המלחמה הקשה בעזה שפרצה בעקבות הטבח הברוטלי שביצע חמאס בשבעה באוקטובר, גרמה לתגובות חריפות ונוקבות מצד קולות מוסלמיים רבים בארצות הברית, שברובם התעלמו ממעשי חמאס והדגישו רק את ההתקפות הישראליות. לצד ההוקעה של מוסלמים אמריקאים בולטים כנגד ישראל והאשמתה בג'נוסייד בעזה, ביקורות חריפות אחרות הופנו פנימה כנגד ממשל הנשיא ג'ו ביידן ותמיכתו הרציפה בישראל להמשיך בפעולותיה.
כך לדוגמה, במפגן כוח של מוסלמים רבים בוושינגטון די־סי בחודש ינואר האחרון, השיח' ד"ר יאסר קאדי מהסמינר האסלאמי באמריקה הפנה אצבע מאשימה לעבר ממשל ביידן, וביקר בחריפות את תמיכתו המובהקת בישראל ואת התעלמותו מההרס ומההרג שמתקפותיה של ישראל מותירות ברחבי עזה. ברטוריקה נוקבת יותר, האשים האמאם ד"ר עמר סולימאן ממכון יקין שבטקסס ודור שני באמריקה למהגרים פלסטינים את ביידן ברצח עם, וכינה אותו חסר לב וצבוע על כך שנתיבי שיט בתימן חשובים לו יותר מחייהם של מוסלמים בעזה. בהתייחס לבחירות המתקרבות, אף עקץ סולימאן את ביידן על כך שהוא רוצה את קולות הקהילה המוסלמית אך מתעלם בגסות מקולה (בקריאתה להפסקת האש).
הביקורת הנוקבת מצד מנהיגים מוסלמים אלו נגד המלחמה בעזה משקפת את ירידת התמיכה בביידן בבחירות הקרובות. כך לדוגמה, סקרים אחרונים אכן מראים ירידה באחוזי התמיכה הכלליים בביידן במיוחד בקרב צעירים (34-18), ומצביעים על כך שביידן נשרך אחרי טראמפ, שמקבל תמיכה של 46 אחוזים מהצעירים, לעומת ביידן שמקבל 42 אחוזים. מדובר בנתונים שמחזקים את ההערכות שהמלחמה בעזה יכולה להשפיע על הפופולריות של ביידן לאחר שבסקרים מיוני ומספטמבר 2023 לפני המלחמה, הוביל ביידן על טראמפ בקרב קהלי מצביעים צעירים.
סקרים נוספים שממחישים את מעמדו היורד של ביידן ניתן לראות בקרב חוגי מצביעים של הציבור הערבי והמוסלמי, שתמיכתם בביידן שוקעות במהירות. כך לדוגמה, מצא המוסד האמריקאי הערבי שרק 17 אחוזים מהערבים האמריקאים הודיעו על כוונתם להצביע לביידן בבחירות הקרובות- פחות מ־59 האחוזים שעשו זאת בבחירות הקודמות בשנת 2020. נוסף על כך, לאחרונה אף החל קמפיין האשטאג #AbandonBiden (לעזוב את ביידן), ששם לו למטרה להתמקד בקהילות מוסלמיות ממדינות מתנדנדות כמו מישיגן, אריזונה וג'ורג'יה. במקרה של מישיגן לדוגמה, שאחת מעריה (דירבורן) בעלת המספר הגדול ביותר של מוסלמים וערבים באמריקה, גרף ביידן בבחירות הקודמות 154,000 קולות במישיגן, שגרים בה לפחות 278,000 ערבים אמריקאים – נתון שמנכיח את כוח השפעתן של ההצבעות מקרב הציבור המוסלמי והערבי.
מישיגן נחשבה בעבר כאחד מבסיסי ההצבעה המוצקים של ביידן מקרב הערבים והמוסלמים, שזועמים כיום על תמיכתו בישראל במלחמה נגד עזה. לצד קריאות הגנאי החריפות כלפי ביידן – "ג'נוסייד ג'ו" ו"כמה ילדים (פלסטינים) הרגת היום?" ראש העיר דירבורן עבדאללה האמוד אף ביטל פגישה עם ג'ולי צ'אבס-רודריגז, אחת ממנהלי הקמפיין של ביידן, כמחאה על הנעשה בעזה בהסכמת הנשיא. בתוך כך, מנהיגי קהילות מוסלמיות ומארגני המאבק כנגד מדיניותו של ביידן במישיגן מקווים שהצבעה נרחבת של uncommitted (לא מחויב) מקרב עשרות אלפים בפריימריז במישיגן תוכל להעביר מסר חד וברור לביידן, כך שייאלץ לשקול מחדש את המשך תמיכתו בישראל במלחמתה בעזה ובמתן הסיוע הצבאי לה.
