לאחר קרוב לעשרה חודשים של מחאות בכל המדינה, שבמהלכן התפטר עבד אל־עזיז בותפליקה, נשיא אלג'יריה זה 20 שנה, נערכו בחירות לנשיאות עם שיעור הצבעה שעמד על 41% בלבד, ובסיומן נבחר עבד אל־מג'יד תבון, בן ה־74, לנשיאה החדש של אלג'יריה.
תבון, איש המשטר הישן וממקורביו של בותפליקה, היה גם המועמד לנשיאות שזכה לתמיכה מהממסד השלטוני במהלך הבחירות, ומסיבה זו, בחירתו לנשיאות בסיומה של מערכת בחירות שמניין מחרימיה היה רב ממניין מצביעיה, אינה נושאת עימה בשורה חדשה עבור תושבי אלג'יריה, שיצאו למחות בהמוניהם עם היכנסו לארמון הנשיאותי באל־מראדיה. במאמר מערכת במגזין הדיגיטלי העצמאי א־ספיר אל־ערבי, מבקש רדואן בוג'ומעה, פובליציסט אלג'יראי ופרופסור לתקשורת באוניברסיטת אלג'יריה, לשרטט קווים לדמותו של הנשיא האלג'יראי החדש, ודרכם להבין מדוע בחירתו אינה מסמלת את השינוי שייחלו לו תושבי אלג'יריה ומדוע רבים מהם מסרבים להכיר בו כנשיאם הלגיטימי.
בוג'ומעה סוקר במאמרו את קורות החיים של הנשיא הנבחר, מסיום לימודיו בבית הספר לממשל, עבור במשרות המושל שמילא בכמה מחוזות במהלך שנות השבעים והשמונים, ועד לתפקידי השר השונים שמילא ולבחירתו לנשיאות. דרך סיפור חייו של תבון, בוג'ומעה מראה עד כמה קשרים עם אנשי מפתח הם כמעט הגורם הבלעדי שבאמצעותו ניתן להתקדם בפוליטיקה ובממשל האלג'יראי; ולראיה – לאחר קרוב לחמישים שנה בפוליטיקה האלג'יראית ובממסד השלטוני, מערכת הבחירות האחרונה הייתה למעשה הראשונה אי פעם שבה התמודד תבון על משרה ציבורית (לא שזה משנה יותר מדי, טוען בוג'ומעה, שכן באלג'יריה הבחירות תמיד זויפו והותוו על ידי הממשל – התנהלות שגם לתבון, כמו לרבים במעמדו, היה חלק בשימורה).
בזכות קשריו ומכריו, ובמיוחד הודות לסנדקו הגנרל אלערבי בלח'יר, התקדם תבון גם בפוליטיקה הארצית, וסלל את דרכו אל ממשלתו השנייה והשלישית של סייד אחמד גזאלי בין השנים 1992-1991 (אז כיהן כשר הממונה על השלטון המקומי). אולם לאחר שפוזרה ממשלה זו ופחתה השפעתו של סנדקו, נדחק תבון לשולי המפה הפוליטית למשך כמה שנים, ושב לממשלה ב־1999, כאשר בותפליקה נבחר לנשיאות, דבר שהתאפשר במידה רבה בזכות סנדקו של תבון, ששכנע את הצבא לתמוך בבותפליקה.
עם שובו לשולחן הממשלה, מילא תבון במשך כמה שנים תפקידי שר שונים בממשלות שהתחלפו, ובהם שר התקשורת והתרבות, שר הבינוי והשיכון והשר הממונה על השלטון המקומי. אולם הוא נאלץ לגלות אל המדבר הפוליטי לאחר ששמו נקשר, לצד בכירים רבים נוספים בממשל האלג'יראי, בפרשיית אל־ח'ליפה, פרשת השחיתות המתוקשרת והגדולה ביותר בהיסטוריה של אלג'יריה. אחרי קרוב לעשור במדבר הפוליטי, הצליח תבון לנצל את קשריו פעם נוספת ולשוב לשולחן הממשלה בשנת 2012.
