בתחילת חודש אפריל התפרסם באתר האינטרנט של אל־ג'זירה תחקיר שכותרתו "מה הציעו הממשלות הערביות?" הבוחן את המצב הכלכלי במדינות הערביות בצל וירוס הקורונה. התחקיר נפתח במובן מאליו – העובדים במדינות ערב סובלים מאוד מאובדן הכנסות בשל מגיפת הקורונה. לדברי הכותבים, "במדינות ערב שממרוקו ועד ירדן, עבור באלג'יריה, תוניסיה, מצרים, סודאן, פלסטין, עיראק ולבנון – הרשויות נתנו מענה מסוגים שונים: סיוע כספי ישיר, חבילות מזון והתחייבות למצוא פתרונות."
לדברי כתבת אל־ג'זירה במרוקו מרים א־תאידי, רבים מהמקומיים העובדים בבתי קפה, במסעדות, בניקיון ובשירותים אחרים, אינם יכולים לעמוד בסגר מלא, כיוון שמחייתם תלויה בשכר יומי. ייתכן שזהו ההסבר לכך שלמעלה מ־26,500 מהם נעצרו על הפרת הוראות הסגר. עם זאת, ממשלת מרוקו הודיעה על כוונתה לסייע לנזקקים בסכומים שבין 800 ל־1,200 דירהאם (280-420 ש"ח). הכתבת מצטטת את יו"ר ועדת הכספים שאמר: "היעד שלנו הוא לעזור לארבעה מיליון נזקקים," תחילה במזון ובהמשך במענק כספי.
באשר לאלג'יריה, כתבת אל־ג'זירה פאטמה חמדי ציינה את העיר בלידה, שהסגר מקשה על תושביה העניים. הנשיא עבד אל־מג'יד תבון הסתפק בהצהרה כי הנזקקים יקבלו תמיכה: "וזו הבטחה ממני…" גם משקיפים עלומים צוטטו באומרם כי היעדר מענה ממשלתי רציני למצוקה עלול להוביל להתנגשות בין הציבור לרשויות.
כתב אל־ג'זירה מוחמד עלי לטיפי דיווח כי בתוניסיה הוכנה תוכנית ממשלתית בסכום של למעלה מ־3 מיליארד ש"ח לתמיכה בעובדים ובבתי עסק שנפגעו מהמגפה. במגזר הפרטי בתוניסיה, כך נטען בכתבה, יש 1.5 מיליון עובדים.
כתב אל־ג'זירה מוחמד עבדאללה דיווח כי מומחים מצרים מודאגים מאוד מההשלכות "הקטסטרופליות" של המשבר על כ־12 מיליון איש, המהווים 46 אחוזים מהעובדים במדינה ומועסקים שלא על פי חוזה. משרד התעסוקה קרא לנזקקים להגיש בקשה למענק כספי בשווי 113 ש"ח. לא ברור אם מענק זה הוא חד־פעמי אם לאו. הכתב ציין כי עד כה רק כחצי מיליון איש הגישו בקשה כזאת, כנראה משום שרבים מהעובדים אינם יודעים קרוא וכתוב ואין להם גישה לאינטרנט.
הכתבת מוזדלפה מוחמד עות'מאן דיווחה כי לא נראה שלממשלת סודאן החלשה כלכלית יש תוכנית של ממש להתמודדות עם המשבר, אם כי היא "הביעה נכונות" לתמוך באזרחים במהלך הסגר. לדברי שר האוצר הסודאני, הממשלה אישרה תשלום חודשי בשווי של כ־390 ש"ח ל־36,000 נשים המוכרות תה בבירה, אולם סכום זה יוקטן כדי לסייע לבעלי מקצוע אחרים. לדברי הממשלה, בסודאן יש 27 מיליון עניים.
