"ההיסטוריה מלמדת שאין דבר כזה 'קולוניאליזם טוב'. המעצמות הקולוניאליות אינן עמותות צדקה, כי אם מפלצות שמנסות להשתלט על משאביהם של אחרים. סין איננה יוצאת דופן". המילים הללו של פייסל אל־קאסם, עיתונאי סורי בכיר ברשת אל־ג'זירה, מסכמות את האופן שבו הוא תופס את סין: מעצמה קולוניאלית של ממש. המודל הסיני לקולוניאליזם שמתפתח בשנים האחרונות מבוסס על מתן הלוואות ועל סיוע למדינות שונות במטרה לנצלן. אל־קאסם מפרט את התפיסה הזו ומעגן אותה בדוגמאות שונות במאמר "זהירות, הקולוניאליזם הסיני מגיע!" שפורסם בעיתון אל־קודס אל־ערבי.
נקודת המוצא לדיון של אל־קאסם בקולוניאליזם הסיני היא ההגדרה שהוא מציע לתופעת הקולוניאליזם עצמה: "לאורך ההיסטוריה, בכל פעם שמדינה מגלה שיש לה כוח עודף, היא מפנה אותו כלפי חוץ. היא מתערבת בענייניהן של מדינות אחרות, מנצלת אותן ומקימה בהן קולוניות". בעת האחרונה, לאחר שסין צמחה והתחזקה, גם היא התחילה לחשוב בצורה קולוניאליסטית – היא סבורה שעומדת לה הזכות להשקיע את עודפי הכוח שלה במדינות אחרות, בעיקר במדינות מתפתחות באסיה, במזרח התיכון ובאפריקה. עם זאת, המודל הסיני לקולוניאליזם מבוסס על מרכיב מרכזי נוסף: מלכודות חוב. כיצד, אם כן, פועלת השיטה?
סין מנצלת את חולשתן של מדינות עניות או פושטות רגל שזקוקות לכסף מזומן, ומפתה אותן בהלוואות לביצוע פרויקטים שונים בתחום הפיתוח והתשתיות. מדובר בהלוואות נדיבות בתנאים נוחים מאוד: סין דורשת עבור הלוואותיה ריבית נמוכה באופן יחסי – 3-2 אחוזים בשנה, לעומת ארצות הברית שדורשת כחמישה אחוזי ריבית. גם סכומי הכסף שסין מקצה להלוואות למדינות זרות גדולים בהרבה מאלו שמציעה ארצות הברית. כאן מתגלה מלכודת החוב הסינית: לאחר השלמת הפרויקטים הללו, מגלות המדינות הלוות שלמעשה אין להן כסף להחזיר לסין, ובנקודה זו סין שוכחת את "נדיבותה", ומציעה שהחוב יוחזר בדמות בעלות על חלקים בפרויקטים התשתיתיים השונים.
כך קונה לה סין, אט אט, נכסים במדינות זרות – והינה מתגלה מלוא תפארתו של הקולוניאליזם הסיני החדש. זהו אומנם קולוניאליזם "רך", שאיננו כרוך בכיבוש צבאי, אולם מלכודות החוב שסין מתבססת עליהן מאפשרות לה לקנות לה אחיזה בכל העולם, ממש כמו המעצמות הקולוניאליסטיות ההיסטוריות. אל־קאסם איננו מציין זאת, אבל סין למעשה אפילו איננה נפרדת מסכומי הכסף שהיא מעניקה כהלוואה: לעיתים קרובות, קבלני הביצוע של אותם פרויקטים בתשתיות ובפיתוח הן חברות סיניות שמעסיקות עובדים סינים. כך, הכסף שהעניקה סין כהלוואה חוזר אליה פעמיים: בדמות תשלום על הפרויקטים שהיא מבצעת ובדמות חלקים בפרויקטים המוגמרים.
