שרפת הקוראן בשטוקהולם עוררה זעם רב בעולם הערבי. אולם כפי שחושף הסופר המצרי עבד אל־מג'יד, שרפת ספרים וכתבים דתיים היא תופעה עתיקת יומין, שאינה זרה להיסטוריה הערבית והמוסלמית. כיום כבר לא שורפים ספרים במדינות ערב, אך ספרים רבים מוחרמים או מצונזרים.
פרשת שרפת הקוראן בשטוקהולם בסוף יוני האחרון עוררה זעם רב ברשתות החברתיות ובערוצי הטלוויזיה בערבית, ומטבע הדברים מדינות ערב גינו בחריפות את המעשה, המקדש את חופש הביטוי, אך פוגע פגיעה קשה בדתם ובאמונתם של עמי האזור. הסופר המצרי אבראהים עבד אל־מג'יד, שפרסם מאמר בנושא ביומון אל־קודס אל־ערבי מצטרף למגנים ואף מכנה את האירוע פשע נגד האנושות. עם זאת, הוא מבקש לבחון את עצם המעשה של שרפת ספרים מפרספקטיבה היסטורית, ומותח ביקורת על התעלמות העולם הערבי מעוולות ומפשעים אחרים.
טענתו המרכזית של אל־מג'יד היא ששרפת ספרים היא מעשה עתיק יומין כימי האנושות כולה שלא נחסך מאף ציוויליזציה. לדבריו, כל קיסרי סין שרפו ספרים ופגעו באומנות ובאומנים, אף שהללו סייעו להם בבניית מונומנטים שהותירו אותם בני־אלמוות. כך למשל, הקיסר הראשון צ'ין שי הואנג (212 לפנה"ס) שרף והרס מאות ספרים ומחקרים ורדף והרג סופרים ומלומדים.
ההיסטוריה הנוצרית והאסלאמית גדושה אף היא במקרים של שרפה והשמדה של ספרים, בין אם מצד השליט ומקורביו ובין אם מצידם של אנשי דת, שיח'ים או כמרים שהתנגדו למחשבות של מחבריהם. האינקוויזיציה באירופה שרפה ספרים רבים, בחלק מהמקרים לנגד עיניהם של הכותבים, ובעידן המודרני נראו התמונות הקשות ביותר של שרפת ספרים בגרמניה הנאצית, כאשר אלפי ספרים של סופרים שנחשבו אויבי המשטר הוצתו בכיכר הגדולה בברלין.
בהיסטוריה המוסלמית היו שליטים שראו בשרפת ספרים ישנים הקדמה לעידן חדש, שיביא עימו ספרים חדשים. בעידן העבאסי למשל כאשר הח'ליפים אל־מאמון ואל־מועתסם אימצו את דוקטרינת אל־מועתזילה הרציונליסטית, רבים מאלה שחלקו על דעתם נשפטו ורבים מספריהם נשרפו. באופן דומה, כאשר השליטים התרחקו מדוקטרינה זו ואימצו את אסכולת אל־אשעריה השמרנית יותר, ספרי המועתזילה נעלמו כליל (ונתגלו במקרה בספרייה נטושה בתימן רק ב־1951 במהלך ביקור של משלחת מטעם משרד החינוך המצרי).
אל־מג'יד רואה באירוע שרפת הקוראן בשוודיה חלק מסדרה של פשעי שנאה, הכוללת את פרשת הקריקטורות של הנביא מחמד ב־2005 ואת פרשת "שרלי הבדו" ב־2020
אל־מג'יד מזכיר את הספר "שרפת ספרים במורשת הערבית" מאת נאסר אל־חזימי (בהוצאת דאר אל־ג'מאל, 2020), הבוחן לעומק את ההיסטוריה של שרפות הספרים במרחב הערבי, ומציין כי מעבר לאלמנט השרפה, ניתן לדבר גם על החבאת ספרים, על קריעתם או על השלכתם לנהרות. עדויות לכך ישנן בשפע לדבריו בעיקר מאנדלוסיה, וכאמור מתקופת האינקוויזיציה. בעולם הערבי המודרני התפתחו צורות אחרות של פגיעה בספרים, כגון חרמות, אשר לדברי אל־מג'יד יובאו מאיטליה הפשיסטית ומברית המועצות הסטליניסטית.
שרפת ספרים אינה מתקיימת עוד, אך ספרים לעיתים מוחרמים או שאינם מתפרסמים ללא אישור הצנזורה. בתקופת עבד א־נאסר במצרים, סופרים הוציאו לאור את ספריהם בבירות, ובכך פחת מספר הספרים שהוחרמו על ידי המשטר. אולם גם לאחר שב־1979 ביטל סאדאת את שיטת הצנזורה הקודמת, נותרה בעינה הצנזורה על ספרים המגיעים מחוץ למדינה, ודוגמאות דומות לכך קיימות למכביר גם במדינות אחרות במרחב. יתרה מכך, אל־מג'יד מלין כי התופעה הרווחת בעידן הדיגיטלי הנוכחי היא חסימת אתרי אינטרנט על ידי המשטרים השונים.
אל־מג'יד מפנה אצבע מאשימה גם כלפי הממסד המוסלמי במצרים. כך למשל, פרסם מוסד אל־אזהר הודעת תמיכה בנשיא רוסיה פוטין על שגינה את אירוע שרפת הקוראן. זאת תוך התעלמות מאחריותו למתרחש בסוריה: הרג חפים מפשע והרס של אלפי בתים ומבנים, כולל מסגדים. באופן דומה לכך, הוא מותח ביקורת על משרד ההקדשים המצרי על שקיים קבלת פנים חגיגית לכבודו של נשיא הודו, שהמוסלמים בארצו רואים בו את האחראי לסבלם ולדיכוים.
לקראת סיום המאמר אל־מג'יד מציין כי אירוע שרפת הקוראן בשוודיה מתרחש במקביל לאירוע אחר המעיד על עוצמת הגזענות והשנאה כלפי המוסלמים ביבשת: המהומות בפרברי צרפת. מהומות אשר פרצו בעקבות הריגת נער ממוצא אלג'יראי שנהג במכונית ללא רישיון ונורה בראשו בידי שוטר. אל־מג'יד מביע הבנה באשר למחאה שפרצה בעקבות האירוע, אך מציין כי לצד שרפת חנויות ומקומות דומים, נעשה ניסיון להצית גם את ספריית הארמון במרסי, הספרייה הגדולה בעיר, מעשה שגרם נזק לחזית המבנה.
בסיכומו של דבר, אל־מג'יד רואה באירוע שרפת הקוראן בשוודיה חלק מסדרה של פשעי שנאה, הכוללת את פרשת הקריקטורות של הנביא מחמד ב־2005 ואת פרשת "שרלי הבדו" ב־2020. הוא סבור כי הקריאות של מדינות ושל ארגונים בודדים להחרים את שוודיה (או מדינות אחרות) לא יועילו למאבק בתופעה, כפי שלא הועילו במקרים הקודמים. לטענתו דרושה פעולה נחושה יותר מצד הליגה הערבית וגובר החשש כי הרשויות בשוודיה יאשרו לצעיר מוסלמי לשרוף את התנ"ך או את הברית החדשה.
חשוב לציין כי אישור לכך אכן ניתן כעבור כמה ימים, אך שרפת התנ"ך לא התרחשה בסופו של דבר והצעיר שאיים לבצעה טען כי מלכתחילה לא התכוון לעשות כן, אלא ביקש למשוך תשומת לב לאירוע שרפת הקוראן שבועיים קודם לכן.
