ביום שני 8 באפריל התייצב ראש ממשלת צרפת אדוארד פיליפ לפני התקשורת והאזרחים ופתח את פרק הסיכום של "הדיון הלאומי הגדול". הוא עשה זאת על רקע הודעתו של הנשיא מקרון עם פתיחתו של "הדיון הלאומי" שהוא ייסגר ב־15 במרס, והתחייבותו שתוצאותיו יתבטאו בצעדים של הממשלה כבר ב־15 באפריל. כל זאת, כזכור, על רקע מחאות "האפודים הצהובים", שבשבת האחרונה (6 באפריל) רשמו בפעם ראשונה זה חמישה חודשים ירידה בהתעניינות הציבור והצטמצמות של התמיכה במהלכיהם.
ראש הממשלה הדגיש בדבריו שמסקנות הממשלה מהדיון הן סינתזה של הדברים שהושמעו במפגשים הפתוחים שניהלו הנשיא והשרים עם הציבור בחודשים האחרונים. הוא התנצל מראש שלא כל הנושאים שהועלו בדיונים ברחבי המדינה יזכו לטיפול מיידי, אך הבהיר כי הדברים נשקלו ברצינות, וכי הממשלה מחויבת לתת מענה למצוקות ולדרישות האזרחים שהושמעו בפניה.
למעשה, עכשיו מתחיל הוויכוח על היישום, ולכולם ברור שמבחנם של הנשיא וממשלתו יהיה הצעדים הממשיים שינקטו. מקרון כבר הודיע שהוא לא יחזיר לשולחן את תוכניות הרפורמה הכלכלית שחשב ליישם עם כניסתו לתפקיד. כלומר, מצידו יש כבר חישוב מסלול מחדש. עם זאת, לא ברור כיצד אפשר ליישב דרישות סותרות מסוימות שעלו מהציבור, כמו הדרישה להפחתת מיסים (שעלתה במיוחד מתושבי הפרברים, בני המהגרים, אנשי הכפרים והפריפריה), מול הדרישה להעלאת רמת השירותים הציבוריים (מצד אותן האוכלוסיות). עניין נוסף שיש להביא בחשבון, עניין שדוברי הממשלה חוזרים ומבהירים, הוא שאומנם ה"אפודים" הם שהציתו את הדיון הלאומי, אך ב"דיון" נשמעו לא רק קולותיהם, אלא גם קולותיהם של אזרחים אחרים. קרי הממשלה חייבת להתחשב גם בעמדותיהם של מי שאינם שייכים לתנועת המחאה שהתפתחה בסתיו.
ארבעת "עמודי התווך של דאגות האזרחים", כפי שעלו מ"הדיון הלאומי", הם כאמור: גובה המיסוי – וראש הממשלה כבר הבהיר ש"חייבים להוריד את גובה המיסוי במהירות"; תחושות חוסר האחווה והבידוד שחשים חלק מהאזרחים (כולל ההבדלים שבין צרפת האורבנית לצרפת הכפרית, בעיקר ברמת הנגישות לשירותים ציבוריים); הבניית דמוקרטיה התדיינותית – מענה לדרישת האזרחים להשפיע יותר על תהליכי קביעת המדיניות של ממשלתם; וסוגיות ההתחממות הגלובלית והשפעותיהן על חיי האזרחים (התמודדות עם ההגירה, סבסוד החקלאות, מחירי המים, תשתיות וכו')
מלבד מועד סיום "הדיון" (באמצע מרס) ותאריך היעד ליישום צעדי התיקון של הממשלה (אמצע אפריל) משפיע על התהליכים גם מועד הבחירות לפרלמנט האירופי (בסוף השבוע האחרון של מאי). בבחירות האלה תתמודד בפעם הראשונה מפלגתו החדשה של הנשיא ברמה האירופית. הפרלמנט האירופי הוא גוף על־לאומי, אך הבחירות אליו נערכות ברמה הלאומית ומתמודדות בהן מפלגות לאומיות היוצרות בריתות ואיחודים לאחר הבחירות בתוך הפרלמנט עצמו. מהיום מופנות אפוא העיניים גם לזירה האירופית, ונשאלת השאלה כיצד היא תושפע ותשפיע על צרפת. בלי להיכנס לפירוט ומול אחוז חסימה העומד על 5%, נראה שמפלגתו של נשיא צרפת מובילה בפער קטן על מפלגתה הימנית־קיצונית של מארין לה־פן (23% מול 21%), ומפלגות הימין המתון והשמאל המתון מדשדשות אחריהן (בין 5% ל־10%).
בסקר שנערך בשבוע שעבר השיבו 45% מהנשאלים שמלבד מצען של המפלגות והשאלה כיצד הן תייצגנה את האינטרסים של צרפת בפרלמנט האירופי, קו מנחה נוסף של הצבעתם יהיה הבעת מחאה על מדיניות הנשיא. קרי למרות ירידת התמיכה ב"אפודים הצהובים", חלק לא מבוטל מהעם מביע חוסר אמון בממסד ובעומד בראשו. אף שהמצע שבזכותו קיבל הנשיא את אמון הציבור לפני שנתיים (במאי 2017) והרעיונות שהוא ממשיך לקדם גם כיום קוראים לפדרליזם אירופי, בדרך הצבעתם בבחירות לפרלמנט האירופי בעוד כחודש הצרפתים עשויים להעביר לו מסר ברור מאוד נגד הרעיונות האלה.
סוגיות משמעותיות החוזרות לסדר היום, וגם הן מבית מדרשם של "האפודים", הן רעיון משאל העם ורעיון הייצוג היחסי בפרלמנט. למעשה, מדובר בקריאות לשינוי החוקה כדי לשנות את שיטת הבחירות לפרלמנט. בראשית המאה ה־20 הייתה בצרפת שיטת בחירות יחסית, דומה לשיטה בישראל, אך שיטה זו נקשרת בזיכרון הקולקטיבי עם כישלון ההתמודדות עם המרד האלגי'רי, שהביא בסופו של דבר לכינונה של חוקה חדשה ולכינונה של אלג'יר העצמאית. כמו כן, עוד מתקופת נפוליאון יכול הציבור בצרפת להתדיין עם השלטון המרכזי, הן דרך הנבחרים לאספה הלאומית, הן דרך נציגיו הישירים של משרד הפנים, המושלים המחוזיים והעירונים (préfets).
אולם הפעם, עם העצמתו של האזרח דרך הרשתות החברתיות, הדרישה היא לדמוקרטיה משפיעה הרבה יותר. לפי דבריו של ראש הממשלה פיליפ, נראה שהממשל מוכן לבחון שיטות שונות של דמוקרטיה התדיינותית. דוברי הממשלה ונציגי מפלגתו של הנשיא חוזרים ומבהירים כי לא ייעשה מהלך של תיקון החוקה, ולכן צריך להפעיל את הדמיון כדי לראות כיצד מתרגמים את ה"צורך בדמוקרטיה התדיינותית" למהלכים יום־יומיים של שיתוף הציבור המעוניין להיות מעורב בגיבושה של המדיניות. כאמור, הרפובליקה הצרפתית מעצבת את פניה מחדש, אך עדיין לא ברור אם עלתה על דרך חדשה שתאפשר את שימורה של הדמוקרטיה הצרפתית.
רונית בן דור היא דיפלומטית ותיקה, היום בשנת שבתון. עד העת האחרונה הייתה ציר־יועצת מדינית בשגרירות ישראל בפריז. מאמר זה מייצג את דעתה האישית.