הכתב פאדי אל־עסא ציין שמצבם של הפלסטינים שונה, כיוון שהם נמצאים תחת כיבוש, ומשום כך אין להם מנגנון כלכלי מסודר או חוק פיצויים שיכול לסייע אם המשבר יתמשך. כמו כן, הוא מדווח, הממשלה חתמה על הסכם לתשלום 50 אחוזים מהשכר החודשי לעובדים במגזר הפרטי במרס ובאפריל, ואף הקימה קרן בשיתוף ארגוני העובדים והמגזר הפרטי שמטרתה לתת סיוע כספי. כתב אל־ג'זירה אינו מציין את העובדה שהממשלה הפלסטינית הכינה תוכנית חירום, ונוקטת שורה של צעדים כלכליים להתמודדות עם המצב. לכך יש להוסיף גם שהפלסטינים קיבלו סיוע ממדינות שונות, ביניהן קטאר וכווית, וכן מהבנק העולמי.
הכתב סלאם זידאן דיווח כי הסגר שהטילה ממשלת עיראק גרם נזק ללמעלה מעשרה מיליון עובדים בשכר יומי שאין להם כל ביטוח סוציאלי. סתאר דנבוס, ראש התאחדות ארגוני העובדים בעיראק, הודיע שאף שצעדי הממשלה עלולים להביא לעלייה במספר העניים, ההתאחדות ממשיכה לדון עימה בניסיון למצוא פתרון למי שאיבד את מקור פרנסתו. ראש ממשלת עיראק הקים ועדה לטיפול בעובדים שנפגעו מהמשבר, והממשלה "עומדת להחליט" על מענק חודשי בסך 85 ש"ח למי שאינו מקבל שכר.
הכתב איימן פדילאת מסר שגם בירדן הנפגעים העיקריים מהמגפה הם עובדים בשכר יומי משוללי זכויות סוציאליות, וגם שם הקימה הממשלה קרן לטובת הנזקקים. כמו כן, פעילים חברתיים בירדן אוספים תרומות כספיות, מזון ותרופות עבור העניים. הכתב ציטט מומחה בשם אחמד עווד, שלדבריו, צעדי הממשלה "צנועים" ואינם עונים על צורכי העניים.
גם בלבנון, הכתב ווסים א־זוהירי ציין את הפגיעה בעובדים בשכר יומי. לדברי קסטרו עבדאללה, נשיא התאחדות ארגוני העובדים, הממשלה לא נתנה מענה לנזקקים אלה, והוא הזהיר שהדבר עלול להוביל לפיצוץ.
כאן כדאי להעיר כי מדד השגשוג של מכון לגאטום מדרג 167 ממדינות העולם לפי מספר רב של משתנים, ביניהם עושר, צמיחה כלכלית, השכלה, בריאות, איכות חיים ועוד. מסיבה זו הוא מוצלח יותר ממדדים כלכליים מוכרים כגון תמ"ג לנפש ומדד הפיתוח האנושי של האו"ם. להלן דירוג לגאטום של המדינות שנסקרו בכתבה: מרוקו – 100, אלג'יריה – 110, תוניסיה – 95, מצרים – 126, סודאן – 158, עיראק – 142, ירדן – 86, לבנון – 104. הפלסטינים לא דורגו כנראה משום שאין להם מדינה. לשם השוואה, ישראל מדורגת במקום ה־31 בעולם לפי מדד זה (הקורא המעוניין יכול לעיין בטבלת הדירוג המלאה כאן, או לחפש דירוג עבור מדינה ספציפית כאן).
אם כן, מה הטעם בהשוואת אופן התמודדותן של "מדינות ערביות" עם משבר הקורונה? מה לסודאן, המדורגת בתחתית הטבלה, ולירדן המפותחת ממנה בהרבה? דומה כי הגיוני יותר היה להשוות בין מדינות שדירוגן דומה, כמו מרוקו ותוניסיה או אלג'יריה ולבנון. צעדיהן הכלכליים של המדינות השונות, הסיוע ההומניטארי שקיבלו או שלא קיבלו מאז המשבר, רמת מערכת הבריאות שלהן, מספר החולים המאובחנים — כל אלה וגורמים נוספים משפיעים במידה רבה על הערכת הביצועים של המדינות מאז פרוץ המגפה. לכל זאת יש להוסיף את המובן מאליו: המגפה עודה בעיצומה בכל העולם, אם כי בשלבים שונים במדינות שונות. מחקר רציני על התגובות של מדינות ערב למגפת הקורונה כנראה יוכל להתבצע רק לאחר היעלמותו של הווירוס מחיינו.
