מן הידועות הוא שהמאבק הישראלי-פלסטיני אינו מוגבל למרחב הצבאי. בשנים האחרונות תפס את מרכז הבמה המאבק על התודעה ועל דעת הקהל העולמית, שמתנהל בעיקר ברשתות החברתיות. במאמר שפורסם במכון למחקרים פלסטיניים הכותב נדים נאשף מפנה אצבע מאשימה כלפי פלטפורמות ענקיות כגון פייסבוק וגוגל על כך שהן נוקטות מדיניות של הטיה ושל אפליה לטובת ישראל ולרעת הפלסטינים. הדבר בא לידי ביטוי בהיענותן של חברות אלה לבקשות ישראל שפוגעות בזכויות הדיגיטליות של הפלסטינים בפרט בנוגע להסרת התכנים הפלסטיניים מהפלטפורמות של הרשתות החברתיות.
דוגמה בולטת מהשנים האחרונות היא סיפורה של מונא אל־כורד שזכה לפרסום רב באביב 2021. אל־כורד היא פעילה פלסטינית ירושלמית שנרתמה עם אחיה מוחמד למסע הסברה שנועד לשפוך אור על המתרחש בשכונתה שיח׳ ג׳ראח ועל הניסיונות לפנות את משפחתה ומשפחות אחרות בכפייה ולשכן מתנחלים במקומן. היא החלה בקמפיין תחת האשטאג "הצילו את שיח׳ ג׳ראח". סיפורה של אל־כורד זכה לאהדה רבה בקרב דעת הקהל, מה שהדאיג את ישראל. על פי בקשת ישראל, הגבילה אינסטגרם את החשבון של אל־כורד ומנעה ממנה לפרסם. המקרה של אל־כורד חזר על עצמו באותה תקופה עם עיתונאים ועם פעילים פלסטינים רבים. הכול נעשה תוך מגמה ברורה של השתקה שיטתית של מוחים על פינוי משפחות פלסטיניות מבתיהן בשכונת שיח׳ ג׳ראח בירושלים ובמטרה להסתיר את הפשעים שישראל מבצעת הן בירושלים והן במהלך מלחמתה על עזה בתקופה המדוברת.
כתבה שפורסמה באתר האמריקאי The Intercept ב־21 באוקטובר 2021 חושפת את קיומה של רשימה סודית שחורה של הפייסבוק הכוללת אלפי שמות של ״אנשים וארגונים מסוכנים״. הפלטפורמה מגבילה את הגישה לחשבונות קבוצה זו ומסירה את התכנים בהם באופן אוטומטי. בתוך רשימה זו כלולים ארגונים, אישים פלסטינים ואגודות צדקה פלסטיניות (55 שמות מבין 4,000). הכתבה מצביעה גם על כך שרשימה זו של אנשים ושל ארגונים הנחשבים בעיני פייסבוק כמסוכנים עלולה לשמש כלי שרירותי. למשל, במאי 2021 הסירה פייסבוק תכנים של פלסטינים שניסו לתעד את התקיפות של ישראל במסגד אל־אקצא. המנטרים בפייסבוק חשדו שמסגד אל־אקצא הוא ״גדודי חללי אל־אקצא״ הכלול ברשימה.
נאשף מציין כי רשימה זו היא דוגמה מובהקת לפגיעה כפולה: פגיעה במתכוון של חברות המדיה בסיקור של הפלסטינים שחושפים את הפשעים שישראל מבצעת קבל עם ועדה; וכן דרך השימוש בכלים ״טכנולוגיים״ טשטוש הנרטיב הפלסטיני ופגיעה בחופש הביטוי שלהם.
המספרים מדברים בעד עצמם על אודות ההפרות במרחב הדיגיטלי
מאז הפכה רשת האינטרנט למרחב דיגיטלי ותקשורתי, לא פסקה מלחמתה של ישראל נגד הנרטיב הפלסטיני במרחב. היא ניהלה קרבות נגד האתרים, הבלוגים והפורומים שהואשמו בתמיכה בטרור כדי להסירם מהרשת. צנזורה זו עלתה מדרגה עם פרוץ ההתקוממות הפלסטינית באוקטובר 2015 שהתאפיינה בפעולות של יחידים ושכונתה ״אינתיפאדת הבודדים״ או ״אינתיפאדת הסכינים״ .
