"התרבות, הזהות והאמנות שוב במוקד המתקפה", כך דיווחה לפני ימים אחדים בעמוד הפייסבוק שלה העיתונאית הפלסטינית כריסטין רינאווי. עוד דיווחה רינאווי כי משטרת ישראל עצרה את ראניא אליאס, מנהלת "מרכז יבוס" לתרבות, שבשכונת א־זהרה, במרכז העיר המזרחית, מצפון לחומות העיר העתיקה, וגם את בעלה סוהיל ח'ורי, מנהל הקונסרבטוריון הסמוך – "המרכז הפלסטיני הלאומי למוזיקה בירושלים המזרחית על שם אדוארד סעיד". השניים נחקרו במשך שעות ארוכות בחשד לעברות מס ואי־סדרים כספיים. נוסף עליהם נעצר גם דאוד אל־ע'ול, פעיל קהילתי מזרח־ירושלמי, ועד העת האחרונה בעל תפקיד ניהולי במרכז "שפק", ארגון המאגד חמישה מוסדות תרבות פלסטיניים בעלי זיקה לאומית, ובהם יבוס והקונסרבטוריון. כפי שכתבה עמירה הס בעיתון הארץ, בצווי החיפוש המשטרתיים צוינו חשד לעברות הלבנת הון, מימון טרור והשמטת הכנסה, אולם בהודעה שפורסמה מאוחר יותר הושמט החשד במימון טרור.
הרקע המוצהר למעצרים האלה הוא רפורמה ברשם העמותות. בהודעה לעיתונות שפרסמו דוברוּת רשם העמותות, דוברות משרד המשפטים ודוברות רשות המיסים נאמר, בשפה סתומה משהו, כי "מדובר במהלך מהותי בשינוי תפיסת התפקיד ברשם העמותות וכחלק ממהלך מדיניות רוחבי לטייב את פעולות הפיקוח והאכיפה המתבצעות על ידי הרשם באמצעות אכיפה משולבת". אפשר, כמובן, לתמוה מדוע אחרי ניסוי כלים קצר בפשיטה על עמותת ספורט בראשון לציון, מתוך אין־ספור עמותות במדינת ישראל, יושמה השיטה החדשה דווקא נגד שתי עמותות המקדמות תרבות וזהות לאומיות פלסטינית במזרח ירושלים.
במאמר שהתפרסם בעיתון אל־קודס אל־ערבי טען עורך הדין ג'ואד בולוס, שייצג את האוריינט האוס במזרח ירושלים בשנות התשעים, שהמעצרים האלה הם חלק ממהלך ארוך טווח של ישראל לפירוק זהותה הפלסטינית של ירושלים. בולוס שוטח את השינויים שחלו בעיר מאז 1994, מאז חוקקה ישראל את "חוק היישום" בעקבות הסכמי אוסלו – החוק המשמש בעיקר להגבלת הפעילות הפלסטינית הלאומית בירושלים. במאמרו בולוס מתאר כיצד מנסה ישראל בשלושת העשורים האחרונים להביא לפירוק מוסדי וקהילתי של הקולקטיב הפלסטיני בעיר, בין השאר על ידי פגיעה בפעילותם של אין־ספור מוסדות ואירועים. על פי בולוס המהלך הצליח מעל למשוער, והיום ברור לכל כי "ישראל נוכחת יותר בעורקי החיים של האנשים" בירושלים.
אולם בשנים האחרונות, הוא ממשיך, מתפתחת זהות פלסטינית ירושלמית חדשה והיברידית, ובמציאות הזאת נעשו מוסדות התרבות והקהילה בעיר המזרחית לנושאיה של הזהות הלאומית הפלסטינית. סגירת מוסדות התרבות בעיר היא לפיכך שלב חדש ומסוכן לעתידה של ירושלים הפלסטינית.
גם כריסטין רינאווי מתארת את הפשיטה בהקשר הרחב של הגבלת הפעילות הפלסטינית בעיר, ומזכירה באותו הפוסט גם את מעצרו של מושל אל־קודס מטעם הרשות הפלסטינית, עדנאן ע'ית' (בעצמו תושב העיר), את הרס הבתים, ואף את סגירת משרד התקשורת של רינאווי עצמה ברחוב א־זהרה, לא רחוק מיבוס וממרכז אדאורד סעיד.
מתבקש אפוא לעגן את הפשיטה המשטרתית, וגם את מעצרם וחקירתם של אליאס, ח'ורי ואל־ע'ול בהקשר הרחב יותר של פירוק הלאומיות הפלסטינית בירושלים – זה שני עשורים שישראל פושטת על אירועי תרבות, סוגרת מוסדות ועוצרת מנהיגים קהילתיים במזרח ירושלים, ולעומת זאת, מקדמת גורמים ומוסדות המקדמים את מטרותיה של המדינה. אם כך, לא בלתי הגיוני לחשוב שישראל מבקשת לנצל את שעת הכושר – כאשר היחסים בין העירייה לתושבים במזרח ירושלים במגמת שיפור, והאיחוד האירופי, פטרונו הראשי של ארגון שפק, טרוד במגפת הקורונה – ולחסל את מוסדות התרבות הלאומיים הפלסטיניים בעיר.
זהותם הפלסטינית של יבוס והקונסרבטוריון בולטת במיוחד – הראשון קרוי בשמה של ירושלים לפני שדוד המלך כבש אותה מידי היבוסים, שם המהדהד את הטענה שירושלים הייתה פלסטינית עוד לפני היותה יהודית, והשני קרוי על שמו של אדוארד סעיד, האינטלקטואל הפלסטיני פורץ הדרך שהגה את רעיון האוריינטליזם, והיה מתנגד חריף לישראל ולהסכמי אוסלו.
לעומת זאת, גורמים פלסטינים הפעילים בתחום התרבות במזרח ירושלים משמיעים קולות אחרים. הם טוענים שרבים במזרח העיר לא הופתעו מהפשיטה. מן המפורסמות, כך אמרו, שמוסדות התרבות האלה (בניגוד לארגונים אחרים החברים בשפק, כמו התיאטרון הלאומי אל־חכואתי) פועלים כקליקה סגורה של האליטה הירושלמית הלאומית הוותיקה. לפי הגורמים האלה, פעילי הפת"ח הוותיקים משתמשים בחלק ממוסדות התרבות במזרח העיר כדי לשמר את ההגמוניה הכלכלית, התרבותית והפוליטית שלהם. גורמים שאיתם שוחחתי טוענים שעצם הטענה לשחיתות ולאי־סדרים כספיים בחלק מהמוסדות האלה לא הפילה איש במזרח ירושלים מכיסאו, והוסיפו שכדאי להמתין לתוצאות החקירה בטרם יישלף הטיעון הלאומי־פוליטי. לדבריהם, שימוש יתר בטיעון הלאומי כדי להצדיק שחיתות עשוי רק לפגוע ולשחוק את הלאומיות הפלסטינית החבוטה גם ככה. עם זאת, גם הגורמים האלה לא פסלו על הסף את האפשרות שבצד השיקול המנהלי שמחו הרשויות הישראליות לפגוע במוסדות שהם סמלים פלסטיניים בעיר, משל תפסו שתי ציפורים במכה אחת.
כך או אחרת, הכול מסכימים שמאז נחתם הסכם אוסלו ישראל פועלת בשיטתיות לריסוק החברה הפלסטינית בעיר וליצירתה של עיר חדשה, מיוהדת ונקייה מסממנים של זהות, תרבות ולאומיות פלסטיניות.