לתופעה זו קיימות כמה דוגמאות. סרי לנקה, למשל, לוותה מסין בשנים האחרונות מיליארדי דולרים לטובת השקעה בתשתיות שונות, ובהן גם נמל בעיר המבנטוטה בדרום האי. דא עקא, היא לא מצאה כסף כדי לפרוע את חובה לסין, ובשנת 2017 נאלצה להציע לבייג'ין לחכור שבעים אחוזים מהנמל למשך כמאה שנים. דוגמה נוספת מספקת ג'יבוטי, מדינה קטנה בקרן אפריקה: בשנים 2017-2016 היא לוותה מסין כמיליארד וחצי דולר, למעלה מ־75 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי שלה, לטובת פרויקטים תשתיתיים. בין אותם פרויקטים נמנית הקמת אזור סחר חופשי בנמל דורלה שליד הבירה ג'יבוטי.
אלא שאותו אזור סחר חופשי נמצא למעשה בשליטה מוחלטת של סין. היא הגדילה לעשות ואף הקימה בו בסיס צבאי של ממש. אל־קאסם מציין מקרה אחר שעשוי להפוך למלכודת חוב כזו: מצרים לוותה בשנים האחרונות סכומי כסף גדולים מסין, וסין גם השקיעה בפרויקטים שונים במצרים. האם גורלה של מצרים יהיה כגורלן של סרי לנקה ושל ג'יבוטי?
דוגמה מובהקת אפילו יותר לקולוניאליזם הסיני מתגלה במדינות העניות של אפריקה שמדרום לסהרה. אומנם, בשנת 2017, הלוותה סין למדינות הללו מיליארדי דולרים, אלא שההלוואות הללו הן כלי שמשמש את סין כדי "להפוך את אפריקה ליבשת סינית ולנצל את האפריקאים". אלה דבריו של מישל סטה, לשעבר נשיא זמביה, והוא מוסיף ואומר שלעומת סין, המעצמות הקולוניאליסטיות האירופיות נראות טובות לב ממש: הן אומנם שדדו את היבשת, אולם השקיעו בה בתשתיות חברתיות וכלכליות.
סין, לעומתן, מעוניינת למקסם את הרווחים שהיא מפיקה מאפריקה, תוך התעלמות מרווחתם של התושבים. מחקר של חברת הייעוץ מקינזי מספק מענה על השאלה – מהם אותם משאבים שמחפשת סין באפריקה: סין מייבאת ממדינות אפריקה בראש ובראשונה נפט, גז ומתכות – תשעים אחוזים מכלל היבוא שלה מהיבשת. נוסף על כך, סוגיית הנפט מדגימה את הממד הצבאי של הקולוניאליזם הסיני החדש: סין בונה בסיסים צבאיים בסמוך לבארות נפט באסיה ובאפריקה. אל־קאסם מכנה שיטה זו "קולוניאליזם נוסח אמריקה", רמז לאינטרסים המובהקים של ארצות הברית בתחום הנפט שלעיתים גולשים לפעילות צבאית.
למרות כל זאת, ההשוואה שמציע אל־קאסם בין הקולוניאליזם האירופי לזה הסיני מתמיהה במקצת: תחילה, מאמרו של אל־קאסם כמעט שאינו מתייחס לאלימות, לכיבוש ולשעבוד העבדים שהיו מאפיינים בולטים של חלק מזירות הקולוניאליזם האירופי ושאינם קיימים בפרויקט הסיני. יתר על כן, קשה להשוות בין היקפו העצום של הפרויקט הקולוניאלי האירופי לבין ממדי הקולוניאליזם הסיני. בין כה וכה, לדעת אל־קאסם, הקולוניאליזם הסיני מחייב לכל הפחות נקיטת משנה זהירות, והוא חותם את דבריו בפנייה המופנית כנראה לקוראים במדינות המזרח התיכון: "היזהרו מהקולוניאליזם של האדם הצהוב. הוא עוד עלול לגרום לכם להתגעגע לקולוניאליזם של האדם הלבן".