בין השנים 2017-2012, תבון המשיך לכהן בתפקידי שר, ובהם שר הבינוי והשיכון, עד שבשנת 2017, הצליח לגייס לטובתו פעם נוספת את קשריו ואת האמון שרכשו לו רבים מבכירי השלטון האלג'יראי, ובעיקר א־סעיד בותפליקה, אחיו של הנשיא הקודם, ותבון מונה בהוראת הנשיא לראש ממשלת אלג'יריה במקומו של עבד אל־מאלכ סלאל.
אלא שמשך כהונתו של תבון כראש ממשלה היה קצר מהצפוי. הסיבה לכך הייתה נאום שנשא כראש ממשלה בניסיון לשוות לעצמו דימוי של פוליטיקאי נקי כפיים, ובו הוא קרא להפריד בין הכסף לבין הפוליטיקה במדינה אף על פי שהוא עצמו זכה כפוליטיקאי לתמיכתם של אנשי עסקים ושל אינטרסנטים למיניהם. כתוצאה מכך, אנשי עסקים חזקים במדינה הפעילו לחץ על הממשל לפטר את תבון, והוא הודח מתפקידו כעבור חודשיים בלבד.
עם התפטרותו של הנשיא בותפליקה באפריל 2019 וההכרזה על הבחירות לנשיאות, הציג תבון את מועמדותו, וזכה לחיבוק חם מצד התקשורת האלג'יראית. חיבוק זה של התקשורת, לפי בוג'ומעה, הוא תוצאה של הטבות שקיבלו ממנו עיתונאים ועיתונאיות בתקופת כהונתו כשר הבינוי והשיכון. כתוצאה מכך, ובאופן אירוני למדי, הוצג תבון בתקשורת כראשון שניסה להילחם בשחיתות בפוליטיקה האלג'יראית. אלא שהציבור האלג'יראי לא השתכנע מהתעמולה המגויסת הזו מצד גופי תקשורת שתמכו בתבון משיקולים אינטרסנטיים.
לאור כל זאת, בוג'ומעה מסיק כי הנשיא הנבחר הוא לא יותר מפקיד חסר ניסיון פוליטי שהצליח לפלס את דרכו עד ללשכת ראש הממשלה ולארמון הנשיאות רק בזכות רשתות הקשרים והאינטרסים שהוא טווה עם פוליטיקאים, עם אנשי עסקים, עם התקשורת ועם אינטרסנטים שונים. לא בכדי, לדעת בוג'ומעה, כשתבון נואם הוא נשמע כאדם שהתפקיד נכפה עליו, ועצם כהונתו היא עדות נוספת לפשיטת הרגל של המערכת השלטונית והפוליטית באלג'יריה.
בוג'ומעה מביע את חששו מכך שאלג'יריה תידרדר למשבר חמור אף יותר מהמשבר הנוכחי עד כדי קריסה מוחלטת של המדינה. לדעתו, תבון יהיה נשיא חלש שנשלט בידי המערכת השלטונית המסואבת השולטת במדינה זה שנים ושכל שאיפתה הוא להיעמד מחדש על הרגליים לאחר המהלומה הקשה שספגה עם הדחתו של בותפליקה.
כשנשיא המדינה נתפס כלא לגיטימי בעיני רוב בני עמו שהצביעו הצבעת אי־אמון בו ובמערכת השלטונית בהחרימם את הבחירות, לא תהיה לו גם לגיטימציה ברמה הבין־לאומית, מה שיוביל להפקרתם של האינטרסטים הבין־לאומיים של אלג'יריה. בוג'ומעה מסכם כי לא לבשורה זו ייחל העם האלג'יראי, וכי מה שנחוץ לו בשלב זה הוא לקבוע את גורלו בעצמו ולבנות את מדינתו מחדש ואחרת.
