זה כחצי שנה מנהלת משטרת מחוז ירושלים מתקפה חסרת מעצורים על שכונת עיסאוויה בירושלים. עד כה גבתה המתקפה את חייו של הרוג אחד, סמיר עביד בן 20, ועוד אין־ספור תושבים נפצעו. בתחילת האירועים הוצגה השכונה כ"קן צרעות" ביטחוני בסדרת הטלוויזיה התיעודית "מחוז ירושלים", במהלך שנראה שנועד להכשיר את הקרקע ל"מבצע המשטרתי" בשכונה.
ה"מבצע" כולל נוכחות מוגברת של כוחות משטרה ממוגנים וחמושים מכף רגל ועד ראש בשלל אמצעים בכל שעות היממה. השוטרים האלה דומים לחיילים בשדה קרב עתידני יותר מלשוטרים בשכונת מגורים הנמצאת בלב עיר הבירה של מדינת ישראל, מטרים ספורים מקמפוס האוניברסיטה העברית ומבית החולים הדסה.
מיליטריזציה של המשטרה
חזותם והתנהלותם הכמו־צבאית של השוטרים בעיסאוויה מעידה על תהליכי המיליטריזציה שעוברת המשטרה במזרח ירושלים בשנים האחרונות. השוטרים פולשים לשכונה בכל לילה ומופיעים במקומות ובזמנים המועדים לחיכוך כדי לייצר התנגשות מכוונת עם צעירי השכונה. צעירים אלו רואים בשוטרים לא רק מי שממררים את חייהם ומשפילים אותם ואת בני ובנות משפחותיהם יום־יום, אלא, ואולי בראש ובראשונה, כוח כובש שנוכחותו אינה לגיטימית.
כל זה אינו חדש ואיננו ייחודי לעיסאוויה, והמצב ברוב השכונות הערביות בירושלים – דומה. אולם עצימות הפלישות הליליות והמעצרים, הנוכחות ליד בתי הספר והגברת השיטור ואכיפת היתר, עד רמה בלתי נסבלת במשך חודשים ארוכים – זאת התנהלות חדשה שהסיבות לה אינן ברורות. איש מלבד הקצונה הבכירה של מחוז ירושלים אינו יודע בוודאות מדוע מתעללת המשטרה בשכונה פלסטינית ירושלמית בעלת אופי כפרי, שבה מתגוררים כעשרים אלף תושבים.
דוגמה מובהקת לחוסר התוחלת של הפעילות המשטרתית בעיסאוויה היא העובדה שלמרות מאות המעצרים שבוצעו בעיסאוויה בחודשים האחרונים, הוגשו רק כתבי אישום ספורים. גם השוטרים עצמם אינם מבינים את הסיבה – בעת האחרונה הוקלטו שוטרים שהתלוננו על חוסר התוחלת בעבודתם ועל שנוכחותם הפרובוקטיבית נועדה רק "למשוך את האש "ולעורר אלימות כדי לספק למשטרה תירוץ להמשיך ולענות את תושבי עיסאוויה.
בביקור שערך לא מזמן "מכון ירושלים למחקרי מדיניות" בעיסאוויה אמר לי בכיר לשעבר בשירות המדינה, שהגדיר את עצמו "אדם ממלכתי מאוד הנוהג כברירת מחדל להצדיק את המערכת", שהוא אינו מצליח לחשוב על שום סיבה לקיום ה"מבצע" המשטרתי הזה בשכונה.
שוטרים בעיסאווייה מתלוננים שמטרת הפעילות בשכונה היא התגרות בתושבים
בשיחות עם מנהיגים קהילתיים ועם ראשי המשפחות הגדולות בשכונה התושבים מציינים שתי סיבות לעונש המתמשך שמשיתה המשטרה על עיסאוויה. אביא את הדברים בשם אומרם, בלי לחשוף את זהות הדוברים: "המשטרה רוצה לשבור את עיסאוויה למען יראו ויראו", הם מסבירים, כדי לשבור את רוח התושבים ולהחדיר פחד בלבבם. הם רוצים להפוך אותנו לדוגמה לשאר השכונות במזרח ירושלים. עם השנים יצא לעיסאוויה שם של כפר לאומני המזוהה עם הפלגים הפלסטינים הניציים. מבחינה טופוגרפית השכונה בנויה על שלוחה היורדת מהר הצופים מזרחה, אין בה מתנחלים יהודים, והיא אינה חולקת שום דרך או רחוב עם שכונות יהודיות, ולכן אין חשש שתושביהן יוטרדו מריח הגז ומהדי הפיצוצים בכל שעות היממה.