הסטטיסטיקה שמביא נאשף במאמרו מעידה על הסלמה נגד התכנים הפלסטיניים במרוצת השנים שבהן התגברה ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש. בשנת 2016 הוסרו 200 חשבונות של פלסטינים. בשנת 2017 עלה שיעור החשבונות הללו לכדי 280 בפלטפורמה של יוטיוב ובמיוחד בפייסבוק. בשנת 2018 האמירו ההפרות והגיעו ל־500 במספר, כאשר רוב ההפרות בוצעו נגד העיתונאים בפייסבוק. בשנת 2019 הייתה הסלמה נוספת נגד התכנים הפלסטיניים, אז תועדו אלף הפרות נגד הזכויות הדיגיטליות של הפלסטינים.
מילים ומונחים כמו ״חמאס״, ״ג׳יהאד״, ״שהיד״, ״קסאם״, ״חזבאללה״, והרשימה ארוכה וכוללת מילים כמו ״אסירים״ ו״פידאי״ – שימשו תירוץ לפעולה נגד התכנים הפלסטיניים בטענה שהם מסיתים לאלימות, להבנתן של הפלטפורמות.
הכותב מציין כי מרכז חאמלה (קמפיין) תיעד 1,200 הפרות בפלטפורמות שונות במהלך שבועיים בלבד – בין 19-6 במאי 2021. באותה שנה הייתה עלייה דרמטית בצנזור התבטאויות פוליטיות פלסטיניות באינטרנט. בעת שבה המתיחות גואה בין הפלסטינים והישראלים, הפלטפורמות מגבירות את הניטור על השיח הפוליטי הפלסטיני. בתקופה זו חברות המדיה החברתית הסירו חלק גדול מהתכנים הפלסטיניים, נסגרו חשבונות או הוגבלה הגישה אליהם, צומצמה החשיפה לתכנים ספציפיים וכיוצ״ב.
יחידת הסייבר בפרקליטות מבקשת ופייסבוק נענית
הגורם הישראלי האמון על פנייה אל ספקיות האינטרנט במטרה לצנזר תכנים ברשתות החברתיות הוא יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה אשר הוקמה במחצית השנייה של שנת 2015.
פעילותה של יחידת סייבר זו עוררה ביקורת בקרב גורמים המגינים על זכויות אדם בישראל ובעולם. המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל – עדאלה – והאגודה לזכויות האזרח בישראל פנו בעתירה לבג״ץ וביקשו להורות ליחידה להפסיק את ״האכיפה האלטרנטיבית״ שהיא מבצעת. אל העתירה הצטרפה גם התנועה לחופש המידע. בעתירה נטען שמדובר בפגיעה בזכויות יסוד אזרחיות, ובהן חופש הביטוי. העותרים טענו שהמנגנון המכונה על ידי הפרקליטות ״אכיפה אלטרנטיבית במסלול הוולונטרי״ שבמסגרתו היא פונה לספקיות תוכן בבקשה להסיר תכנים או להגביל גישה אליהם ולעיתים גם להשעות משתמשים ואף להרחיקם – היא פעילות בלתי־חוקית, וכי היא מבוצעת בלא מתן זכות שימוע ובלא הליך משפטי, ולעיתים גם בלי ידיעת המפרסם. אי לכך יש בה משום ״פגיעה בזכויות החוקתיות לחופש הביטוי ולהליך הוגן, וזאת ללא הסמכה בחוק״. בג״ץ דחה את העתירה נגד יחידת הסייבר בהיותה לדעת בג״ץ "חיונית לשמירה מיידית על הביטחון הלאומי ועל הסדר החברתי״.
נוסף על הביקורת המשפטית בישראל, ארגוני זכויות אדם בין־לאומיים כגון Human Rights Watch דיווחו כי לעיתים קרובות פייסבוק מסירה תוכן לבקשת ממשלות, וכי ממשלת ישראל פעלה באופן אגרסיבי להסרת תכנים מהרשתות החברתיות. יחידת הסייבר של פרקליטות המדינה מסמנת תכנים ומגישה בקשות להסרתם "מרצון״. היא פונה ישירות לפלטפורמות להסרת תכנים תחת הגשת בקשה לצו בית משפט לשם הסרת תוכן מקוון. שיעור ההיענות של הפלטפורמות גבוה ביותר והגיע ל־90%. שרת המשפטים לשעבר איילת שקד אישרה כי פייסבוק הסירה 95% מהתכנים שישראל ביקשה וכי יוטיוב הורידה 80%. הכול נעשה בטענה להסתה .
