רוסתום ישב בגן הציבורי בדמשק, ביתו החדש לאחר שבעלי הדירה סילק אותו כיוון שלא שילם שכר דירה חודשיים. בשלושת שבועות הסגר שהטילה ממשלת סוריה על האזורים בשליטתה כדי למנוע את התפשטות וירוס הקורונה איבדו רבים ממי שמתקיימים משכר יומי את מקור הכנסתם, ובהם רוסתום שהתפרנס מעבודות בניין מזדמנות. הוא איבד גם את הקשר עם משפחתו בדרום סוריה, מאחר שאביו נאלץ למכור את הטלפון הנייד של המשפחה כדי לרכוש מזון. "סוריה היא בית הקברות לעם הסורי הרבה לפני שתהיה בית הקברות לאיזה פולש", הוא אמר בעגמומיות בהזכירו את האיום הנפוץ שמשטר הבעת' הסורי מדקלם נגד אויבים חיצוניים. "אני חי ברחוב כמו כלב, לא אכלתי כבר יומיים בגלל מקבלי ההחלטות". על הנשיא אסד, מבלי להזכיר את שמו בשל פחד מושרש, אמר רסתום שהוא בוודאי יודע על העוני המנוול שבו חיים הסורים כיום, "אך הוא אינו מסוגל לעשות דבר".
"חוק קיסר" הוא רק עוד מכה שניחתה על הכלכלה הסורית החרבה. החוק הזה מעניש גופים המעניקים תמיכה כלכלית למשטר הסורי או המשקיעים בתחומי הלוחמה האווירית, פיתוח גז ונפט, ההנדסה והבניין בסוריה, בניתוק מהמערכת הבנקאית האמריקנית (ולפיכך הגלובלית). החוק האמריקני הזה נקרא על שמו של עריק מהמשטרה החשאית הסורית שברח מהמדינה ב־2013 ובאמתחתו מעל 55,000 תצלומים של עצורים שעונו למוות, והוא תקף לחמש השנים הבאות.
בשיחה עימי העריך בכיר במחלקת המדינה האמריקנית כי "לא יהיה שום שיקום של ההריסות" בעקבות החוק הזה. התנאים להסרת הסנקציות כוללים שינוי עמוק בהתנהגות המשטר, ובכלל זאת שחרורם של אסירים פוליטיים, הימנעות ממעצר של פליטים שיחליטו לשוב למדינה, וחקירתם של פושעי מלחמה. להערכתם של בכירים אמריקנים, הסיכוי שהמשטר יסכים לשינויים האלה אפסי, אך תקוותם היא שהלחץ הכלכלי יביא לקריסה של המשטר מבפנים, או שיביא את בנות בריתו של אסד, ובמיוחד את רוסיה, לגרום לאסד לוותר על השלטון.
בתוך פחות משנה איבדה הלירה הסורית 77% מערכה ביחס לדולר, ובה בעת עלו מחיריהם של מוצרי מזון בסיסיים ביותר מ־200%. שיחות עם סורים בכל מחוזות המדינה מעידות שחלקים נרחבים מהאוכלוסייה סובלים מרעב, יותר ויותר אנשים מקבצים נדבות, מחפשים שאריות בפחי זבל, ויותר נשים נאלצות לעבוד בזנות כדי לספק מזון למשפחתן. האוכלוסייה נסמכת יותר ויותר על לחם, המקור הזול ביותר לקלוריות, כדי לשרוד. עומאר (שם בדוי), רופא החי בדמשק, המרוויח משכורת ממוצעת בסוריה, תיאר את המצב כך: "אני מרוויח כרגע כ־19 דולר בחודש. אני בעצמי סובל מרעב כי אני צריך לסייע למשפחתי. אין ביכולתי לרכוש תרופות לאימי החולה".