ניתוחו המעמיק של סאמי חמדי, אנליסט פוליטי בריטי בעל שם, שבדק אם תמיכת ביידן בישראל אכן יכולה להשפיע על הצבעת הציבור המוסלמי לדמוקרטים בבחירות הקרובות, גם הדהד את תוצאות סקרי הבחירות ואת סיכוייו של ביידן להפסיד במרוץ. כנקודת התחלה, הצביע חמדי על כך שנפילתם של נשיאים אמריקאים בסקרי בחירות נובעת ברובה מהשלכות של מדיניות החוץ, ובפרט נפילת חיילים אמריקאים במלחמות במדינות מרוחקות.
לדעתו, הדוגמה של עיראק ואפגניסטן מלמדת שלמרבית הציבור האמריקאי קשה להפנים מדוע חיילים אמריקאים צריכים למות במדינות שהם "אינם יכולים אפילו להצביע עליהן במפה", אך לטענתו של חמדי, המצב כיום אף חמור מכך מפני שזו הפעם הראשונה שנשיא אמריקאי יורד בסקרים בעקבות תמיכתו במלחמה שבה הצבא האמריקאי אינו באמת מעורב באופן אקטיבי.
בהתייחסות מעמיקה יותר לבחירות הקרובות, חמדי מדגיש שאם ביידן יאבד אפילו כמות קטנה של הצבעות מצד מוסלמים במדינות מפתח כמו מישיגן, פנסילבניה או ג'ורג'יה, יש סיכוי רב שהוא יפסיד; ניתוח זה תואם את הסקרים האחרונים. לכן לדעתו יש כרגע מציאות חסרת תקדים "שלאחוז אחד מהאוכלוסייה [הקהילה המוסלמית – א"ב] יש כוח של 51 אחוזים", שמתבטא בהזדמנות להעניש את ביידן ולהטות את כף המאזניים.
לצד זאת, חמדי מזכיר את הפלגנות ואת המחלוקות שקיימות בקרב הקהילה המוסלמית ההטרוגנית, שמקשות על יכולתה להתאחד לכוח פוליטי בעל משקל, כמו הקהילה היהודית, שכוחה בארצות הברית אינו נובע מכוח מספרי אלא מיכולתה להתאחד ולשמש בלוק חוסם. לכן לדעתו ביידן אינו חושש מהאיום המוסלמי, והכעס מצד הקהילה המוסלמית על מה שמתרחש בעזה לא באמת יתורגם בבחירות להצבעה כנגד המפלגה הדמוקרטית, במיוחד אם המועמד הרפובליקני יהיה דמותו הידועה לשמצה של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ.
קשה להעריך אם ההתנגדות לביידן שמשתקפת בסקרים, בהפגנות ובניתוחי עומק אכן תתורגם ביום פקודה להצבעה למועמד רפובליקני. עם זאת, אין ספק שהקהילה המוסלמית עומדת מול הזדמנות פז לחזק ולהעצים את מעמדה הפוליטי במדינה
אך דווקא מפני שאננותו של ביידן, חמדי סבור שלמוסלמים האמריקאים יש כיום הזדמנות חד־פעמית להוכיח את כוחם הפוליטי במדינה בדיוק כמו מיעוטים וקבוצות אתניות אחרות שעשו זאת בעבר. למרות הזדהותו עם חששם של מוסלמים רבים מניצחון מועמד כמו טראמפ, הענשת ביידן לדידו של חמדי איננה בבחינת מתן פרס לטראמפ אלא הוכחה לכל פוליטיקאי באמריקה שגם לקהילה המוסלמית ישנם קווים אדומים.
מכאן חמדי מזהיר שאם ביידן ינצח למרות הכול את הבחירות, ההיסטוריה לא תשכח שגם הרג של עשרות אלפי פלסטינים לא גרם למוסלמים האמריקאים להתנער ממנו. יתרה מכך, הדבר אף עלול להתבטא בזלזול העתידי של פוליטיקאים בקהילה המוסלמית מפני שהתחושה שתתקבל היא שציבור זה נמצא בכיסם של הדמוקרטים, וכי בשעת מבחן כבר הוכיח כי הוא חסר חוט שדרה אידאולוגי.
ניכר שהניתוח האסטרטגי של חמדי נוגע לפולמוס מהותי בקרב קולות באסלאם האמריקאי: מה צריכה להיות מידת המעורבות של הקהילה המוסלמית באמריקה בסוגיות חוץ, ובהן המקרה הפלסטיני, והאם האתגרים הפנימיים של הקהילה חשובים יותר. אין ספק, מסתמן שלמלחמה הנוכחית בעזה ולהשלכותיה חסרות התקדים יש השפעה משמעותית על ההחלטה לסלק את הדמוקרטים מהשלטון, ולכך מתווספים גם כספי המיסים של האזרח המוסלמי שמגיעים לישראל עקב הסיוע האמריקאי המסיבי. עם זאת, כשהמוסלמי האמריקאי המצוי יצטרך לבחור בין ביידן לטראמפ, קשה מאוד לדעת אם יעמוד מול עיניו גורלם המר של הפלסטינים או דווקא חששו הקלאסי מטראמפ ודאגתו האישית לרווחתו הפרטית, הרחוקה מהמדמנה המזרח־תיכונית.
