ב־3 במרס 2025 פרסם משרד הפנים תזכיר לתיקון חוק האזרחות, שעל פיו ילדים של אזרחי ישראל, אשר נולדים במדינות אויב או ברצועת עזה, לא יהיו זכאים לאזרחות ישראלית מכוח לידתם להורים ישראלים. התיקון המוצע חורג בבוטות מדיני האזרחות של ישראל, והוא פגיעה נוספת בזכויות יסוד של אזרחי ישראל הערבים, שהחריפה מאז תחילת ההפיכה המשטרית בינואר 2023 וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר באותה שנה.
דיני האזרחות הישראליים מבוססים על "דין הדם", שלפיו אזרחות נרכשת בראש ובראשונה מכוח לידה להורה ישראלי. סעיף 4 לחוק האזרחות התשי"ב–1952 קובע כי מי שנולד כשאביו או אימו אזרחים ישראלים יהיה לאזרח ישראלי, אלא אם הוא נולד מחוץ לישראל, וההורה שמכוחו מועברת האזרחות נולד גם הוא מחוץ לישראל ואזרחותו הישראלית היא מכוח לידה. חריג זה נוסף ב־1980 במטרה למנוע מצב שבו אזרחות ישראלית עוברת מדור לדור בין צאצאיהם של אזרחים ישראלים שהיגרו מישראל, ושלהם עצמם כבר אין זיקה למדינה.
החריג הוא כללי, ואינו מבחין בין יעדי הגירה או סוגי אזרחים.
תזכיר החוק מציע חריג נוסף לדין הדם נוכח "תופעה של אזרחי ישראל היוצאים למדינות אויב, נישאים לתושבי מדינות אלה ונולדים להם שם ילדים", ונוכח העובדה ש"לאורך השנה האחרונה היו מספר מקרים בהם קטינים אשר נולדו ברצועת עזה נרשמו כאזרחים ישראליים, ומקרים נוספים בהם בגירים שנולדו ברצועת עזה וחיו בה כל חייהם ביקשו להירשם כאזרחים מלידה".
ההצדקה בתזכיר החוק לתיקון המוצע היא ש"במקרים רבים ילדים אלה פונים להירשם כאזרחים ישראליים בחלוף שנים רבות ואף בהיותם בגירים, כך שיש להם הזדהות ונאמנות עם מדינת האויב, בלא כל יכולת של המדינה למנוע זאת". הצעת התיקון לחוק היא הפרה של עקרונות יסוד במשפט הבין־לאומי והישראלי, והתזכיר המציג אותה מטעה מבחינה משפטית ולוקה בצביעות.
הקביעה שמקום לידתו של אדם מכתיבה – מיום לידתו! – את נאמנותו היא שגויה ומטעה. הקשר המחייב נאמנות למדינה הוא קשר האזרחות
הרקע העובדתי לחוק המוצע ולכן גם השלכותיו אינם סוד: אזרחים ישראלים ערבים רבים נישאים לתושבי השטחים, אך מאז חקיקת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תשס"ג–2003 (שבפקיעתה ב־2021 הוחלפה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) התשס"ג–2022), בני ובנות־הזוג שלהם ככלל אינם רשאים להיכנס לישראל או לקבל בה מעמד קבע. נוכח זאת, הזוג נאלץ לקבוע את מושבו המשותף בשטחים. שם נולדים גם ילדיהם.
בן או בת־הזוג הישראלים אינם מאבדים את מעמדם כאזרחים, ועל פי הדין הקיים גם ילדיהם הם אזרחים ישראלים. הם רשאים, ככל האזרחים הישראלים, להיכנס לישראל ולהשתקע בה. יש אומנם גם אזרחים ישראלים יהודים שנישאים לתושבי שטחים, אך מספרם זעום.
תיקון החוק ישפיע אם כן באופן מובהק על ילדים של אזרחים ישראלים ערבים. הוא יהיה הפרה של האמנה בדבר ביעור אפליה גזעית (שישראל חברה בה מ־1965), האוסרת הבחנה מטעמי מוצא לאומי או אתני שמטרתה לסכל שימוש שוויוני בזכויות האדם ובחירויות היסוד (סעיף 1(4)) – ביניהן הזכות לאזרחות, המוכרת בהצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם מ־1948 (סעיף 15). הוא יפר גם את אמנת זכויות הילד (שישראל חברה בה מ־1991) אשר אוסרת הפליה בין ילדים על בסיס המוצא הלאומי שלהם או של הוריהם (סעיף 2), ואשר קובעת את זכותו של כל ילד לקבל אזרחות (סעיף 7).
הפגיעה בזכות לאזרחות
על פי תזכיר החוק, ההצדקה לתיקון היא שהילדים הנולדים במדינות האויב "יש להם הזדהות ונאמנות עם מדינת האויב". הקביעה שמקום לידתו של אדם מכתיבה – מיום לידתו! – את נאמנותו היא שגויה ומטעה. הקשר המחייב נאמנות למדינה הוא קשר האזרחות. כך למשל, על פי סעיף 5 לחוק האזרחות, אדם המבקש להתאזרח בישראל צריך להצהיר על נאמנותו למדינה. אין שום הצדקה להניח שאדם הוא חסר נאמנות למדינת ישראל – ונאמן למדינת אויב – רק כיוון שנולד באותה מדינה (או שטח).
התזכיר מבקש לגשר על הפער הזה על ידי טענה לדמיון בינו לבין ההסדר הקיים בחוק האזרחות בעניין ביטול אזרחות עקב "הפרת אמונים". על פי סעיף 11 לחוק האזרחות כפי שתוקן ב־2017, אדם המתגורר דרך קבע במדינת אויב או ברצועת עזה, חזקה עליו שרכש את אזרחותה או תושבותה, ומכאן שהפר אמונים למדינת ישראל וניתן לבטל את אזרחותו.