הסגירה הכפויה של בתי עסק בשל הניסיון למנוע את התפשטות המגפה בסוריה בחודש מרץ, ולאחר מכן החששות שלפני הכרזת הרשימה הראשונה של האישים והגופים שהוטלו עליהם סנקציות על פי חוק קיסר ב־17 ביוני, גרמו לקריסה מהירה של שער הלירה הסורית בתוך שלושה חודשים. עוד קודם לכן, בנובמבר 2019, הביאה הקריסה הכלכלית של לבנון ומגזר הבנקים במדינה לכך שלא יהיה אפשר למשוך כספים מחשבונות הדולרים של סורים בבנקים לבנוניים (בשל הסנקציות האמריקניות שקדמו לחוק קיסר וחוסר אמון במערכת הבנקאית המקומית, האליטה הסורית וחברות מסחריות מחזיקות שבונות בדולרים בלבנון), ובעקבות זאת קרס שער הלירה ומחירי המצרכים הבסיסיים זינקו. משברים אלו התווספו לנזק הכלכלי העצום שחוללה המלחמה בסוריה, שבמהלכה החריבו המשטר הסורי ובנות בריתו רוסיה ואיראן חלקים נרחבים מהמדינה, הבריחו ממנה חלק ניכר ממעמד הביניים ומהאליטה ואת רוב היצרנים הגדולים. עוד לפני המלחמה הייתה השחיתות במגזר הציבורי נרחבת, והיא רק התגברה במהלך שנות המלחמה.
בעקבות משברים אלו, המשטר הסורי אינו מסוגל לדאוג אפילו לבסיס התמיכה המצומצם שלו, הכולל את בני העדה העלווית, משפחות של חיילים שנהרגו במלחמה ועובדי מדינה. מעט מקורות הרווח שנותרו בסוריה, שחלק ניכר מהם מבוססים על שחיתות ועל גנבה, מרוכזים בידי האליטה השלטת ובמי שסביבה. בדפוס שחזר על עצמו במהלך המלחמה ונמשך גם היום, קבוצה קטנה של אנשי עסקים המקורבים למשטר, מפקדי יחידות צבאיות ופקידי ממשל מרוויחים מהזדמנויות שמספק המשבר הכלכלי, למשל, מגנבת מוצרים מסובסדים ומכירתם בשוק החופשי, מהברחה של מוצרים מעבר לגבולות עם לבנון ועיראק ומדרישה של תשלומי שוחד מבעלי עסקים שאינם מסוגלים למכור את סחורתם במחירים הרשמיים שהמדינה כופה עליהם.
סבלם של אזרחי סוריה נובע קודם כול מהמלחמה, מהתמוטטות הכלכלה בלבנון השכנה, מהשחיתות המאכלת, אך כעת, כשסוריה נמצאת על סף רעב, הסנקציות האמריקניות החדשות צפויות להחמיר את מצבם עוד יותר. הסנקציות שכבר הוטלו על סוריה ואיראן, החמורות פחות מחוק קיסר, כבר הביאו למחסור נרחב בדיזל, בדלק ובגז בישול בסוריה, מה שגורם לסבל רב בקרב האוכלוסייה הנזקקת למוצרים, בעיקר בחורף. הסנקציות האמריקנית פגעו גם ביכולתם של יצרנים סורים לייבא חלקי חילוף למכונות, ובשל זהירות יתר, בנקים חוששים לאפשר אפילו לעמותות הפועלות בחלקי סוריה שמחוץ לאזורים בשליטת המשטר לפתוח חשבונות. העמותות המצליחות לפתוח חשבונות מתקשות להעביר כספים לא רק בתוך סוריה, אלא אף למדינות שכנות. סאמר, סטודנט מהעיר חמאה, אמר "הסנקציות לא יפילו את המשטר. בסופו של דבר, הן הולכות לפגוע בעם ולא במשטר. להם יש מספיק כסף, בזמן שלי אין מספיק אפילו כדי לקנות לֶבֶּן, ומצבי טוב יותר משל רבים אחרים".
מאמר זה הוא גרסה מקוצרת של מאמר שפורסם במקור באנגלית במכון המחקר האמריקני "המרכז למדיניות גלובלית" ב־15 ביוני 2020.
