בימים אלה ניטש מאבק בין סעודיה לטורקיה על הגמוניה בעולם המוסלמי, המתבטא בניסיונה המאומץ של טורקיה ליטול מידי סעודיה את המושכות ולהפוך למנהיגת העולם הערבי והמוסלמי. מאבק זה מסמל את נקודת המפנה של המאה הקרובה במזרח התיכון, והשלכותיו תעצבנה את תווי פניה של מאה זו. כך טוען ד"ר פייסל אל־קאסם, פובליציסט ואיש תקשורת סורי, במאמר מערכת באל־קודס אל־ערבי, יומון ערבי בעל גישה פאן־ערבית הרואה אור בלונדון.
בפתח מאמרו, מצביע אל־קאסם על כך שבשנים האחרונות ההגמוניה הסעודית בעולם הערבי והמוסלמי הולכת ונחלשת בשל חוסר האמפתיה שמגלים מנהיגיה כלפי סבלם של הערבים ושל המוסלמים ברחבי העולם, ובשל כך שתושבי מדינות ערב כבר אינם סומכים על ריאד שתפטור את בעיותיהם ואת מצוקותיהם. את הואקום שמותירה אחריה סעודיה במדינות אלה, מנסה למלא טורקיה במלוא מרצה וכוחה בניסיון למצב עצמה כמנהיגת העולם המוסלמי כולו. לכל אורך העשור האחרון, על האביב הערבי ועל השלכותיו, טוען אל־קאסם, ניתן היה לראות עדויות רבות למאבק בין שתי מדינות אלה, שבא לידי ביטוי בפרויקטים כלכליים, דתיים וצבאיים שטורקיה מובילה במדינות אלה, ובניסיון סעודי לסכל כל פרויקט או יוזמה כאלה שעשויים לסייע לטורקים לחזק את כוחם ואת השפעתם בעולם המוסלמי.
לרשותה של סעודיה עמדו שני "אמצעי לחימה" עיקריים במאבקה נגד ההתפשטות הטורקית, מסביר אל־קאסם: הראשון היה תמיכתה של ארה"ב (שניתנת כנגד כסף סעודי, לדבריו), שעליה בוחרת סעודיה לסמוך; והשני היה חיזוק כוחם ויציבותם של משטרים דיקטטוריים בעולם המוסלמי, מתוך חשש שמא הם יוחלפו בשלטונות חדשים שיפנו עורף לריאד ויחברו לטורקיה. אל־קאסם מדגים זאת דרך המקרה של סוריה: כאשר פרץ המרד בסוריה, תמכה סעודיה במורדים עד אשר הבינה שהמשטר החדש שעשוי לקום לאחר המרד יהיה פרו־טורקי. אז התהפכו המשוואות הסעודיות, והמורדים הפכו לאויב מר שסעודיה נלחמה בו בכל הכוח ובמקביל פעלה לשמירת יציבות משטרו של אל־אסד וצמצמה את תמיכתה רק למורדים בצפון-מזרח סוריה שלחמו נגד הכוחות הטורקיים.
גישה הפכפכה זו, המוּנעת משאיפתה לבלום את טורקיה, מאפיינת את המדיניות הסעודית האזורית בשנים האחרונות, קובע אל־קאסם: סעודיה חתרה תחת מורסי במהלך כהונתו קצרת הימים בשל היותו בן־בריתו האידיאולוגי של ארדואן; בימים אלה היא העדיפה להפקיר את עיראק לידי האיראנים ולתת לה לשקוע למלחמת אזרחים רק כדי שלא יצמח בה שלטון פרו־טורקי חלילה; ובלוב היא מצאה בן־ברית המתנגד לממשלת ההסכמה הלאומית במדינה (הכוונה לגנרל חליפה חפתר, העומד בראש צבא בדלני בבנגאזי) וסייעה לו, לצד איחוד האמירויות, לפעול נגד הממשלה ולהחלישה – גם במחיר החרבתה של לוב, ורק מפני שאנקרה תומכת בה.
בחלק זה במאמרו, אל־קאסם נוקט גישה מעט סלחנית כלפי מדיניות החוץ של טורקיה בבקרו בחריפות את זו הסעודית. שהרי המדיניות שמוביל ארדואן לקידום האינטרסים ההגמוניים של טורקיה פוגעת לא אחת ביציבות של המדינות שבהן מדינתו וצבאה מתערבים ובשלום תושביהן – למשל בסוריה, שבה טורקיה מחמשת מיליציות שנלחמות בכורדים ובצבאו של אסד ופוגעות באוכלוסייה המקומית, וגם בלוב, שבה מחמשת טורקיה מיליציות רדיקליות שעליהן נשענת הממשלה.
כך או אחרת, אל־קאסם מסביר כי לא בכדי מפחדת סעודיה מטורקיה ומהשפעתה ההולכת וגוברת בעולם הערבי, שכן ממשלו של ארדואן אהוד בעיני תושבי מדינות ערב הרבה יותר מאשר סעודיה, האמירויות ובעלות בריתן, וארדואן יודע זאת ומנצל את הירידה בפופולאריות שלהן כדי לחזק את מעמדו על חשבונן. דבר זה בא לידי ביטוי, למשל, בהתעקשותו של ארדואן לשאת בעצמו את דגל האחדות הפאן־אסלאמית בעולם המוסלמי – דרך הנאומים בעלי האופי דתי שהוא נושא ודרך ועידות הקוראות לאחדות בין המוסלמים. ועידת הפסגה בקואלה למפור שנערכה בחודש דצמבר 2019, היא עוד דוגמה למאמץ הטורקי למשוך את השטיח מתחת לרגליה של סעודיה כמנהיגת העולם המוסלמי (ולראיה, סעודיה בחרה שלא להשתתף בוועידה זו, ולא רק מפני שטורקיה השתתפה בה, טוען אל־קאסם, אלא מפני שהוועידה אורגנה שלא תחת חסותו של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, המנוהל על ידי סעודיה).
אנו ניצבים, אם כן, בנקודת הזמן שבה כוחה והשפעתה של סעודיה נסוגים למול כוחה והשפעתה ההולכים וגוברים של טורקיה באזור, קובע אל־קאסם. לטענתו, הסכסוך בין שתי המדינות רק ילך ויחריף בשנים הקרובות, כאשר כל אחת תנסה לכפות את חזונה ההגמוני בכל האמצעים העומדים לרשותה – בתחום המדיני, הדתי ואולי אף בשדה הקרב – כפי שמעידים המאורעות האחרונים בלוב.
אם טורקיה אכן תצליח במאבקה, מה שנראה כתרחיש סביר בימינו אלא אם יקרה משהו בלתי צפוי לחלוטין, מעריך אל־קאסם, תשיב לעצמה מעצמה אזורית זו תוך שני עשורים את תפארתה ההיסטורית. אולם, מוסיף אל־קאסם, הדבר לא יבוא לידי ביטוי בהקמתה מחדש של האימפריה העות'מאנית, כפי שרבים סבורים, אלא בדרכים אחרות שבהן תצליח טורקיה, כצעד ראשון, לכבוש את ליבותיהם של עמי העולם הערבי והמוסלמי. אם תצליח טורקיה בכך, היא תשים סוף להישענות הסעודית על המשטרים הדיקטטוריים בעולם המוסלמי, קובע אל־קאסם – בעלי הברית הנאמנים היחידים בעיני סעודיה והאחרונים שנותרו לה לאחר שאיבדה את ההגמוניה שהייתה לה בעולם הערבי והמוסלמי.
