ניצחונו הברור למדי של ארדואן בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות בטורקיה שנערכו ב-28 במאי לא בא בהפתעה בניגוד לכמה הערכות וסקרי דעת קהל שהתחילו לצייר תמונה פוסט-ארדואנית. התחזיות של יריביו התבדו חיש מהר והאופוזיציה נחלה אכזבה קשה. נוסף על כך, המפלגות התומכות בארדואן קיבלו רוב בפרלמנט בסבב הראשון על אף שכוחה של מפלגת הצדק והפיתוח נחלש ומספר חבריה בפרלמנט ירד בהשוואה לבחירות הקודמות. ארדואן ימשיך אפוא לשלוט בטורקיה לקדנציה נוספת. לא צפויים שינויים במרבית התחומים במדיניות הפנים והחוץ של טורקיה. תוצאות הקלפיות בסבב הראשון שנערך ב-14 במאי הראו בבירור שהמומנטום נוטה לטובת ארדואן.
הוא זכה ב-59.5 אחוזים מכלל קולות המצביעים, ורק חצי אחוז הפריד בינו לבין ניצחון בסבב הראשון אף כי זו הייתה פעם ראשונה בהיסטוריה של טורקיה שבחירות נערכות בשני סבבים. היה ברור מלכתחילה שסיכוייה של האופוזיציה לנצח בבחירות הם די קלושים. היא הורכבה משש מפלגות בעלות אידאולוגיות שונות וכונתה ״שולחן השש״; בראשה הוצב כמאל קיליצ׳דרולו, שהוא איש חסר כריזמה. על אף שהופעלו עליו לחצים לפנות את מקומו למועמד פופולרי יותר, הוא סירב ונאחז בכל כוחו בקרנות המזבח וכפה את עצמו כמועמד לנשיאות. קיליצ׳דרולו ייאלץ לעזוב את הבמה הפוליטית חבול ומושפל, והאופוזיציה עשויה להתפרק לאחר כישלונה החרוץ.
הממדים הדתי והלאומני בלטו בנרטיב שהשתמש בו ארדואן בקמפיין שלו, וזה הדהד בקרב האזרחים הטורקים יותר מההבטחות של האופוזיציה שהיא תציל את הכלכלה. קיליצ׳דרולו הוצג כמאיים על הזהות הדתית של החברה הטורקית וכמי שנתמך על ידי המערב ועל ידי הטרור הכורדי. אפילו באזורים שהתרחשה בהם רעידת האדמה ניצח ארדואן.
העולם הערבי נשא את פניו למערכת הבחירות הטורקית. כותבים שונים התעניינו בסוגיות שונות סביב הבחירות. יאסין אקטאי, אקדמאי ופוליטיקאי המזוהה עם מפלגת הצדק והפיתוח פרסם מאמר באתר אל-ג׳זירה ובו הוא משבח את תהליך הבחירות בטורקיה ואת השמירה על הוגנות הבחירות לאורך ההיסטוריה של הרפובליקה. הוא מציין בפתח מאמרו כי אינו מכיר מדינה בעולם מלבד טורקיה שבה אחוז ההצבעה בבחירות מגיע קרוב ל-90%, דבר שממחיש את המעורבות הפוליטית של האזרחים הטורקים. אחוז ההצבעה בבחירות במדינות המזרח התיכון הוא נמוך בהרבה משום שהבחירות אינן מתאפיינות בהוגנות ולעיתים הן מבוימות במידה רבה. במדינות אלה הציבור אינו מאמין שהבחירות יביאו לכל שינוי, והפוליטיקה אינה משפיעה על חיי האנשים בשל המשטר הדיקטטורי הקיים בהן. לכן, הציבור מדיר את רגליו מהקלפיות ומפגין אדישות כלפי המוסדות המנהלים את ענייני המדינה. גישה זו אינה מאפיינת מדינות דמוקרטיות מתקדמות, שכן שם התוצאה בקלפי היא שתכריע ללא קשר לאחוז ההצבעה.
בראש האופוזיציה הוצב כמאל קיליצ׳דרולו, שהוא איש חסר כריזמה. על אף שהופעלו עליו לחצים לפנות את מקומו למועמד פופולרי יותר, הוא סירב ונאחז בכל כוחו בקרנות המזבח וכפה את עצמו כמועמד לנשיאות
אקטאי מוסיף כי הייאוש משינוי וחוסר האונים הם העומדים מאחורי ההימנעות מלהצביע במדינות המזרח התיכון. הציבור יודע מניסיונו כי העדר השקיפות בספירת הקלפיות הופך את הבחירות להצגה אבסורדית וכי תוצאותיהן נקבעות וידועות מראש. לכן הוא אינו הולך לקלפיות, ואחוז ההצבעה נושק ל-10%.
