עביר מוחסן, עיתונאית תימנייה, כותבת על רצח נשים בתימן ועל כך שנשים בתימן חשופות לאלימות ואפילו לרצח מבלי שתהיה ענישה או חקיקה שתגן עליהן. החוקים הקיימים בתימן מבוססים על שבטיות וכלל אינם רואים בנשים שוות ערך לגברים. הכתבה פורסמה לראשונה באתר דרג' ב־19.12.2019.
הכותבת מתארת את מקרה הרצח המזעזע של סמיחה, אשר מעיד על רמת האי-צדק שממנו סובלות נשים בתימן. סמיחה היא אם לשני תינוקות שלאחר גירושיה חזרה לגור בבית הוריה בהסכמתם, אך לאחר זמן מה, התחילה משפחתה להתנכל לה בשל כך שנוספו שלוש נפשות לביתם (סמיחה ושני ילדיה). גברים רבים ביקשו להינשא לסמיחה, אך אביה סירב לתת את הסכמתו לנישואין. תוך כדי שהמשפחה ממשיכה להתעלל בה מילולית ופיזית, פנתה יום אחד סמיחה לבית המשפט וביקשה מהשופט לאשר לה להתחתן עם אחד הגברים למרות סירוב אביה להצעת הנישואין. לשני הדיונים שנקבעו בבית המשפט לא הופיע אביה, וכשסוף סוף הופיע, עם אימה ועם אחיה, היה זה רק כדי שאימה תעביר סכין לאחיה, וזה דקר אותה בצווארה באולם בית המשפט לעיני השופט. מילותיה האחרונות היו לשופט – שחייה הם באחריותו. השופט דן את הרוצח לעונש מוות כי זהו מקרה בעל "עניין ציבורי רב", אך אביו של הרוצח הגיש ערעור שבו טען כי המקרה הוא מקרה על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה".
רצח נשים והתעללות בהן על רקע "כבוד המשפחה" הם קבילים ומגובים בחוק בתימן. החוק בתימן לדברי מוחסן מאפשר הקלות רבות לרוצחי נשים שכן אינו רואה את מעמדן כשווה למעמד הגברים. לדוגמה, כופר הנפש הקבוע בחוק בגין רצח נשים הוא חצי מזה שבגין רצח גברים, זאת אף שבקוראן (שעליו לכאורה מבוסס החוק), המילה "נפש" אינה תלויה במגדר. הבדל זה בין המינים בגובה הכופר מפחית מערכה של האישה כאדם, ולטענת השופטת סאוסן אל־חותי', הוא תוצר של חשיבה גברית ופטריארכאלית פנאטית שלרוב מתעלמת מכל מה שקשור לנשים ולזכויותיהן.
עוד דוגמה שמוחסן מביאה למעמדן המופקר של הנשים בתימן היא סעיף 59 לחוק שטוען כי אי־אפשר להרשיע הורה ברציחת בנו או בתו ולהענישו בעונש מוות, אלא אותו הורה צריך לשלם פיצוי או כופר נפש. פרצה זו בחוק מנוצלת רבות על ידי גברים שרוצחים את בנות משפחתן, ומשמשת עבורם מפלט מעונש. סיפור הרצח המזעזע של הילדה מאאב בת ה־12 הוא דוגמה לניצול סעיף זה. אביה של מאאב רצח אותה בירייה בגבה לאחר שעינה אותה במשך ימים וצילם את העינויים בווידאו. עכשיו הוא טוען לחפותו בשל היות הפשע "על רקע כבוד המשפחה". ואכן, מאחר שהנרצחת היא בתו, הרי שלפי סעיף 59 אי־אפשר לגזור עליו מאסר או עונש מוות. מקורו של סעיף 59 לחוק הוא בחדית' של הנביא שנחשב לאחד היותר שנויים במחלוקת. פרשני הדת האסלאמית החשובים ביותר אינם מסכימים עם פרשנות החוק לחדית' וטוענים להטעיה. לטענתם, יש חדית' שמונע מהורים לרצוח או לענות את ילדיהם, אלא ששום חוק בתימן אינו מבוסס עליו.
פעילה פמיניסטית בתימן שעובדת באיחוד הנשים התימניות (ביקשה להישאר בעילום שם) סיפרה למוחסן כי מספר הנשים המגיעות למרחבים בטוחים (מקלטים) לנשים ומבקשות עזרה גדל פי עשרה מאז פרוץ מלחמת האזרחים. לדבריה, המלחמה יצרה מציאות כלכלית קשה שבה גברים אינם מוצאים עבודה, והדבר משפיע לרעה על מצבם הנפשי.
אלמנט נוסף המשפיע על המצב בתימן הוא ש-90% מהחברים בפרלמנט הם גם שייח'ים של שבטים. לכן, עדיין ניתן לראות סממנים והשפעות ברורות של השבטיות ושל המסורות הלא־שוויוניות שלה בחוקים שמחוקק הפרלמנט בתימן. מובן שדבר זה תקף לשאר המוסדות החברתיים והתרבותיים במדינה, מה שגורם לפטריארכיה להשתרש שם יותר ולהיות בעלת השפעה רבה.
מאג'ד עבד א־סלאם, עורך דין ופעיל זכויות אדם שמרואיין בכתבה, טוען כי המחוקקים בתימן מתחמקים מהמחויבות הבין־לאומית ומהמחויבות לאמנות זכויות האדם הבין־לאומיות הקוראות לשוויון בין נשים וגברים. כמו כן, החוק בתימן שולט בהתנהגותן "המוסרית" של נשים, דבר שמאפשר שליטה רבה עליהן. עבד א־סלאם מדגיש את החשיבות הרבה של שינוי החוקה והחוקים בתימן כדי לאפשר שוויון וביטחון פיזי ונפשי עבור הנשים שם. לדבריו, ישנו גם צורך רב להפחית את ההשפעה של השבטיות ושל המסורות החברתיות על מערכת החוק ועל תהליכים חברתיים. הוא מוסיף שצריך לשנות את ההרגלים הדתיים הפנאטיים וליצור תודעה שתאפשר ראייה מחודשת של המקורות שעליהם מסתמכים אנשי הדת כשהם מחוקקים חוקים או הלכות דתיות חדשות.
מוחסן מסיימת באמירה עצובה: קבורת הנשים בעודן בחיים, הרגל מימי הג'אהליה ואחד הדברים הראשונים שעליהם אסר האיסלאם, חזרה אלינו בצורה חדשה ומעוגנת בחוק – מערכת חוק שמתייחסת בסלחנות רבה לרוצחי נשים.
