ב־18 באוקטובר התפרסם באתר הביקורתי אל־ערבי אל־ג'דיד מאמר מאת העיתונאי הפלסטיני מאג'ד עזאם, שבו הוא ניתח את משמעות ביקורו האחרון של מוחמד דחלאן במוסקבה ואת ניסיונה של רוסיה להחזיר את דחלאן לעמדת הנהגה בזירה הפלסטינית.
דחלאן ביקר במוסקבה בהזמנה רשמית ונפגש עם שר החוץ סרגיי לברוב ועם פקידי ממשל אחרים. על פי כלי תקשורת הנתונים לשליטתו של דחלאן, השיחות עסקו בפיוס פנימי בתנועת פתח ובזירה הפלסטינית כולה ובתהליך המו"מ עם ישראל. עזאם מצידו סבור שההזמנה הרוסית הגיעה בתגובה לדיווחים על ניסיונותיה של מדינת האמירויות להצר את צעדיו של דחלאן על אף שהוא מייצג את הקוטב המנוגד לשלטונות הוותיקים כדוגמת עבד אל־פתאח א־סיסי במצרים, ח'ליפה חפתר בלוב ובשאר אל־אסד בסוריה. מצד שני, מציין עזאם, שליטים אלה בחלקם מייצגים גם צורת משטר ישנה, כעין "תערובת ייחודית ושלילית".
הכותב מצביע על כך שלא כל אישיות פלסטינית זוכה להיפגש עם שר החוץ לברוב, וכי השיבוץ של הביקור לאחר ביקורו של ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט ולפני ביקורו המתוכנן של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, מעיד על מאמצה של רוסיה להעלות את קרנו של דחלאן. מצרים לא הפגינה כל חשש מפני המגעים של הרוסים – אולי בשל חולשתה לעומת רוסיה, וייתכן שהיה זה מפני שהמהלך הרוסי נתפס כתעמולתי וכריק מתוכן. עזאם מתאר כיצד השתדלו אמצעי התקשורת של דחלאן להציגו כאדם נקי הפועל שלא מתוך תאוות שררה, אלא מתוך שאיפתו הכנה לפיוס ולגיבוש עמדה פלסטינית אחידה מול ישראל. הקמפיין הזה גם הדגיש את הבידוד שבו נמצא הנשיא עבאס ואת אי־יכולתו למלא את התפקיד הלאומי וההיסטורי הנדרש בתנועת פתח.
עזאם קובע כי "במוסקבה יודעים שאין סיכוי להגדיל את הפופולאריות של דחלאן ולהחזירו לפתח, בשל התנגדותם הנחרצת של הנשיא עבאס ומנהיגים חשובים אחרים בתנועה. הרוסים מבינים שדחלאן וחוגיו אינם נוכחים או מקובלים בגדה המערבית, במיוחד משום שדחלאן הואשם בקשירת קשר עם חמאס נגד פתח בעזה". הרוסים גם ערים לכך שלא נראה באופק כל סיכוי לפיוס לאומי, ולדחלאן, המתגורר באבו דאבי, בוודאי לא יהיה כל תפקיד במאמצי הפיוס שמצרים הובילה ושהוקפאו לאחר שהנשיא עבאס החליט לבטל את הבחירות לנשיאות ולפרלמנט באפריל האחרון. "החלטה זאת החזירה את הדיאלוג ואת הפיוס לנקודת ההתחלה", טוען עזאם, "והדיווחים ששמענו לאחרונה על אודות הניסיונות להניע מחדש את התהליך הם כזבים שמטרתם רק להקל על קהיר לשמור על התהדיאה ולמנוע התלקחות ברצועת עזה ובגדה המערבית."
בדומה לפיוס הפלסטיני, מסביר עזאם, גם הניסיון להניע את תהליך השלום הוא חסר תוחלת. הוא מייחס זאת להתעלמותה של ממשלת ישראל מהנושא במטרה לשמור על שלמות הקואליציה ולמנוע מבנימין נתניהו לחזור לתמונה. הקהילה הבין־לאומית מקבלת את העמדה הישראלית, כך שאין כל סיכוי להתקדמות בעניין זה.
עזאם סבור כי אין להתעלם מחלקה של מדינת האמירויות בביקור דחלאן במוסקבה, ומזכיר כי "מנהיגים רבים בפתח וברשות הפלסטינית קובעים בנחרצות שדחלאן אינו פועל בחו"ל כבכיר פלסטיני, אלא כפקיד בממשלת האמירויות וכשליח אזורי שלה." על רקע זה יש להבין מדוע לאחר ביקורו של דחלאן הוזמן לרוסיה גם שר החוץ של מדינת האמירויות עבדאללה בן זאיד כדי לתאם את המאמץ לנרמול היחסים עם נשיא סוריה בשאר אל־אסד. כך גם אפשר לפרש את ביקורו של סדאם חפתר (בנו של ח'ליפה חפתר) בישראל, שכן אביו מייצג את האינטרסים של מדינת האמירויות ושל רוסיה בלוב. נראה אם כן שרוסיה משתמשת בסיפור הפלסטיני ככיסוי למאמצי התערבות אחרים שלה באזור, ולדעת עזאם, גם הקשר של רוסיה עם ישראל "הוא יותר מתיאום ופחות מברית."
הניתוח שמציע עזאם מדויק למדי. דחלאן הוא אישיות בלתי־רצויה גם בחמאס, ולאחרונה דווח שהוטל עליו מעצר בית בעקבות הידרדרות יחסיו עם שליטי האמירויות. האם רוסיה ומדינת האמירויות אכן מאמינות שניתן לכפות על הפלסטינים נשיא הנחשב לאדם אינטרסנטי ו"בחשן", שהתעשר בדרכים מפוקפקות ועברייניות? סביר יותר להניח שדחלאן נתפס ככלי שרת ותו לא; סיכוייו להחליף את הנשיא עבאס ביום מן הימים נראים כרגע אפסיים.
