעמד הביניים העירוני התקומם בגלל מצוקות כלכליות, דרישות לרפורמות דמוקרטיות והתנגדות לכוונת הנשיא עלי עבדאללה סאלח (שולט מ-1978) להכשיר את בנו, אחמד עלי עבדאללה, ליורשו. כבר בתחילת המחאה החלה התפרקות החברה למרכיביה השבטיים. שלטון סאלח התבסס על קואליציה של שבטו עם שייח' עבדאללה אל-אחמר שעמד בראשי פדרציה של שבטי החאשד הזיידים, המהווים רק 20% מכלל האוכלוסייה. כנהוג במשטרים כאלה, הפיקוד על מנגנוני הבטחון השונים הוא בידי המיעוט השליט.
סאלח הגדיר את שלטונו בתימן כ"ריקוד מתמשך על ראשי נחשים". כדי לרצות את ה"נחשים" – בעלי בריתו – הוא אפשר להם גישה כמעט בלתי מוגבלת למשאבי המדינה ובמקביל העניש שבטים כמו החות'ים אשר ניסו למרוד בו. כול עוד פדרציית שבטי החאשד תמכה בשלטונו הצליח סאלח להתמודד עם האתגרים הרבים למשטרו. אולם בשנה שעברה נפטר בעל בריתו אל-אחמר, ובניו ויורשיו התנערו מסאלח והתנגדו לכוונתו למנות את בנו לנשיא הבא של תימן. גם אחד הגנרלים טען כי ניתנה לו הבטחה שיהיה הנשיא הבא. הקואליציה השלטונית התפרקה, ובמילים אחרות, ראשי הנחשים מרדו ברקדן הוותיק.
הקרע בקואליציה הניע את המעמד הבינוני הסוני בעיקר בערים הגדולות, עדן וצנעא, לצאת לרחובות בתביעה לרפורמות מקיפות במבנהו ואופיו של המשטר. גל המחאות סחף גם את מרבית שבטי המדינה, שביקשו להתחזק על חשבון השלטון המרכזי. המחאות התפתחו במקומות רבים למרד כולל. המשטר הצליח לשרוד תודות לנאמנות מרבית הצבא והפיצול הרב בקרב גורמי האופוזיציה השונים, אולם המצב השתנה לאחר שהנשיא נפצע קשה בהתקפה ב-3 ביוני – ככל הנראה נסיון התנקשות מצד שבטי אל-אחמר – והובהל לטיפול בערב הסעודית. בהיעדרו ממשיכים לשלוט בניו יחד עם סגן הנשיא, אולם סמכותם מצומצמת לחלק קטן מהמדינה, בעיקר במחוז צנעא הבירה.
עתיד תימן כמדינה לוט בערפל. ישנם גורמים המעוניינים לשמר את אחדותה, אך במקביל יש אחרים המעוניינים לפצלה למדינות משנה או להותירה בכאוס מתמיד. הראשונים הקימו קואליציה המורכבת מ-143 נציגים של מפלגות ופלגים שונים בכוונה ליצור ממשל מעבר בהסכמה. הגורם הדומיננטי בקואליציה זו היא המפלגה האסלאמית התימנית-אסלאח, המעוניינת לייסד רפובליקה אסלאמית. אלא שסמוך להקמתה פרשה ממנה המפלגה הסוציאליסטית בטענה כי "צרכי הדרום ושאיפותיו אינם מיוצגים כראוי", ובכוונה מוצהרת לכונן מחדש את דרום תימן כמדינה עצמאית. המורדים הח'ותים מצפון המדינה, זיידים בעצמם, דורשים אוטונומיה רחבה וככל הנראה זוכים לתמיכה איראנית. הסעודים, העוקבים בדאגה אחר המתרחש בגבולם הדרומי, עשויים לתמוך בפיצול תימן לטובת הקמת מדינה חדשה בחבל עסיר על גבולם, אותה יוכלו לצרף למועצת שיתוף הפעולה המפרצית (GCC).
בתימן קיימת נוכחות משמעותית של ארגון אל-קאעדה. מנהיג הארגון בתימן הוא שיח' אַנְוַר אל-עַוְלַקִי, יליד ארה"ב שגדל בתימן, מנהיג כריזמטי אשר הוציא לפועל פיגועים רבים. המפורסמים בהם היו רצח 13 החיילים האמריקאים בפורט הוד שבטקסס ב-2009 ושליחת מטעני הנפץ לבתי כנסת בשיקגו ב-2010. אל-עַוְלַקִי גם יזם פיגועים רבים ומוצלחים נגד כוחות הצבא התימנים, וממשלת תימן פרסמה פסק הלכה המתיר להרוג אותו ללא משפט. אולם לאל-עַוְלַקִי יש תומכים רבים בקרב שבטי מזרח המדינה, והוא מבקש לנצל את הכאוס הפוליטי כדי ליצור למען אל-קאעדה תנאים דומים לאלה שהיו באפגניסטאן.
לסיכום, תימן מצויה בצומת דרכים מכרעת. בדומה לסוריה, עיראק ולוב, קיומה כמדינת לאום מוטל בספק רב, ונראה כי השבטים מעדיפים מציאות בה תהיה להם עצמאות גדולה משלטון מרכזי כלשהו. יתר על כן, כוחות משמעותיים בתימן ובשכנותה מעדיפים לפצלה למדינות משנה הומוגניות ויציבות יותר. המגמה לפירוקן של מדינות לאום ערביות למרכיביהן האתניים, השבטיים והדתיים מסתמנת כריאלית ביותר גם בתימן.
