השיח הציבורי הפלסטיני אינו נסוב עוד על השאלה אם הקורונה היא מתקפה ביולוגית אמריקאית־ישראלית על סין ואיראן, עונש אלוהי לסין על רדיפתה את המיעוט האויגורי, או דוגמה לתבונה שבהכרזה המהירה של הרשות הפלסטינית והנשיא מחמוד עבאס על מצב חירום והשבתת מוסדות החינוך מגני הילדים עד האוניברסיטאות. בשיח הציבורי הפלסטיני שוררת כרגע הסכמה רחבה שההנהגה הפלסטינית הגיבה תגובה אחראית ומתקדמת יותר מרוב המשטרים באזור, ואף בעולם, שמצאו את עצמם נאנקים תחת הקורונה והשלכותיה.
הקורונה הגיעה לפלסטין ולישראל ונהפכה לאויב משותף לשני האויבים ההיסטוריים האלה. הנגיף שולט עתה בשיח הציבורי הפלסטיני, כשם שהוא שולט בשיח הציבורי האזורי והבין־לאומי, ומחולל שינויים, גם אם זמניים, בתודעה ובעמדות של שכבות נרחבות בעם הפלסטיני. קורונה – אִין, פעולות הקרבה וירי טילים על ישראל – אאוט. בגבול עזה שוררת הפסקת אש בפועל, גם אם ללא הסכם.
קריאות הצהלה של פלסטינים רבים על מקרי הקורונה בישראל נעלמו, גם אם לא החליפו אותן איחולי החלמה. לצד זאת, מיליוני פלסטינים, למודי תקופות ארוכות של עוצר שהטילה עליהם ישראל במשך כל שנות הכיבוש, שמחים על העוצר בישראל ועל הסגר בבתים שאוכפות ניידות משטרה. הישראלים טועמים עתה מן התרופה שהשקו בה את הפלסטינים כעונש ומתוך מטרה לשבור את רוחו של העם. הפעם הם משתמשים בה בניסיון לשמור על חייהם ולשבור את הקורונה.
הקורונה לא איחדה מחדש את הפוליטיקה הפלסטינית, אולם כיפופי הידיים בין פתח לחמאס התמעטו. בכירים בחמאס היו הראשונים שתמכו בהחלטת הרשות לסגור את המסגדים, גם אם כמה מהם הסתייגו מכך. במובן זה מדיניותה של הרשות במאבק בקורונה חיזקה את הביטחון העצמי של העם הפלסטיני והפגינה את השתייכותו לכפר הגלובלי. הלכידות הפנים־פלסטינית ניכרה היטב בתחושת הסכנה מהקורונה וביחס לצעדיה של הרשות. האמון בין ההנהגה לבין העם, שהתערער לתקופה ממושכת מסיבות פוליטיות, התחזק ואף סייע בהדיפתן של שמועות ושל פייק־ניוז.
האינתיפאדה הראשונה חוללה שינויים במנהגים הפלסטיניים ובמסורותיהם, ובמיוחד בחגיגות הנישואין. ההזמנות ההמוניות נפסקו באזורים רבים, וגם הסכסוכים והקטטות המשפחתיות פחתו בתקופה ההיא. החברה הפלסטינית נענתה לשינויים שנדרשו אז בדפוסי הצריכה, הקנייה והמכירה ברמת הפרט והכלל, וכך גם בשעות הפתיחה והסגירה של בתי העסק. התמורה הזאת הפכה לנוהג שהביך את שלטונות הכיבוש. עשרות אלפי תושבים שוטטו בשווקים וניהלו חיים של שגרה, וברגע אחד נעלמו כולם, החנויות נסגרו וצעירי האינתיפאדה רעולי הפנים חסמו רחובות והתעמתו עם הכיבוש.
גם הקורונה מחוללת שינויים בהתנהגותם של פרטים ושל החברה הפלסטינית. רבים מצייתים להנחיות הממשלה ומסתגרים בבתיהם. שירים, בדיחות וסיסמאות שהמסר שלהם הוא "הישארו בבית" נפוצו ונטמעו בתודעת הציבור ובהתנהלותו. בפעם הראשונה בהיסטוריה הפלסטינית תהלוכות האבל וטקסי הקבורה הם צנועים ואין מקימים סוכות אבלים – צעד שלא יעלה על הדעת בחברה הפלסטינית בימים כתיקונם. חגיגות נישואין ושולחנות האוכל למוזמנים נעלמו, ואף הדרישה הרגישה לסגור את המסגדים התקבלה בציבור.
הנהגת הרשות הפלסטינית, מהנשיא אבו מאזן, ראש הממשלה מוחמד אשתיה ודובר הממשלה אבראהים מלחם, המדווח לציבור דיווחים שוטפים, מחזקת את מעמדה של הרשות מבחינה לאומית ופוליטית ואת מעמדה כספקית שירותים. בכך היא מכשילה את תוכניתה של ישראל לצמצם את תפקידה של הרשות ולהגחיכו כדי להכשיר את הדרך לסיפוח השטחים.
ההתנשאות הישראלית, בעיקר זו שבאה לידי ביטוי בהעסקת עובדים פלסטינים ובאופן שבו הם נכנסים לישראל ושוהים בה, מחייה את הזהות הלאומית הפלסטינית והופכת את העם הפלסטיני לנחוש יותר במאבקו להגדרה עצמית באדמת מולדתו. ההנהגה הפלסטינית מתעקשת להזכיר את הסכנה הנשקפת מהכיבוש, ובנאומיו מקפיד ראש הממשלה אשתיה להטיל על ישראל את האחריות לגורלם של העובדים הפלסטינים ומונע מפועלים פלסטינים להיכנס להתנחלויות. לצד זאת תובעים ההנהגה הפלסטינית והעם כולו מישראל לשחרר את האסירים הפלסטינים ומטילים עליה את האחריות לבריאותם.
במילים אחרות, הקורונה אינה עוד בעיה בריאותית, ופתרונה לא יבוא מצוותים רפואיים ותקציבים. המשבר, והאופן שבו אשתיה מנהל אותו, הוא סוגיה לאומית קיומית.
העם הפלסטיני ידע משברים רבים בעשורים החולפים. כולם מעצימים אותו בהתמודדותו עם משבר הקורונה – הנגיף שמעצמות ניגפות מפניו – למרות מצוקתו של העם הפלסטיני ושליטתה של ישראל במעברים ובמשאבים. הנגיף הזה עשוי לחזק את ביטחונם של הפלסטינים בעצמם וביכולותיהם ולהיות ציון דרך חשוב בדרכה של התנועה הלאומית הפלסטינית לשחרור ולעצמאות.