לצד זאת, ייתכן שישנו אספקט נוסף שבכוחו לעודד את התנערותם של מוסלמים אמריקאים מביידן. אספקט זה קשור לסוגיה הנפיצה של הקהילה הלהט"בית, שהספיקה להישכח מעט בשטף תסיסת האירועים. למרות הברית בין הקהילה המוסלמית והדמוקרטים שהתחזקה מאז הפיגועים ב־11 בספטמבר ובלטה בשיתוף המאבק נגד אסלאמופוביה, המתח בין הערכים האסלאמיים והפרוגרסיביים עלה בשנים האחרונות, במיוחד בעקבות תקריות שונות שהציבו סוג של קו אדום לרבים בציבור המוסלמי, ושהביאו קולות בולטים בו לצאת במופגן כנגד המפלגה הדמוקרטית.
לסיכום, קשה להעריך אם ההתנגדות לביידן שמשתקפת בסקרים, בהפגנות ובניתוחי עומק אכן תתורגם ביום פקודה להצבעה למועמד רפובליקני. עם זאת, אין ספק שהקהילה המוסלמית במעצמה החזקה בתבל עומדת מול הזדמנות פז שיכולה לחזק ולהעצים את מעמדה הפוליטי במדינה אם חלקים רבים בציבור המוסלמי יתנערו מביידן, ובכך יציבו את עצמם בעמדת כוח חסרת תקדים.
נקודה חשובה נוספת שיש להדגיש בהקשר לטראמפ, שלא פעם נתפס כאויב הקהילה המוסלמית, היא שדמותו הפומפוזית והצעקנית לא באמת הרחיקה באופן גורף מצביעים מוסלמים וערבים. בבחירות הקודמות לדוגמה, קיבל ביידן רק 64% מקולות המוסלמים, ואילו טראמפ זכה בנתח לא־מבוטל של 35%, והיה גם הנשיא הרפובליקני שזכה להכי הרבה קולות מקרב גברים אפרו־אמריקאים. מחקרים מראים שנתונים אלו לא נבעו רק מהתמיכה במדיניותו הכלכלית או מתדמיתו השמרנית אלא גם עקב דימויו כגזען שוביניסט ולאומן שהשפיע על חתך לא־מבוטל של מצביעים לא־לבנים. אחת התזות שמאירות על סוגיה זו, מסבירה שחלק מקבוצות אפרו־אמריקאיות ומיעוטים אחרים לא ראו בהצהרותיו השנויות במחלוקת גזענות אישית כלפיהם, וחלקם אף התייחסו אליהן באופן אוהד, כי חלק ממיעוטים אלו חשו חוסר אמפתיה כלפי המיעוט האחר, ועמדותיו של טראמפ חיזקו סנטימנטים אלו. כך לדוגמה, גזענות כלפי שחורים נפוצה בקרב המיעוט הערבי, ההיספני והאסייתי, ואנטישמיות נפוצה יותר בקרב אפרו־אמריקאים והיספנים.
זאת ועוד, אפרו־אמריקאים נוטים לתמוך בהגבלות הגירה, והיספנים מביעים דאגה מהגירה לא־חוקית יותר מאשר לבנים. לכן, מסריו של טראמפ על הגירה, חוק וסדר ושמרנות היו גורמים חשובים לכך שפנייתו נשמעה גם בקרב מיעוטים מגוונים, זאת גם מכיוון שהוא גרם ללבנים רבים להתרחק ממנו. נתונים אלו יכולים להסביר גם את מגוון המשתתפים בתקרית האלימה של ההסתערות על הקפיטול בשנת 2021, שנעשתה כחלק מהניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות תוך הפגנת תמיכה גדולה בנשיא היוצא טראמפ. למרות התדמית ההומוגנית שרוב משתתפיה היו "לבנים שמרנים", השתתפו בה גם אפרו־אמריקאים, היספנים וערבים.
לכן שילוב הגורמים השונים בתנאים הנוכחיים יכולים באופן מפתיע ואירוני להקנות לטראמפ יתרון על ביידן דווקא בקרב הקהילה המוסלמית. עם זאת, ולמרות הסקרים, ההפגנות וניתוחי המומחים השונים, חשוב לזכור שהמיעוט המוסלמי באמריקה עדיין נחשב קטן, ובניגוד לקהילה היהודית הוא מורכב מזרמים שונים וממגוון רב של קבוצות דתיות, מה שעלול להקשות עליו ליצור את אותו בלוק חוסם נגד הדמוקרטים.
ככל שהמשך המלחמה בעזה יגבה עוד הרס בעזה והרוגים פלסטינים קרוב ככל היותר לבחירות בנובמבר, הדבר יכול להיות כתמריץ משמעותי למוסלמים רבים לממש באופן מעשי את התנגדותם לביידן. אך מאידך גיסא, אם המלחמה בעזה תדעך והפסקת האש תיכנס לתוקפה בעתיד הנראה לעין, עוצמת ההתנגדות תיחלש, מציאות שיכולה להותיר את ממשל ביידן בגדר הרע במיעוטו.