אלא שהמשל, הבעייתי מאוד כשלעצמו וחסר התקדים, אינו דומה לנמשל: האפשרות לביטול אזרחות על פי סעיף 11 חלה לגבי אדם אשר עשה מעשה וולונטרי של הגירה – ולא על מי שרק נולד! כמו כן, ביטול אזרחות על פי סעיף 11 מותנה בהחלטה של בית המשפט לעניינים מנהליים לבקשת שר הפנים, ואינו אוטומטי.
הזכות של הורים להקנות לילדיהם את אזרחותם נפגעת. כתוצאה מכך, יכולתם שלהם עצמם לממש את זכויותיהם נפגעת, כיוון שעליהם לבחור בין מימוש האזרחות בישראל לבין חיי המשפחה מחוץ לה
הצביעות בתזכיר החוק בוטה במיוחד בהתחשב בשני היבטים משפטיים שהתזכיר נמנע מלהזכיר: האחד, שהחזקה שלפיה אדם החי במדינה או בשטח מסוים רוכש שם אזרחות או תושבות קבע היא משוללת יסוד, ואין צורך להרחיק מבט, שכן ישראל היא אלופת ההסדרים למניעת רכישת מעמד ממי שחיים בה דרך קבע או במשך תקופה ארוכה – תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים, מהגרי עבודה ופליטים.
האחר, ישראל תובעת לעצמה את הזכות לשלוט במרשם האוכלוסין הפלסטיני, הן בגדה המערבית והן בעזה. מעמדו של ילד שנולד בשטחים אינו בבחינת הנסתר שיש להפעיל לגביו חזקות, אלא הוא מעמד בשליטת ישראל.
הפליה כלפי ילדים ערבים
כאמור, המעבר של אזרחים ישראלים להתגורר בשטחים אינו תוצאה של הגירה אידאולוגית, אלא של הכרח נוכח הדין הישראלי זה שני עשורים. ב־2006 וב־2012 נדחו בבג"ץ עתירות נגד הוראת השעה שחוסמת באופן אפקטיבי מבני־זוג מהשטחים את האפשרות להיכנס לישראל ולקבל בה תושבות. דעת הרוב הייתה שהזכות לחיי משפחה, הכוללת חיים משותפים, אינה מקנה לזרים זכות להשתקע בישראל, וניתן לממשה על ידי חיים משותפים מחוץ למדינה.
הנחת המוצא של בית המשפט הייתה שכאשר אזרחים ישראלים חיים מחוץ לשטח ישראל עם בני או בנות־זוגם, מעמדם ומעמד ילדיהם כאזרחים ישראלים אינו נפגע, וגם לא הזכויות הנובעות מכך. הן לגבי הזכות לחיי משפחה והן לגבי הזכות לשוויון, קיבל בית המשפט את עמדת המדינה – שמעולם לא הוכחה – שיש הצדקה ביטחונית לקביעת המגבלות, שכן כניסת בני־הזוג הזרים מסכנת את מדינת ישראל.
חשיבותו של התיקון המוצע אינו רק במספר הילדים שיושפעו ממנו באופן מעשי. חשיבותו בכוונתה של ממשלת ישראל לאמץ חוק גזעני הפוגע בילדים
שתי הקביעות האלו, אף אם היו נכונות, נסתרות על ידי הצעת החוק שבתזכיר: ראשית, הזכות של הורים להקנות לילדיהם את אזרחותם – נפגעת. כתוצאה מכך, יכולתם שלהם עצמם לממש את זכויותיהם נפגעת, כיוון שעליהם לבחור בין מימוש האזרחות בישראל לבין חיי המשפחה מחוץ לה. שנית, תזכיר החוק אפילו אינו טוען לסיכון ביטחוני אלא ל"הזדהות ונאמנות עם מדינת האויב" – גם כאן ללא כל ביסוס. המניע הדמוגרפי, שבהוראת השעה הוכחש על ידי המדינה, גלוי בתזכיר החוק.
החוק לציון מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות הילד, תשס"ב–2002 קובע שבדברי ההסבר לכל הצעת חוק המוגשת לקריאה ראשונה שעל פניה נראה כי כרוכה בה השפעה על זכויותיהם של ילדים, יש לציין פרטים בדבר הפגיעה או השיפור בזכויותיהם של ילדים. על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה (משפט חוקתי), יש לציין מידע זה כבר בשלב של תזכיר החוק. על פי אותן הנחיות, תזכירי חוק צריכים להתייחס במפורש להשפעת החוקים המוצעים על קבוצות אוכלוסייה מסוימות שהמחוקק ראה לנכון לתת להן הגנה מיוחדת, ביניהן ערבים.
על אף הנחיות אלו, תזכיר החוק לתיקון חוק האזרחות קובע: "השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות: לא רלוונטי". האם ילדים ערבים אינם רלוונטיים?
יש להניח שמספר האזרחים הישראלים שיעברו להתגורר ברצועת עזה בעתיד הקרוב אינו גדול, ולו כיוון שבעקבות המלחמה האזור אינו מתאים למחיה. אך חשיבותו של התיקון המוצע אינו רק במספר הילדים שיושפעו ממנו באופן מעשי. חשיבותו בכוונתה של ממשלת ישראל לאמץ חוק גזעני הפוגע בילדים.
ניתן להגיש הערות לתזכיר החוק עד 24.3.2025, כאן.
