במסגרת מחקרי האנתרופולוגי־החברתי אני עוסק בשנים האחרונות בחקר הימין הרדיקלי והקיצוני בישראל. בכלל זה אני עוקב אחרי פעילותו של הרב יצחק גינזבורג (משתתף בהתוועדויות ובשיעורים שלו), מתחקה אחר תנועת "דרך חיים" שבנשיאותו, וכן מנסה לרדת לפשרן של תנועות ימין חוץ־פרלמנטריות אחרות. בין השאר, אני מנסה לאפיין את "נוער הגבעות" ולהבין את משמעות התופעה המכונה "תג מחיר". היה לי עניין מיוחד להגיע לאחד האנשים המזוהים יותר מכול עם תופעות אלו – מאיר אטינגר – המזדהה עם הרב גינזבורג ועם תנועת "דרך חיים".
אטינגר הוא נכדו של הרב מאיר כהנא, תושב יצהר, ומהדמויות המוכרות ב"נוער הגבעות". הוא הוגדר בעבר כ"יעד מספר אחת של החטיבה היהודית בשב"כ", וישב במעצר מנהלי במשך עשרה חודשים. הגישה אליו לא הייתה פשוטה. הפגישה הראשונה שלנו – שהתקיימה אחרי חיזור ארוך ומפותל – הייתה רוויית מתחים. לאחר דין ודברים באשר לחטאיהם של שמאלנים, אקדמאים ועיתונאים, מאיר הכריז: "אבל אינני יודע לשוחח". שאלתי אותו: "אם כן, מה אתה יודע?" והוא השיב: "ללמוד". סיכמתי איתו אפוא – ברצון ובשמחה – שמפגשינו מכאן ואילך יישאו אופי של שיעורים ב"חברותא", ויוקדשו ללמידה משותפת של מקורות יהודיים. מאיר סיפר לי כעבור זמן: "הרב גינזבורג רוצה מאוד לִפנות לציבור אינטלקטואלי, חילוני שמאלני. הוא מעוניין שחסידיו יקדישו עצמם גם לתחום זה".
החלטתי להניח את התשתית לכתיבתי השנה מתוך התייחסות מתמשכת – כחוט השני – לשיר אחד שכתב מאיר אטינגר. השיר הופיע בחוברת צנומה ושמה: "שירת הרוח: הגיגים אקטואליים בחרוזים מעטו של מאיר דוד אטינגר". המוטו המופיע בראש העטיפה הקדמית של החוברת, מעל תמונה של יד פרוסה שעליה נחה ציפור מרפרפת בכנפיה, הוא: "אין אדם שליט ברוח, לכלוא את הרוח".
את החוברת פרסמו חבריו של מאיר בעת שהוא שהה מאחורי סורג ובריח. בפנייה "אל הקוראים" ציינו החברים: "אתם מוזמנים לקרוא ולהכּיר את מאיר דוד אטינגר, כפי שהוא באמת […]. השירים נכתבו למגרה, עוד לפני המעצר המנהלי, ואנו 'גנבנו' אותם משם". על פי עדותו של מאיר עצמו, השירים הוקראו לאחותו בטלפון, והיא הרחיבה ושִכתבה אותם (מתוך שיבושים מסוימים שהוא מבקש לתקנם). בעמוד הפנימי של החוברת כתב לי מאיר בכתב היד הפטיט שלו: "לעידן בידידות, ושנזכה לברר את האמת".
קיבלתי את תשורתו בתודה ובחיוך – שכן המשימה שקבע בהקדשה קצרה וממצה זו מציבה בפנינו אתגר נכבד. בשֵיבתי ובהתפכחותי, הרומן שניהלתי עם ה"אמת" איבד במידה לא מעטה מזוהרו.
שמו של השיר הפותח את החוברת הוא: "על אהבה ושנאה". בשיר הזה מבחין אטינגר בין שתי ממלכות: "אתם האחים ממלכת הצפון […], [אנחנו] בממלכת הדרום". בהערת שוליים שכתב הרב יוסי פלאי הוסבר: "בתנ"ך, ממלכת הצפון היא מלכות ישראל, לעומת מלכות הדרום היא מלכות יהודה. גם היום, יש הרבה הקבלה בין הממסד המנוכּר של מדינת ישראל למלכות הצפון, ובין הציבור הנאמן לתורה ולארץ למלכות הדרום".