הצעות החוק בישראל שפוגעות בזכויות הדיגיטליות
לפי המצוין בכתבה, ישראל אינה מסתפקת בפעילות של יחידת הסייבר. היא גם מחוקקת חוקים שחלקם אושרו והחלק השני בדרך לאישור. התכלית היא להצר את צעדי המשתמשים ברשתות החברתיות ולהגביל את התכנים של הפלסטינים. בהקשר זה, ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה בדצמבר 2021 הצעת החוק המכונה ״חוק הפייסבוק״ המיועד למנוע ״הסתה פלסטינית״ ברשתות החברתיות. בכך יש משום פגיעה חמורה בחופש הביטוי ובאפשרות לפרסם תכנים פלסטיניים באינטרנט.
הפלטפורמות נוהגות במוסר כפול לגבי התכנים של הפלסטינים ושל הישראלים. הן אינן בלתי־תלויות, וכחברות מסחריות הן פועלות כדי להפיק רווחים ככל שניתן. לכן הן נוטות תמיד לקיים קשרים הדוקים עם ממשלות, אפילו הדכאניות שבהן. זה קורה לא רק עם הפלסטינים
חוק הפייסבוק מאפשר לממשלה הישראלית לחייב בעלי אתר אינטרנט להסיר תוכן על פי בקשה של פרקליטות המדינה, במיוחד ברשתות החברתיות. היא גם נוטלת לידיה את הסמכויות לנקוט צעדים נגד בעלי תכנים ונגד פרסומים בטענה שהם ביצעו עבירות פליליות כגון הסתה, או סכנה לביטחון ישראל ולאזרחיה. החוק כולל הגדרות עמומות ומעורפלות, כמו המונח ״פגיעה בביטחון המדינה״ ו״טרור״.
נדמה שלא היה די בכך. ממשלת ישראל מטילה אשמה על כל תיעוד פלסטיני של פשעים שהיא מבצעת נגד הפלסטינים. כך אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק האוסרת צילום או תיעוד הפשעים של חיילי הכיבוש. הצעת החוק בשם ״איסור צילום ותיעוד של חיילי צה״ל״ קובעת עונשים כבדים לעוברים על החוק. "מי שהסריט, צילם ו/או הקליט חיילים בעת מילוי תפקידם, בכוונה לערער את רוח חיילי צה״ל ותושבי ישראל, דינו מאסר לחמש שנים. מי שהתכוון לפגוע בביטחון המדינה דינו מאסר לעשר שנים״. הצעת החוק קובעת גם איסור הפצה של תוכני צילום או הקלטה ברשתות החברתיות או בתקשורת הממוסדת. התירוץ לחקיקת חוק זה הוא יצירת ״התנאים האופטימליים״ עבור חיילי הצבא לבצע את משימותיהם ללא חשש שתמונותיהם יתפרסמו על ידי פעילים או ארגונים. מטרת חוק זה היא להשתיק כל ביקורת נגד הכיבוש, ובעיקר למנוע מארגוני זכויות האדם לתעד פעולות של הצבא בגדה המערבית וברצועת עזה, דבר העומד בניגוד לחוק הבין־לאומי ולזכויות האדם.
הכותב מציין כי ההתנכלות של שלטונות הכיבוש אינה רק מנת חלקם של הארגונים ושל הכוחות הפוליטיים הפלסטיניים הרשמיים. היא מופנית גם נגד חשבונות של אנשים פרטיים. הדוגמה הבולטת ביותר היא הפרשייה של המשוררת דארין טאטור, אזרחית פלסטינית בישראל, שנעצרה בשנת 2015 בגין כתיבת שיר נגד הכיבוש בשם ״התקומם עמי, התקומם נגדם״. היא הואשמה בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור, הורשעה ונידונה לחמישה חודשי מאסר.
