בתחילת חודש דצמבר ביקר באלג'יריה מלך ירדן. לכאורה, מדובר היה בביקור בילטראלי רגיל, כזה שעסק בחיזוק שיתוף הפעולה בין שתי מדינות ערביות אחיות ובהרחבת הסחר ההדדי. אבל שבועיים לאחר הביקור התבררה מטרתו האמיתית – לנסות ולגשר בין אלג'יר לרבאט לאחר נתק של יותר משנה. האלג'יראים הכחישו כי הנושא עלה. הם טענו כי המשבר החריף בין אלג'יריה למרוקו כלל לא נדון בשיחות שקיים שם עבדאללה. המרוקאים התעקשו כי ההפך הוא הנכון. יותר מכך, הם טענו כי המלך הירדני הציג בפני מארחיו מפת דרכים פורצת דרך לפתרון העימות המתמשך.
שורשיו של הסכסוך בין שתי השכנות עמוקים. מעבר ליריבות הידידותית המסורתית בין מדינות המגרב, נמצא ויכוח נושן על חבל סהרה המערבית. המרוקאים טוענים לריבונות על חבל ארץ זה. האלג'יראים תומכים בשאיפות העצמאות של חזית פוליסאריו הבדלנית.
לאורך השנים, רשם כל אחד מהצדדים ניצחונות בזירה הבין־לאומית. לסיפוקה של אלג'יר, עוד סמוך להקמתו, הכיר ארגון האיחוד האפריקני בחבל סהרה כישות עצמאית. זאת ועוד, מבחינתו של האיחוד האירופי, חבל סהרה המערבית איננו חלק אינטגרלי מהטריטוריה המרוקאית. רבאט לעומת זאת רשמה הישג חשוב ב־2020 עם חתימת הסכמי אברהם. מרוקו התנתה אז את הצטרפותה להסכמים בהכרה אמריקאית בריבונות שלה על סהרה המערבית. הנשיא טראמפ הסכים, והמרוקאים פתחו בפני ישראל את הדלת.
נרמול היחסים של רבאט עם ירושלים הצית את כעסה של אלגי'ר, הנחשבת לתומכת פעילה וקולנית במיוחד בפלסטינים. הכללת סהרה המערבית בעסקת החבילה הזאת רק הגדישה את הסאה. חששות שהביע שר החוץ דאז יאיר לפיד בעת ביקורו הראשון במרוקו באשר להתקרבות בין אלג'יריה לאיראן, ליבו את השריפה עוד יותר. באותה הזדמנות, לפיד גם האשים את אלג'יריה בהובלת הקמפיין נגד קבלתה של ישראל כמדינה משקיפה לאיחוד האפריקני.
אבל הקש ששבר את גב הגמל היה חשיפתה של פרשת פגסוס. על פי פרסומים בצרפת, מרוקו הייתה אחד הלקוחות הגדולים ביותר של תוכנת הריגול הישראלית. גורמים ברבאט, כך נטען, האזינו לבכירים בצרפת וגם באלג'יריה. הממשל באלג'יר התפוצץ מכעס. ההכחשות של מרוקו לא עזרו. וכך, בסוף אוגוסט 2021, נותקו היחסים בין שתי הבירות.
חודשיים לאחר ניתוק היחסים החליטה אלג'יריה לפתוח בחזית נוספת, במקום שכאב למרוקו במיוחד. הם סירבו לחדש את ההחכרה של צינור הגז הטבעי מגרב-אירופה. בזאת קטעו האלג'יראים את אספקת הגז למרוקו וגם את מעבר הגז מאלג'יריה דרך מרוקו לספרד.
מרוקו הייתה אחד הלקוחות הגדולים ביותר של תוכנת הריגול הישראלית. גורמים ברבאט, כך נטען, האזינו לבכירים בצרפת וגם באלג'יריה. הממשל באלג'יר התפוצץ מכעס
הפלישה הרוסית לאוקראינה ומשבר האנרגיה הגלובלי שפרץ בעקבותיה הפכו את היוצרות. האיחוד האירופי אומנם לא נסוג מעמדתו לגבי חבל סהרה המערבית, אבל כן חיפש דרכים להתקרב לאלג'יריה, ספקית הגז. החשבון האירופי היה פשוט – במאבק לעצמאות אנרגטית ומחיקת התלות באנרגיה הרוסית, היבשת האירופית חייבת למצוא פרטנרים חדשים. מדינות המפרץ לא הראו שום נכונות לשאוב יותר דלק או להוריד מחירים, כך שאלג'יריה הפכה פתאום ליקירת המערב. שדה גז חדש שהתגלה לאחרונה רק הוסיף לאטרקטיביות של אלג'יריה, שמקדמת עכשיו פרויקט ענק של צינור גז טרנס־סהרה, אשר אמור לעבור מניגריה לניז'ר ומשם לאלג'יריה, ואז ישירות לאירופה בלי לעבור במרוקו.
מאז ניתוק היחסים ניסו כמה וכמה גורמים ערביים לתווך בין הצדדים, ובכלל זה מצרים, סעודיה וכאמור לאחרונה גם ירדן. במקביל לכך, בניגוד לאביו, נקט מלך מרוקו מוחמד השישי מאז עלייתו לשלטון גישה פייסנית יותר בשאלת חבל סהרה המערבית (לפחות ברמה ההצהרתית), ובכלל זה חזרה שקטה של מרוקו לאיחוד האפריקני. גם לאחר ניתוק היחסים המשיך המלך לדבוק בגישה פייסנית בתקווה לתקן את השבר.
ניסיונות התיווך והורדת הפרופיל של רבאט לא הניבו את התוצאות הרצויות. המלך הוזמן אומנם לפסגת הליגה הערבית שהתקיימה בחודש ספטמבר האחרון באלג'יריה, אבל למרוקאים הסתבר כי למרות ההזמנה, השכנים לא ממש מושיטים להם עלה של זית. חודשיים לאחר מכן, בזמן המונדיאל, יצאו הפרשנים האלג'יראים מגדרם בתחבולות מתחבולות שונות כדי לא להתייחס ולו במילה בשידורים שלהם להישגי הנבחרת המרוקאית.
התמשכותו של הסכסוך מקרינה גם עלינו בישראל. הממשל באלג'יר נכנס בחודשים האחרונים לעובי הקורה הפלסטינית, ומנסה כעת לתווך עסקת פיוס בין פתח לחמאס. על פניו נראה כי התחממות היחסים בין ירושלים לרבאט (כולל ביקורו שם של שר הביטחון דאז בני גנץ וחתימת ההסכם לשיתוף פעולה ביטחוני) דוחפת את אלג'יריה עוד רחוק יותר לזרועותיו של אסמאעיל הנייה. כעת, כשהמניה שלה בעולם עולה, אלג'יריה מנסה למתג את עצמה כמניפת הדגל הפלסטיני מול מרוקו שמקבלת בתסריט הזה את תפקיד המשת"פית של ישראל.
