עכשיו איננו הזמן המתאים לכינון שוויון זכויות פוליטי בירדן. בהצהרה מפתיעה זאת פותח העיתונאי והפרשן הפוליטי הירדני הוותיק בסאם אל־בדארין את מאמרו, שהתפרסם בעיתון הפאן־ערבי אל־קודס אל־ערבי בדצמבר 2019.
את דבריו של אל־בדארין יש להבין על רקע המצב הייחודי בממלכת ירדן, מדינה שאחוז ניכר מאוכלוסייתה אינם אזרחים ואינם נהנים מזכויות פוליטיות וחברתיות מלאות. המספרים המדויקים שנויים במחלוקת ונתונים להערכות שונות, אולם יש הטוענים שכמחצית מתושבי ירדן אינם אזרחיה. בין התושבים חסרי האזרחות, ניתן למנות מאות אלפי פליטים מסוריה ומעיראק, מהגרי עבודה ומספרים גדולים של פלסטינים.
בשנות החמישים, ירדן העניקה אזרחות לפלסטינים שחיו בשטחה הריבוני ובגדה המערבית, אולם בעשורים האחרונים היא משתדלת לצמצם את מספר האזרחים ממוצא פלסטיני, ועל כן נמנעת ככל הניתן ממתן אזרחות, ואף שוללת את אזרחותם של פלסטינים. מדיניות זו נובעת בחלקה מניסיון לשמור על אופייה ה"ירדני" של המדינה, ובחלקה מחשש שמדינת ישראל תנצל את קיומם של אזרחים פלסטינים רבים בירדן כדי לכפות הסדר קבע שבמסגרתו ייפתר הסכסוך הישראלי-פלסטיני על חשבונה של ירדן. רעיון "המולדת החלופית", המוכר בישראל תחת הסיסמה "ירדן היא פלסטין", נחשב בירדן לתסריט אימים שיש למנוע בכל מחיר.
אולם למרות החששות הכבדים שמעוררת סוגיית האזרחות בקרב רבים בירדן, אל־בדארין מבהיר כי במשך שנים רבות הוא תמך בשוויון זכויות מלא לכל תושבי הממלכה, ופעל נגד פרקטיקות של הדרה ושלילת אזרחות תוך שהוא משלם מחיר אישי על דעותיו הלא־פופולאריות. לדוגמה, לפני שש שנים הוא היה חלק מ"היוזמה הלאומית לשוויון", קבוצה של אנשי ציבור ירדנים שמחו על כך שהחקיקה והמערכת הביורוקרטית בירדן מאפשרות התנהלות מפלה כלפי פלסטינים ויוצרות הדרה וחוסר צדק. במסגרת פעילותם, העבירו חברי הקבוצה לעבדאללה מלך ירדן מכתב שבו קראו לתקן את הנורמות הפסולות הללו, והבהירו כי למדינה יש אינטרס ראשון במעלה להבטיח זכויות שוות לכל חלקי החברה ובכל תחומי החיים – באקדמיה, בתעסוקה, בבתי החולים ובמנגנוני הביטחון.
היוזמה זכתה בזמנו לגינויים קשים והיו אף שהתייחסו אליה כאל מעשה בגידה. יתר על כן, מתווך מטעם ראש מנגנון המודיעין של ירדן פנה אל אל־בדארין באופן אישי והורה לו "לסגור את הבסטה" של היוזמה הלאומית לשוויון. על כך משיב אל־בדארין בהתרסה, "למרבה הצער, אדוני, המפתח של הבסטה איננו ברשותי". הוא ממשיך ומציין באירוניה כי אנשים המבקרים את דעותיו בשם הלאומיות הירדנית, ומאשימים אותו בבגידה ובייצוג אינטרסים ערביים זרים, נגועים בכך בעצמם: כשהם מתנגדים למתן זכויות פוליטיות לכל תושבי ירדן, הם אינם פועלים למען טובת הממלכה, אלא משרתים את האינטרסים של גורמים ערביים אחרים.
אם כן, מדוע טוען אל־בדארין כעת נגד המעבר למודל של אזרחות שוויונית? מדוע הוא מבקש להשתיק את אותן טענות שהוא עצמו תמיד קידם?
לדברי אל־בדארין, ההתפתחויות האזוריות והעולמיות של השנים האחרונות יצרו סיטואציה חדשה, המהווה סכנה קיומית לממלכת ירדן. עלייתו של דונאלד טראמפ לשלטון בארצות הברית, תוכנית השלום ("עסקת המאה") שאותה הוא רוקם עם יועצו ג'ארד קושנר, ההקצנה בחברה הישראלית והצהרותיו של בנימין נתניהו על כוונתו לספח את בקעת הירדן – כל אלה מעידים לדעת אל־בדארין כי קיימת סכנה ממשית שישראל וארצות הברית יכפו על ירדן לקבל אליה אוכלוסייה פלסטינית עצומה ויהפכו אותה למדינה פלסטינית, כדי לאפשר לישראל להמשיך לשלוט בשטחי הגדה המערבית. יתר על כן, ארצות הברית ובנות־בריתה פועלות כדי להחריף את המשבר הכלכלי המתמשך בירדן עד שישמש מנוף לחץ ויאפשר להן "לשבור" את ירדן ולכפות עליה לקבל הסדר הרה אסון.
במצב זה, כל שיח על הזכויות שנשללות מהפלסטינים בירדן חשוד בכך שהוא בא לשרת את האינטרסים של ישראל ואת מפעל ההתנחלות. כל דרישה לשינוי, ובפרט כל הצעה לשנות את שיטת הבחירות כדי להבטיח ייצוג נאות של פלסטינים בפרלמנט הירדני, היא מפוקפקת ומסוכנת ונגועה בהכרח באינטרסים זרים. לאור מצב חירום היסטורי זה, יש לדחות את הדרישה לשוויון אזרחי למועד עתידי.
אל־בדארין מסכם את מאמרו במילים נחרצות: "מאז ומתמיד תמכתי באזרחות ובזכויות שוות לכל הירדנים, ואני עדיין תומך בכך. אך בתקופה קשה זו ניתן כמובן לדחות כל שיח כזה […] ירדן תישאר ירדן, ופלסטין לעולם לא תהיה דבר מלבד פלסטין. כשהמצב מגיע לכדי איום קיומי, העלול לבלוע את המולדת הפלסטינית שלנו ולאחר מכן את המולדת הירדנית שלנו, העיסוק בסוגיית הזכויות והפריבילגיות הופך למותרות. אנו קוראים תמיד למדינה המבוססת על אזרחות, זכויות ושלטון החוק […], עם זאת, לכל הצעה לשינוי התמהיל הירדני בצל המשבר הנוכחי אשיב בלב שלם: 'לא, לא עכשיו'."