דוגמה נוספת היא מעצרו של השיח׳ כמאל אל־ח׳טיב בטענה כי הוא פרסם תכנים הקשורים להתקוממות בירושלים ולאירועים בשיח׳ ג׳ראח ב־2021, ופרסם בפייסבוק על התקיפות של המתנחלים שבוצעו נגד ערבים ביפו ובלוד. רג׳א אגבאריה מאום אל־פחם ומתנועת בני הכפר נעצר גם הוא על רקע פרסומים ברשתות החברתיות. הוא הואשם בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור.
הטיה וניטור בלתי־מאוזן
בניגוד מוחלט למדיניות הפלטפורמות שמסירות תכנים פלסטיניים ופוגעות בחופש הביטוי של פלסטינים, הן מאפשרות לישראלים לפרסם כעולה על דעתם בנוגע למאבק הפלסטיני-ישראלי כולל קריאות גלויות לפגוע בפלסטינים. חברות סייבר, במיוחד חברת מטא בכל הפלטפורמות שלה, נוהגות באיפה ואיפה בהקשר של התכנים הישראליים. ברוב המקרים הן אינן מסירות ביטויים גזעניים של ישראלים וקריאות לאלימות נגד הפלסטינים – ביטויים כגון ״מוות לפלסטין״, ״יש להשמיד את התושבים בעזה בחומרי הדברה״, ״כל מוסלמי הוא טרוריסט״, ״כהניסט גאה״. חלק מקריאות אלה מופיעות בערבית לנגד עיניהם של הגורמים הרלוונטיים בפלטפורמות.
מכאן ניתן להסיק שהפלטפורמות נוהגות במוסר כפול לגבי התכנים של הפלסטינים ושל הישראלים. הן אינן בלתי־תלויות, וכחברות מסחריות הן פועלות כדי להפיק רווחים ככל שניתן. לכן הן נוטות תמיד לקיים קשרים הדוקים עם ממשלות, אפילו הדכאניות שבהן. זה קורה לא רק עם הפלסטינים אלא גם עם התושבים בקשמיר, עם בני הרוהינגיה במיאנמר ועם קבוצות מדוכאות אחרות בעולם.
מה לעשות ?
נאשף שואל לבסוף מה ניתן לעשות אל מול מציאות שכזו. בהינתן החשיבות של מרחב הסייבר בעיצוב דעת הקהל, הוא משווה בין המתרחש בזירה זו בישראל לבין מה שקורה בצד הפלסטיני. הוא מאשר שבישראל מושקע מאמץ מאורגן כדי להשפיע על החברות של הרשתות החברתיות, וכי ישנן התאמות והשלמות בין הדרג הממלכתי לרמה העממית. לעומת זאת, פעילות מאורגנת ואפקטיבית נעדרת בצד הפלסטיני. אין תיאום בין הגורמים השונים: הדרג הרשמי, האזרחי, ארגוני החברה האזרחית והאוניברסיטאות במטרה לאחד את מאבקם כדי לשמור על התכנים הפלסטיניים, להציג את האמת ולהגן על הזכויות, להגביר את הלחץ על שלטונות הכיבוש ולעמוד בפני ההסתה וסילוף העובדות.
הכותב ממליץ להעלות את רמת התיאום בין הגופים השונים, להכשיר את הפעילים הפלסטינים שעוסקים בתחום זה ולשלב את התומכים בעניין הפלסטיני ברחבי העולם במאמץ משותף לייצר תוכן איכותי במספר שפות. פעילות מעין זו יש בה כדי להשפיע באופן משמעותי על קידום הנרטיב הפלסטיני במרחב הסייבר ולתרום לעיצוב התודעה ולביסוס העמדות של הציבור הרחב ובקרב מקבלי ההחלטות בעולם כולו לטובת העניין הפלסטיני.
יתר על כן, יש לכרות בריתות ברבדים השונים – המקומי, האזורי והבין־לאומי – כדי להגביר את הלחץ על הפלטפורמות של הרשתות החברתיות תוך הבהרה כי יש להן מה להפסיד מבחינה כלכלית – במיוחד כשהשפה הערבית מדורגת במקום השלישי בשימוש בפייסבוק – וכך לשנות את מדיניות ההטיה והאפליה שלהן.
