אם חשבו חברי צוותו של הנשיא דונלד טראמפ שיוכלו לקדם את הקשרים הדיפלומטיים של ישראל עם מדינות ערב מעל ראשה של ההנהגה הפלסטינית באמצעות הסדנה הכלכלית "משגשוג לשלום" בבחריין – הם טעו. הכניסה החד־פעמית של קומץ עיתונאים ישראלים לבחריין, הראיונות הטלוויזיוניים עם שר החוץ של בחריין, ותצלומים של אנשי עסקים מישראל ומהמפרץ משוחחים זה עם זה, אינם מפצים על שלוש התפתחויות המדגישות שלמרות שינויים בין־לאומיים ואזוריים בעלי משמעות, נורמליזציה ישראלית-ערבית עדיין תלויה בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
ראשית, לאחר שהכריזו על השתתפות בסדנה הכריזו מנהיגים בכירים מכל המדינות ערביות המשתתפות על המחויבות העיקשת של מדינתם לאותן העמדות המסורתיות שממשל טראמפ מנסה לשנות. דהיינו, העמדות המופיעות ביוזמת השלום הערבית משנת 2002, שעיקרן נסיגה ישראלית מהגדה המערבית ומרמת הגולן, הקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים לפי קווי 67' ופתרון צודק ומוסכם לסוגיית הפליטים. הכרזות כאלה הגיעו גם מממשלות שעד ההכרה האמריקאית שירושלים היא בירת ישראל נראה היה שהן מוכנות לשתף פעולה עם מאמצי הנשיא טראמפ לכפות על אש"ף מתווה שלפיו יקבלו הפלסטינים הרבה פחות משהוצע להם ביוזמת השלום הערבית.
שנית, נראה שכמה ממשלות ערביות התנו את השתתפותן בסדנה בכך שנציגי ממשלת ישראל לא ישתתפו בה. כמה ימים לאחר שהודיע הבית הלבן על השתתפותן של מצרים וירדן נמנעו קהיר ועמאן מלאשר זאת, והן עשו זאת רק לאחר שארצות הברית הכריזה שנציגים של ממשלת ישראל לא ישתתפו בה. שתי המדינות האלה, שחתמו על הסכמי שלום על ישראל, ושראשי המדינות שלהן נפגשו בגלוי עם ראש ממשלת ישראל, לא הסכימו אפילו שגורמים מדרג ביניים מממשלותיהם ייפגשו עם מקביליהם הישראלים, ונמנעו מלשלוח לבחריין נציגים בכירים. אם כן, ניסיונותיו של ממשל טראמפ לנרמל את היחסים בין ישראל למדינות ערב אגב התעלמות בוטה מהפרויקט הלאומי הפלסטיני הסיגו לאחור ממדים גלויים של נורמליזציה ישראלית-ערבית שכבר הושגו.
שלישית, אף על פי שאש"ף וחמאס חלשים היום הרבה יותר משהיו בעבר, ולמרות האינטרס המשותף לישראל ולכמה ממדינות המפרץ בכל הקשור לבלימת איראן, הצליחו הפלסטינים למנוע את קיומה של פסגה מיניסטריאלית ישראלית-ערבית באחת ממדינות המפרץ. האויב האיראני המשותף הספיק (בקושי) כדי לקיים בוורשה בחודש פברואר פסגה אנטי-איראנית בהובלת ארצות הברית, שבה השתתפו ישראל ועשר מדינות ערביות. אולם ניכר שאותו אויב משותף אינו מספיק כדי שארצות הברית תצליח לכנס פסגה דומה בבחריין בנושא הפלסטיני, שלא לדבר על ניסוח פרמטרים משותפים להסדר שייכפה על הפלסטינים.
אם תזכה הסדנה בבחריין להיזכר בספרי ההיסטוריה, יהיה זה אפוא משום שהיא הדגישה את המגבלות על ההתקרבות הערבית-ישראלית, הבהירה שכדי שישראל תתקבל בגלוי במזרח התיכון יש לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני והבליטה את המחויבות העמוקה של מדינות ערב ליוזמת השלום הערבית.
עפר זלצברג הוא אנליסט בכיר בתוכנית המזרח התיכון של קבוצת המשבר הבין־לאומי.
