שש שנים חלפו מאז שהקואליציה הסעודית החלה את התערבותה במלחמת האזרחים בתימן. הסעודים הבינו זה כבר שלא יוכלו לנצח את המורדים החות'ים והם מבקשים לסיים את המלחמה, אך גם אם המלחמה תסתיים בקרוב, המחיר בחיי אדם של ההתערבות הסעודית הוא כבר עצום. על פי הערכות, המלחמה עלתה עד כה בחייהם של יותר מ־200 אלף תימנים, רובם ברעב ובמחלות שהגורם המרכזי להם היה המצור שהטילו הסעודים על תימן משלב מוקדם במלחמה. עשרות אלפי תימנים נמצאים בסכנת חיים מיידית כתוצאה מחוסר יכולתם להשיג מצרכי מזון בסיסיות, ומיליוני ילדים סובלים מבעיות של תת־תזונה ומבעיות התפתחות.
אולם המלחמה והמצור הסעודי החמירו בעיה שהתקיימה עוד לפני כן בתימן. כך למשל ב־2012, כשנתיים לפני פרוץ מלחמת האזרחים, התריעו ארגוני סיוע בין־לאומיים על תת־התזונה החריפה שממנה סובלים ילדים בתימן, שכבר אז הייתה שנייה בהיקפה רק אחרי אפגניסטן. את השלכות המלחמה בתימן, אם כן, יש להבין על רקע התפתחויות שהחלו כבר עשורים לפניה, ובמיוחד על רקע הכלכלה הפוליטית של תימן מאז סוף שנות השבעים, אז הפכה מה שמכונה המשנה הניאו־ליברלית לאג'נדה כלכלית ופוליטית גלובלית המקודמת על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי ומוסדות פיננסיים בין־לאומיים כגון הבנק העולמי וקרן המטבע הבין־לאומית. נקודת המוצא להבנת הקשר בין המדיניות הניאו־ליברלית שהונהגה בתימן לאסון ההומניטארי המתרחש בה, היא העובדה שכיום מייבאת תימן כ־75% מהדגנים המיועדים לצריכה, בעוד שב־1970 היא ייבאה רק כ־18% מהם, ואת השאר סיפקה החקלאות המקומית. כיצד התרחש שינוי קריטי זה?
עליית הניאו־ליברליזם התרחשה במקביל לעלייתו לשלטון של נשיא תימן לשעבר עלי עבדאללה סאלח ב־1978. כפי שנעשה במדינות מתפתחות רבות אחרות, הציבו הבנק העולמי וקרן המטבע העולמית לסאלח מרשם למה שכונה הבראה כלכלית ופיתוח בתמורה להלוואות ולהשקעות שנדרשו לתימן: פתיחת השוק התימני לתחרות, הפסקת הסבסוד לחקלאים, מעבר לגידולים חקלאיים המיועדים לייצוא למדינות השכנות ולשווקים עירוניים כגון פירות וירקות על חשבון דגנים לצריכה וכיוצא בזה. על פי חוקרי תימן מרתה מונדי ופרדריק פלאט, כתוצאה מכך, בין 1975 ל־1990 צומצם שטח גידולי השדה בתימן בחצי, בעיקר בגלל חוסר יכולתם של החקלאים התימנים להתחרות בחיטה המסובסדת שהגיעה לתימן מארה"ב ומאירופה ובשל מעבר של חלק משמעותי מכוח העבודה התימני לעבודה בתעשיית הנפט בערב הסעודית, בעידודם של המוסדות הפיננסיים הבין־לאומיים ובעידוד סאלח עצמו, שזיהה את היתרון בהגירה של כמעט מיליון איש מכוח העבודה התימני – לצמצום יכולת המחאה כנגד שלטון הדיכוי הריכוזי והמושחת שהנהיג.
מדיניות זו של "התאמה מבנית" של הכלכלה התימנית לכלכלה הגלובלית הואצה מאמצע שנות התשעים, ותימן נדרשה על ידי קרן המטבע הבין־לאומית לקצץ באופן דרסטי יותר בהוצאות ציבוריות ובמדיניות הרווחה המינימלית שהתקיימה בה, מה שהוביל לעלייה במחיריהם של מוצרי הצריכה הבסיסיים, וכן לגידול בעוני ובאבטלה. בסופו של דבר העשירה מדיניות זו מיעוט של חקלאים מבוססים, אנשי עסקים ופוליטיקאים, במיוחד אלו שהיו מקורבים לסאלח וששלטו בייבוא ובהפצת המזון בתימן. מדיניות זו הגדילה משמעותית את אי־השוויון וצמצמה ביותר את יכולת ייצור המזון העצמאית של תימן. כפי שמסכמים מונדי ופאלט: "המקרה התימני מספק דוגמה כמעט מושלמת להשפעות של מדיניות הפיתוח הבין־לאומית על כלכלה חקלאית אשר בחלקה הצפוני של תימן הייתה קרובה לעצמאות בכל הקשור לגידול דגנים בסיסיים עד שנות השבעים".
באביב הערבי בתימן, מציינת מונדי, נשאו רבים מהמפגינים הצעירים שלטים עם דמותו של אברהים אל־חאמדי, מנהיג צפון תימן לפני סאלח, שנרצח בנסיבות מסתוריות ב־1977. אף על פי שנולדו זמן רב לאחר מותו, דמותו של חאמדי ייצגה עבורם את החזון של תימן מאוחדת, נקייה משחיתות וריבונית לא רק במובן הפוליטי, אלא גם במובן הכלכלי. צעירים אלו לפחות ראו את הקשר בין התלות הכלכלית שפיתחה תימן בשוק הגלובלי ובמדינות השכנות, בעיקר בערב הסעודית, לבין כלכלתה הקורסת, לשחיתות הפושה בה ולחוסר יכולתם של תימנים כה רבים להאכיל את ילדיהם. לתלות זו היו השלכות הרסניות, כמובן, בעקבות המצור שהטילה הקואליציה הסעודית במרץ 2015. שלושה וחצי עשורים של רפורמות ניאו־ליברליות הפכו את תימן פגיעה באופן אנוש לחסימה של יבוא מבחוץ, במיוחד כשזו נעשתה על ידי שכנתה רבת־העוצמה ונתמכה על ידי אותן מדינות שהנהיגו בה רפורמות אלו.
תימן היא מקרה אחד מיני רבים, גם אם יוצא דופן בהשלכותיו הקטסטרופליות. בשני העשורים האחרונים ניתנת תשומת לב גוברת לאופן שבו רפורמות מבניות מהסוג שהונהגו בתימן תרמו – כמובן לצד גורמים נוספים – ליצירת קהילות פוליטיות פגיעות ומוחלשות ולהחמרת קונפליקטים בין מרכז לפריפריה ובין קבוצות אתניות שונות, ועל ידי כך להכשרת הקרקע למלחמות אזרחים ואף לרצח עם בתנאי קיצון מסוימים. מקרה בולט לדוגמה הוא רואנדה, שבה רפורמות דומות לאלו שנכפו על תימן תרמו תרומה חשובה להכשרת הקרקע לרצח העם ב־1994. ועדיין, גם אם המשנה הניאו־ליברלית הפכה עבור רבים בעשורים האחרונים שם נרדף להחמרת אי־השוויון, העוני והניצול הכלכלי והניאו-קולוניאלי, תרומתה ליצירת התנאים לאסונות הומניטאריים רחבי היקף עדיין נותרת לרוב נסתרת. המקרה של תימן מספק, למרבה הצער, כר נרחב לניתוח דינמיקה טרגית זו.