אפשר אפוא לראות בסיפור המפגש בין מאיר לביני, כמו את הסיפור הכולל של המפגש בין ימין (רדיקלי או קיצוני) לבין שמאל בישראל – מפגש שאינו מתקיים בדרך כלל, ולכן אני נדרש לתווכו – מפגש בין אחים ב"דרום" לאחים ב"צפון". שירו של מאיר מציג את הפער הניכר בין שני העולמות.
הפער בין ה"מלכויות" האלה רומז לכך שאנו מתמודדים עם תת־תרבויות שונות. המושג "תת־תרבות" התפתח במסורת הסוציולוגית והאנתרופולוגית החל במחקר הכנופיות בשיקגו בשלהי שנות ה־20 של המאה ה־20. על פי הסוציולוג האמריקני רוברט אמרסון, תת־תרבות – כמו זאת של קבוצות ימין רדיקלי וקיצוני בישראל – היא "עולם תרבותי המתקיים במִקטע מסוים של האוכלוסייה הלאומית הכללית, שנודעים לו מאפייני חשיבה ופעולה משלו". אם אחד היסודות במערכת הנורמטיבית של קבוצה מסוימת הוא תפיסה המעומתת עם ערכי החברה הכוללת, עולמה התרבותי מוגדר "תרבות נגד".
אעיר כי ההבחנה בין "תת־תרבות" לבין "תרבות־נגד" – שגיבשו הסוציולוגים המובילים שעסקו בתחום בשנות ה־60 – מקבילה במידה רבה להבחנה שבין "ימין רדיקלי" לבין "ימין קיצוני". את ההבחנה הזאת הנהיג מאז 1974 "המשרד הפדרלי להגנת החוקה" הגרמני, ועל פי הגדרתו "קבוצות רדיקליות" הן קבוצות המבטאות ביקורת כלפי הסדר החוקתי ללא התנהגות או כוונה אנטי־דמוקרטיות כלשהן; בניגוד ל"קבוצות קיצוניות" המבטאות ערכים או כוונות אנטי־דמוקרטיים, אנטי־חוקתיים או אנטי־ליברליים. בהתאם לכך, מפלגות "רדיקליות" (המקבילות למפלגות "פופוליסטיות אוטוריטריות", כמו מפלגותיהם של ארדואן בטורקיה, פוטין ברוסיה, רודריגו דוטרטה בפיליפינים וויקטור אורבן בהונגריה) נחשבות לגיטימיות; ואילו מפלגות "קיצוניות" (המקבילות למפלגות "פשיסטיות", כמו אלו שהתקיימו בעבר באיטליה ובגרמניה) נחשבות לא לגיטימיות ועשויות להיפסל בבית המשפט החוקתי של המדינה.
אין כמו האנתרופולוגיה, המדע הכללי של האדם, כדי לגשר על פני פערים בין ממלכות ותרבויות. הירתמותי למשימת גישור זאת נועדה להביא את הבנותיי המחקריות ל"אחרים", כדי לעורר שיח ציבורי המבוסס על ידע הנרכש ממקור ראשון. בשנה הקרובה אניח, במסגרת מאמרי בפורום, את התשתית המתודית והאתית לחקר הימין הרדיקלי והקיצוני בישראל מנקודת המבט האישית והמקצועית שלי. בהמשך ארחיב ואעמיק באשר לפירות שתשתית כזאת עשויה להניב.
על פי תפיסת "האנתרופולוגיה הבלתי גמורה" (unfinished anthropology), אני מכוּון במחקרי תמיד כלפי חוץ; משרטט דמויות, מעורר שאלות פילוסופיות, מאיר היבטים מסוימים ומתיר אחרים, אפלוליים. כתיבת "אתנוגרפיה בלתי גמורה" (unfinished ethnography) מסוג זה שאציע כאן היא הזמנה לקוראים לפתוח את שכלם ואת ליבם לבלתי צפוי, למרובה, לשונה מהותית – כל ההיבטים המחיים את המציאות החברתית והתרבותית. במסע המשותף אעסוק ברגעים ובסיפורים החושפים דעות לא מושלמות על אנשים ועולמות חיים הנמצאים בתהליכי התהוות, צמיחה והתפתחות מתמידים, תהליכים שאני משתדל ללוותם מקרוב לאורך זמן ובאופן רגיש, מורכב ואמין כלל האפשר.