סיבה נוספת שהתושבים מציינים היא תרגול השוטרים "על רטוב". "מנסים עלינו כלים חדשים", הם טוענים, "הפכו לנו את השכונה למחנה אימונים". פעיל שכונתי אחר סיפר כיצד שוטרים ותיקים חונכים את השוטרים הצעירים בהשלכת רימוני הלם ובפריצת דלתות בכוח, לדבריו גם כשהדבר אינו הכרחי מבחינה מבצעית.
הייצוג המעוות של עיסאוויה ב"מחוז ירושלים"
לא ידיד
מבלי לאשר או להפריך את הטענות של תושבי הכפר, ברצוני לציין עוד כמה גורמים אפשריים ל"מבצע" המשטרתי הממושך בעיסאוויה. המתקפה החלה זמן קצר אחרי שנכנס לתפקידו מפקד המחוז החדש ניצב דורון ידיד (בפברואר 2019). ידיד ידוע כשוטר קשוח ואגרסיבי, ונראה שהמתקפה על עיסאוויה היא מתנת הכניסה של ידיד לתפקידו. השערה נוספת ששמעתי מחוקר מדיניות ותיק, היא שסמוך לראשית המתקפה הכוללת, במהלך פעילות משטרתית בכפר, חשו השוטרים סכנה פיזית ויצאו מהכפר מפוחדים ומושפלים. המשטרה ידועה כגוף רגיש במיוחד ככל שהדבר נוגע לשלום אנשיה, ציין החוקר, ופעלה במקרה הזה כחיה פצועה ומתוך רגשות נקם. ייתכן שמכאן נולדה ההחלטה למרר את חיי התושבים כעונש קולקטיבי, והדבר קרה סמוך לכניסתו של ניצב ידיד למחוז, והוא החליט למנף את המבצע למהלך כולל.
מדוע אפוא שום גורם אינו עוצר את הטירוף הזה? קרוב לשנתיים שאין למשטרה מפכ"ל במשרה מלאה, את המדינה מנווטת ממשלת מעבר, ובחודשים האחרונים המערכת הפוליטית כולה נמצאת במשבר אלקטורלי מתמשך. השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, הוא מלכתחילה נץ ידוע בכל הנוגע לערבים, וכעת, כך נראה, הוא טרוד בבחירות יותר מבענייני משרדו.
בשלב כלשהו – אחרי שהשוטרים פרצו לבית ספר עירוני, תקפו מנהל ומורה ועצרו תלמיד כיתה י' בשטח בית הספר – הבינה עיריית ירושלים בהנהגתו של משה לאון שצריך להתערב. יועץ ראש העיר לענייני ערבים ובכיר במנח"י גויסו להגן על תלמידי עיסאוויה. בתיווכם קודמו הבנות בין התושבים (המאורגנים בקושי) לבין המשטרה, שעיקרן הרחקת השוטרים מבתי הספר בשעות הלימודים. אולם, כפי שפורסם, משהדבר נודע לניצב ידיד הוא פוצץ את ההסכם והחזיר את השוטרים לבתי הספר, והשפיל בכך גם את מפקד מרחב קדם ואת יתר הקצונה במחוז, וגם את אנשיו של ראש העיר. גרוע מכך, במעשיו ידיד מחליש גם את המנהיגות השכונתית שעדיין מוכנה להידבר עם הרשויות. משה לאון, כך נראה, אינו מסוגל לרסן את מפקד המחוז, וזה עושה בעיר כרצונו.
מתסיסים את מזרח ירושלים
אם כך, המתקפה המשטרתית על עיסאוויה אינה קשורה לביטחון. להפך, פעולות המשטרה הן שמייצרות אלימות בלי לתת דין וחשבון לשום גורם במערכת. יתר על כן, להתנהלות זו השלכות חמורות כלפי המצב בירושלים בפרט, ובישראל בכלל. לא רחוק היום שתושבי עיסאוויה יכריזו על שביתה כללית ויארגנו הפגנות ותפילות המוניות בחוצות, במה שעשוי להתפשט למחאה כוללת בכל מזרח ירושלים. התנהלות זו גם משנה את המשטרה מבפנים, ובסוף הדרך נפגוש כולנו, יהודים וערבים כאחד, את השוטרים האלימים האלה גם במערב ירושלים ובשאר המדינה.
נראה אפוא שהגורם היחיד שיכול "להוריד את המשטרה מהעץ" ולעצור את גל האלימות היזום הזה היא מערכת הביטחון עצמה. על רכזי השב"כ בירושלים להתריע בפני המשטרה שהמשך המתקפה על השכונה יוביל להחרפת האלימות ולערעור היציבות והביטחון, ויפה שעה אחת קודם.
