ההתפתחויות שאנו עדים להן במדינות ערב שבהן נראים סכסוכים פעילים, מעידות על מגמה של ביזור טריטוריאלי ושל פדרליזציה. כך קורה בתימן ובלוב, ואין לשלול את האפשרות כי תהליך דומה יתרחש גם בסוריה ובעיראק
תימן:
ועידת הדיאלוג הלאומי שנערכה בחסות היוזמה המדינית של מדינות המפרץ, נחתמה בהצעה לחלק את המדינה לשישה מחוזות פדראליים. בשעתו, אנשי הפלג החות'י דחו תוכנית זו כיוון שמשמעותה הייתה סילוקם מרצועת החוף ומהנמלים לאורכה שבהם הם החזיקו. אנשי התנועה הדרומית דחו את התוכנית כיוון שהיא כללה חלוקה של הדרום למחוזות, דבר שעמד בניגוד לשאיפתם להפוך אזור זה במלואו למחוז אוטונומי כשלב מקדים לפני ההכרזה עליו (והלכה למעשה פיצולו) כמדינה עצמאית.
גורמים בסביבתו של שליח האו"ם מרטין גריפית' הדליפו את דבר קיומה של תוכנית עדכנית שלפיה תימן תחולק לשלושה מחוזות: מחוז אחד בצפון המיועד לפלג אנצאר אללה, שבירתו תהיה צנעא; מחוז שני שיהיה בשליטת המועצה הזמנית (הדרומית) ויכלול את העיר עדן ואת המחוזות הסובבים אותה; ומחוז שלישי שיכלול את חצרמוות ואת המחוזות הסובבים אותה. מטרתה של תוכנית זו, הלכה למעשה, היא לחלק את "העוגה התימנית" בין גורמי הכוח האזוריים הגדולים המעורבים במשבר בתימן ושלוחיהם המקומיים.
לוב:
מכות המחץ שספג גנרל ח'ליפה חפתר במישור החוף המערבי, ההימור מחדש על מסלול המו"מ המדיני לאחר שהמהלכים הצבאיים הסתבכו ללא הכרעה והתהפכות היוצרות בעקבות ההתערבות הצבאית הטורקית בדצמבר שעבר – כל אלה הובילו לחידוש הדיון בחלוקתה של המדינה לשלושה מחוזות ובהקמתה של מועצת נשיאות משולשת. השלטון המרכזי בלוב קרב אל קיצו, וניכר כי המשבר המתמשך במדינה מאז 2011 מוביל לפדרליזציה ולביזור טריטוריאלי.
עיראק:
העיסוק בחלוקתה של עיראק לשלושה חלקים הכשיר את הקרקע לדיון בפדרליזציה ובביזור. נוסח החוקה העיראקית בעידן שלאחר נפילת סדאם חוסיין הקנה למחוזות זכות להתאגד במסגרת אזורית פדראלית. הלכה למעשה, יש מחוז כזה בצפון המדינה – הלוא הוא חבל כורדיסטן. בעקבות העימות בין ארה"ב לאיראן שניצת בשל חיסולו של קאסם סולימאני וההפגזה על עין אלאסד, ובעקבות החלטת הפרלמנט העיראקי לפעול להוצאת הכוחות האמריקאים מהמדינה, ניתן להבחין בעליית מדרגה בדיון העוסק בהקמה של מחוז אוטונומי סוני. עוד קודם לכן, התקיים בקרב חוגים שיעיים דיון בסוגיית ההקמה של מחוז אוטונומי אחד או של כמה מחוזות אוטונומיים בדרום המדינה.
במישור הבין־לאומי, זכורה עדיין יוזמתו של סגן נשיא ארצות הברית דאז והמועמד לנשיאות דהיום ג'ו ביידן, לחלק את עיראק לשלושה מחוזות אוטונומיים. אין לשלול על הסף תרחיש של ביזור אזורי בעיראק; ההפך הוא הנכון: ניתן לומר שתרחיש זה הוא בעל הסיכוי הגבוה ביותר להתממש לכשתתבצענה פעולות ההכנה המתאימות כדי להוציאו מן הכוח אל הפועל.
סוריה:
בעוד עידרוס אלזבידי מכריז על הקמת ממשל עצמי בדרום תימן, עלתה על סדר היום סוגיית הממשל העצמי גם בצפון סוריה. הקמת ממשל עצמי היא צעד ראשון בדרך לביזור אזורי, וביזור אזורי הוא שלב ראשון בדרך לפיצול של ממש. כך מתאפיינים התהליכים במדינות ערב. ככלל, וושינגטון תמכה בעבר והיא עודנה תומכת ביוזמות של פדרליזציה. היא הפטרונית של מחוז כורדיסטן; היא היוזמת של תוכנית הפדרליזציה בעיראק; היא מחזיקה נוכחות כוחנית בצפון מזרח סוריה כדי לתמוך בקיומו של מחוז כורדי שיתנהל כממשל עצמי, ויוזמות הפדרליזציה בלוב ובתימן אינן זרות לה.
תהליכים של פדרליזציה ושל ביזור אזורי כשלעצמם אינם מעוררים קושי. מרבית מדינות העולם מתנהלות תחת ממשלים פדראליים או תחת סוגים שונים של ממשלים המתאפיינים בביזור נרחב. עם זאת, בעולם הערבי אין מדובר במפתח להרחבה של שיתוף הציבור בצמיחה ובפיתוח השלטוני ולהגבלת השליטה של ממשל מרכזי חזק, כי אם בתהליך שמשמעותו חיסול יכולתם של בני עמינו לחיות אלה לצד אלה ובהוכחה לריבוי סדרי היום והאינטרסים האזוריים והבין־לאומיים במדינותינו. מי שיבחר בנתיב זה, יבחר בדרך המהירה ביותר לפצל את מדינותינו ולפזר את עמינו לכל עבר. גרוע מכך, הליכה בדרך זו תפתח פתח רחב למלחמות חדשות ולסכסוכים חדשים, ותסלול דרך של פיצול שסופה אינו נראה לעין.
עורייב א־רנתאווי הוא מייסד ומנהל מרכז אל־קודס למחקרים מדיניים שמושבו בעמאן. המאמר התפרסם ביומון הירדני א־דוסתור ב־28 באפריל 2020. תרגם מערבית: אסף ניב.