אקטאי מציין כי המצב שונה בטורקיה וכי אין מחלוקת על כך שהבחירות שם התנהלו תמיד באווירה של חופש בחירה, שקיפות ואחוז הצבעה כמעט קבוע מאז 1950. אף בימים של חוסר יציבות פוליטית והפיכות צבאיות, החונטה הצבאית לא ערערה על עצם האמינות של תוצאות הקלפיות, אלא ניסתה לפעמים להציב מכשולים בפני מימוש המדיניות של הזוכים בבחירות.
אקטאי תוקף בחריפות את קיליצ׳דרולו ואת מרלאקשנר מהאופוזיציה על כך שהם מפזרים הבטחות ריקות. לדבריו, הם אינם נרתעים מלפזר הבטחות לכל עבר ולכל מי שחפץ בכך, כי אין להם מה להפסיד והם לא יידרשו לתת את הדין בשל אי-קיום הבטחותיהם. גם בהנחה שאנשים יאמינו למילותיהם הכוזבות ויצביעו בעדם, אין מי שיצא וידרוש להתחשבן איתם אם יובסו בבחירות. אקטאי מאשים את מנהיגי האופוזיציה כי הם משתמשים בנרטיב פופוליסטי כדי להוליך את הציבור שולל. לדבריו הם מעוניינים אך ורק להפיל את ארדואן מכס השלטון ולהרוס את כל מה שבנה והקים במשך 20 שנה בנוסח "רק לא ביבי", אך אינם מציגים עמדה אלטרנטיבית ברורה ואחידה.
גם הכותב שריף הילאלי עסק בהליך הדמוקרטי הטורקי במאמר שפורסם בעיתון אל-ערבי אל-ג׳דיד ב-23 במאי לאחר הסבב הראשון של הבחירות בטורקיה וערב הסיבוב השני. כותרת המאמר מקפלות בתוכה את משאלת הלב: "הבחירות בטורקיה מחדשות את הגעגועים של הערבים לדמוקרטיה". הכותב משבח את הדמוקרטיה הטורקית ומציין כי היא זכתה להתעניינות מצד משקיפים ומצד מדינות רבות. הציבור הערבי בכלל והערבים המתגוררים בטורקיה בפרט ובראשם האזרחים הסורים היו סקרנים יותר לגבי תוצאות הבחירות מתוך הערכה שהן עלולות להשפיע על יחסי טורקיה עם מדינות האזור ועל סוגיית הפליטים הסורים בטורקיה.
הילאלי עורך השוואה בין הדמוקרטיה בטורקיה לבין המורשת ״הדמוקרטית״ במדינות ערב הממחישה את השינויים המהותיים ביניהן. בעוד הדמוקרטיה בטורקיה איתנה אף כי אינה אידאלית, המשטרים הקיימים במדינות ערב מספקים דוגמות עלובות למשטר דמוקרטי לכאורה. החל במשטרים שהממסד הצבאי הוא הכוח השלט בהם, דרך מונרכיות שהשלטון עובר בהן בירושה וכלה במדינות השקועות במלחמות אזרחים ובשליטת מיליציות. מוסדות השלטון במדינות אלה נטולים כל תוכן דמוקרטי, ואם וכאשר נערכות בהן בחירות הן רק לצורך מראית עין כדי לחדש את הכהונה של השליט.
אולם, האם הבחירות היו באמת הוגנות? בהתאם לרוח התקופה, גם לפני הבחירות בטורקיה הועלו חשדות והאשמות על התערבות ועל השפעה של מדינות זרות. סעיד אל-חאג' מציין במאמרו את ההצהרה של שר הפנים הטורקי סולימאן סוילו, המשמש מספר שתיים של ארדואן, ימים לפני הסבב הראשון. סוילו הצהיר כי יום הבחירות הוא בבחינת ניסיון לבצע הפיכה פוליטית לאחר שההפיכה הצבאית ב-2016 נכשלה. ההצהרה עוררה סערה. האופוזיציה החשיבה אותה כסימן לחוסר נכונותם של ארדואן ושל מפלגת הצדק והפיתוח לפנות את מקומם בשלטון במקרה שהם יפסידו בבחירות, ואילו החוגים של המפלגה השלטת ראו בה תמרור אזהרה מפניה אפשרות להתערבות חיצונית בבחירות.
