כפר עקב נמצא מצפון לירושלים, מחוץ לגדר ההפרדה, מרחק עשרות מטרים ממחסום קלנדיה. רוב שטח הכפר הוא חלק משטחה המוניציפלי של העיר ירושלים, ורוב תושביו, כ־80,000 איש, הם בעלי תעודת זהות כחולה ומשלמים ארנונה לעיריית ירושלים. כלומר, עיריית ירושלים ומדינת ישראל הן האחראיות לתברואה, לחינוך ולבריאות בכפר. בשל המדיניות הישראלית נגד הפלסטינים בתוך ירושלים, בשנים האחרונות היגרו תושבים רבים לכפר עקב, אוכלוסיית הכפר גדלה מאוד, והיום הוא מאופיין בבנייה לגובה.
בכפר עקב שלושה סוגים של בתי ספר. הראשון הם בתי ספר השייכים למשרד החינוך הישראלי, כולל גני ילדים, בתי ספר יסודיים ובתי ספר תיכוניים לבנים ולבנות. בבתי הספר האלה מדינת ישראל משלמת את משכורות המורים והעובדים האחרים ואת דמי שכירת הבניינים, כפי שהיא מתנהלת בבתי הספר בשכונות שבתוך הגדר, כמו בית צפאפא ושועפט.
הסוג השני הם בתי ספר פרטיים המוכרים על ידי מנהלת החינוך של עיריית ירושלים (מנח"י). בדרך כלל בעלי בתי הספר האלה הם אנשי עסקים, והם מנהלים את בתי הספר אף שאין להם בהכרח הכישורים או התארים האקדמיים המתאימים לכך. הם מקבלים לכיסם את התקציב, והם המעסיקים את אנשי המנגנון החינוכי והניהולי.
הסוג השלישי של בתי הספר הם בתי ספר השייכים לרשות הפלסטינית. יש בכפר רק שני בתי ספר כאלה, יסודי ותיכון. הרשות הפלסטינית שוכרת את הבניינים של בתי הספר האלה ומשלמת למורים. יש לציין שמשכורותיהם של המורים האלה נמוכה מזו שמקבלים המורים בבתי הספר הישראליים.
בתי ספר מהסוגים האלה קיימים בכל מזרח ירושלים, הן בתוך הגדר הן בשכונות שמחוצה לה. נוסף עליהם פועלים בתי ספר השייכים לווקף הירדני, בתי ספר המלמדים דת ושריעה ושייכים למשרד החינוך הירדני, וכן בתי ספר פרטיים השייכים למדינות או לכנסיות באירופה.
עם תחילת משבר הקורונה נסגרו כל בתי הספר במזרח ירושלים. התלמידים והמורים נותרו בבתיהם, ומנהלי בתי הספר השייכים למשרד החינוך, בתוך הגדר ומחוצה לה, התחייבו למלא את הנחיות משרד החינוך הישראלי ולקיים הוראה מרחוק.
בבית הספר היסודי הציבורי בכפר עקב, השייך למשרד החינוך, השיעורים המקוונים נמשכים ארבעים וחמש דקות, ולעיתים משתתפים בו גם ההורים. משימות עם שאלות נשלחות מהמורה לתלמידים בתוכנת הלמידה מרחוק; התשובות מתקבלות, נבדקות ומוערכות; והמורה מחזירה אותם לתלמידים באותה התוכנה.
מורות בבית הספר סבורות שתהליך הלמידה מרחוק, המיושם בבית הספר בפעם הראשונה, תורם לתקשורת בינן לבין התלמידים, ואף מחזק את יחסי הגומלין בין התלמידים להוריהם ובין המורים להורים. התנהלותם של חלק מהתלמידים בלמידה מרחוק טובה בהרבה מהתנהלותם בכיתה.
אפשר למנות שלוש סיבות לכך:
הסיבה הראשונה היא מעורבות ההורים. ההורים, ובעיקר האימהות, יושבות לצד ילדיהן בזמן השיעור, עוזרות להם בשיעורי הבית, ואף מתקשרות עם המורות במהלך השיעוור. הסיבה השנייה היא האפשרות למנוחה והרוגע המאפיינים את הלמידה מרחוק – התלמידים ישנים יותר ומשוחררים מהלחץ להגיע בזמן לבית הספר. נוסף על כך, ההפסקות בין השיעורים ארוכות יותר, והתלמידים אינם נדרשים לוותר על צפייה ומשחקים במסכים למיניהם. הסיבה השלישית היא תחושת האחריות מול מגפת הקורונה. התחושה הכללית שהמצב המיוחד דורש שיתוף פעולה של כל פרט בחברה, ושלכל אדם יש תפקיד ואתגר במאבק במגפה, תורמת גם למוטיבציה של המורים ושל התלמידים להצליח בלמידה מרחוק.
לסיכום, אפשר לומר שההשקעה של משרד החינוך הישראלי במחשבה חינוכית וטכנולוגית תרמה רבות להמשך התהליך החינוכי והלמידה ולשמירה על הסביבה החינוכית בתוך הבתים.
