ג'ואהר עסאף, אישה בשנות הארבעים לחייה ממחנה פליטים באזור הבקאע בלבנון, נאלצה לחתן את בתה בת ה־17. ג'מאנה, גם היא ממחנה פליטים באזור הבקאע, אולצה להתחתן בגיל 17 לאחר שאביה נפטר ומשפחתה נותרה חסרת כול. ביאן בת ה־13 רוצה להתחתן. היא מאמינה שנישואין יהוו מקלט מחיי העוני של משפחתה. סיפורן של השלוש הובא בכתבה באתר אופק על אודות נישואי קטינות בקרב ילדי הפליטים הסורים בלבנון. בכתבה צוין כי תקנות וחוקים ספציפיים של הממשלה הלבנונית תרמו לא מעט להתרחבות התופעה. אולם, לא מדובר על עניין מקומי או נקודתי. נישואי קטינים וקטינות הם תופעה גלובלית, חוצת יבשות ודתות, שעל פי ארגוני זכויות אדם נמצאת במגמת החרפה בשל מגפת הקורונה.
בכל שנה כ־12 מיליון ילדות, ילדה אחת מתוך כל חמש ילדות, נישאות לפני גיל 18. מדינות מרכז אפריקה הן בראש רשימת המקומות שבהן תופעה זו מתרחשת. בניז'ר, בצ'אד או ברפובליקה של מרכז אפריקה, כשבעים אחוזים מהבנות נישאות לפני גיל 18. התופעה נפוצה מאוד גם במקומות כמו הודו, גיניאה החדשה וברזיל, שם היא מגיעה לכשליש מכלל הילדות, והיא מתרחשת אפילו במדינות מסוימות בארה"ב. זאת ועוד, כשלושים אחוזים מכלל הילדות שנישאות, הן בנות פחות מ־15 בנישואיהן; תופעה הנפוצה בעיקר בבנגלדש. בהקשר זה, חשוב לציין שאף על פי שבנים פחות פגיעים לנישואי קטינים מאשר בנות, הם אינם חסינים מפניה. אחד מתוך שלושים בנים עתיד להינשא לפני גיל 18, ומתוכם כרבע מתחתנים מתחת לגיל 15. מומחים צופים שההשלכות החברתיות של הקורונה עתידות להחמיר את התופעה, ובעטייה כעשרה מיליון ילדים וילדות נוספים ייכנסו למעגל נישואין וחיי משפחה מוקדמים.
בשיח הפופולארי, תופעת הנישואין המוקדמים נקשרת לא אחת עם דת ולעיתים קרובות מדי ההשקפה הרווחת היא שאמונה דתית היא הגורם המרכזי לתופעה. אין ספק שלדת, ובעיקר לשמרנות דתית, יש תפקיד בהבניית התופעה ובשימורה. הדבר נכון הן בפרקטיקה הדתית והן באידיאולוגיה התיאולוגית. פרקטית, במרבית המקרים, מי שעורך את טקסי הנישואין אלו הם אנשי דת. הם יכולים לזרז טקס קידושין, לדחות אותו, או בכלל לסרב לערוך אותו. תיאולוגית, לאנשי דת הזכות לתת פרשנות לכתבי הקודש ולמסורות דתיות, ובכך לעודד את התופעה או לדכאה. בברזיל לדוגמה, תפיסות קתוליות שמרניות בנוגע לבתולין ולהפלות "דוחפות" לנישואין מוקדמים, בעיקר במקרים של היריון לא־רצוי. עם זאת, חוקרים ופעילים חברתיים מצביעים על כך שמבנה חברתי פטריארכאלי, עוני ונגישות נמוכה להשכלה הם הגורמים המרכזיים לנישואי קטינים.
לא קשה לדמיין מדוע עוני הוא קטליזטור לנישואין מוקדמים. ג'ואהר עסאף חיתנה את בתה כדי שיהיה "אדם אחד פחות בבית להיות אחראית לו". סיפורה של גלוריה, המפורסם באתר אזרחים גלובליים (Global Citizens), דומה לסיפורה של ג'ואהר. גלוריה גדלה באזורים הכפריים של זמביה למשפחה ענייה בת 12 נפשות. כשאביה נפטר, אימה הפכה למפרנסת היחידה, והמשפחה הידרדרה לעוני קיצוני ולרעב. בגיל 12 השיאו את גלוריה לגבר בן 35 בטענה שהוא יתמוך כלכלית במשפחה ויספק את צרכיה. בפועל, במקום שאימה של גלוריה תקבל נדוניה מכובדת, שממנה תוכל אולי להבטיח קיום בסיסי למשפחתה, הבעל המיועד העניק לה עז אחת. מצד אחד, הצורך "להקל" בנטל על ידי הפחתת הפיות שצריך להאכיל, ומצד שני הרווח הפוטנציאלי שבנדוניה – דוחפים משפחות לחתן את בנותיהן.
לצד עוני, חוסר נגישות להשכלה ומיעוט אפשרויות תעסוקתיות גם כן מעודדים נישואין מוקדמים. השכלה מעצימה את הילדות, עוזרת להן לעמוד על זכויותיהן, ומציעה לדמיין את עתידן אחרת. הורים גם ייטו לעשות מאמץ גדול יותר להשאיר את בנותיהן במסגרות חינוכיות בהנחה שאלה נגישות. אולם, אם בית ספר אינו נגיש, הורים מתקשים לדמיין עתיד אחר לבנותיהם מלבד נישואין, והבנות מתקשות להתנגד ללחצים. בהקשר זה, הקורונה, סגירת בתי הספר ואי הוודאות הגדולה הן לגבי פרנסה עתידית של המשפחה והן לגבי העתיד החינוכי של הילדות – הגדילו, ועוד יגדילו, את מספר הקטינות הנישאות. בתנאים של אי־וודאות גדולה, נישואין נתפסים כעוגן יציב. באופן כללי, אנחנו עדים לכך שבמשברים הומניטאריים, כמו זה בסוריה, שבעטיים העוני מחריף, אין גישה מסודרת למוסדות השכלה ואי־הוודאות באשר לעתיד גדלה מאוד – תופעת נישואי הקטינים גדלה. לשם השוואה, בשנים האחרונות אלימות של כנופיות קורעת לגזרים את מדינות מרכז אמריקה. יותר מחצי מיליון איש, הרוב נשים וילדים, ברחו מכפריהם וממדינותיהם בחיפוש אחר מקלט במקסיקו או בארה"ב. בתוך כך וכצפוי, גם השיעור של נישואי הקטינות גדל.
לבסוף, לא ניתן להבין נישואין של קטינות ושל קטינים מבלי לקחת בחשבון אי־שוויון מגדרי ונורמות חברתיות פטריארכאליות שרואות בבנות נטל או מי שהשקעה בהן תניב פחות פירות. בחברה שבה אלימות מגדרית רווחת; הבדלי ההכנסה בין נשים לגברים עצומים; אפשרויות התעסוקה לנשים מצומצמות, והמערכת המשפטית והדתית משמרת אי־שוויון מגדרי – הסיכויים לנישואי קטינות גדלים אף הם.