השר הזכיר את ההצהרה של הנשיא האמריקאי במהלך מערכת הבחירות בארה״ב כשהיה המועמד של המפלגה הדמוקרטית. ביידן הכריז אז כי על ארצו לתמוך באופוזיציה הטורקית כדי להפיל את ארדואן. כאשר הוא נשאל לגבי פשר דברים אלה, השיב כי הוא מתכוון להבסתו בבחירות. על כן, שר הפנים הטורקי פירש את הברית שנרקמה בין מפלגות האופוזיציה הטורקיות ואת התיאום ההדוק ביניהן בדבר הרצת מועמד לנשיאות כמהלך שנתמך על ידי הממשל האמריקאי.
חוגים המקורבים למפלגת הצדק והפיתוח ובכללם הנשיא ארדואן עצמו רמזו על ניסיונות של התערבות חיצונית. הם האשימו את נשיא ארה״ב בתמיכה בקיליצ׳דרולו וציינו את ההתבטאות של מנהיג האופוזיציה שהוא יביא 300 מיליארד דולר כהשקעות כדי לטפל במצב הכלכלי הקשה בטורקיה אם הוא ייבחר. הדיבורים הרבים על האפשרות להתערבות חיצונית בבחירות בטורקיה מקורם במתיחות שאפיינה את יחסיה של טורקיה בשנים האחרונות עם כמה מדינות באזור ובעולם ובתרעומת המובעת כלפי המדיניות של ארדואן וכלפיו אישית. זאת נוסף על המתקפות של התקשורת המערבית נגד ארדואן.
אל-חאג׳ תוהה אם ישנם גורמים חיצוניים שיש להם רצון ומוטיבציה להתערב בבחירות בטורקיה, ואם יש כאלה, האם הם השקיעו מאמצים לממש מטרה זו? והאם יש בידם את היכולת להשפיע הלכה למעשה על תוצאות הבחירות?
במענה לשאלות אלה הוא מסביר כי השפעתן של סוגיות החוץ על מגמות ההצבעה של הבוחרים הטורקים היא מוגבלת בדרך כלל, וכך גם בבחירות הקרובות. הסוגיות של מדיניות החוץ נדחקות הצידה ובמקומן מובלטות שאלות כבדות משקל הנוגעות לענייני הפנים כמו: המצב הכלכלי, רעידת האדמה, הפליטים והבריתות הפוליטיות. כמו כן, הקיטוב בין הממשלה לאופוזיציה לגבי הסוגיות של מדיניות החוץ הוא פחות חד בשנתיים האחרונות בעקבות ההתקרבות של אנקרה עם מדינות אזוריות כמו האמירויות, סעודיה ומצרים. גם רף המתיחות עם ארה״ב ירד במקצת בחודשים האחרונים בעקבות צעדים שנקטה אנקרה כגון תמיכתה בהצטרפות פינלנד לברית נאט"ו והסכמת ארה״ב למכירת ציוד לשדרוג מטוסי F16 שברשות טורקיה. יתרה מכך, התערבות חיצונית בעניינים פנימיים של טורקיה עלולה או עשויה להביא לתוצאות הפוכות. קרי התלכדות מסביב לארדואן.
אל-חאג' מציין כי בחזית של יחסי רוסיה עם טורקיה נדמה שפוטין מעדיף שארדואן ייבחר שנית על פני קיליצ׳דרולו. בין שני הנשיאים נוצרה מערכת יחסים אישית טובה. נוסף על כך, העמדה המאוזנת של טורקיה באשר למלחמה באוקראינה היא לשביעות רצונה של מוסקבה. הנשיא פוטין סייע לארדואן בכמה דרכים: הוא דחה תשלומים על רכישת גז מטורקיה כדי להקל את הלחץ על הלירה הטורקית, השתתף מרחוק בטקס חניכתה של תחנת הכוח הגרעינית Akkuyu שרוסיה בנתה עבור טורקיה. כמו כן, נערכו ניסיונות תיווך בין טורקיה וסוריה בחסות רוסית כדי לקדם נורמליזציה ביחסים בין שתי המדינות ולסייע לארדואן להציג הישג לציבור הטורקי בהקשר לבעיית הפליטים הסורים בטורקיה. כל המהלכים האלה מראים בבירור שרוסיה בעד בחירתו מחדש של ארדואן.
פרט לארה״ב ולרוסיה, למדינות אחרות באזור שחפצות בניצחונו של מחנה זה או אחר אין את כלי ההשפעה שיש לוושינגטון ולמוסקבה. בשורה התחתונה אל-חאג׳ סבור כי הדגש במערכת הבחירות הזאת היה בנושאי פנים, וכי הם אשר יכריעו את הכף לטובת אחד משני המחנות המתחרים.
