תפיסת ביטחון מבוססת שוויון

מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר המחישה את כישלונן של תפיסת הביטחון הישראלית ושל אופן יישומה. מסמך זה מבקש להראות עד כמה היא נכשלה ולהציג עקרונות לתפיסת ביטחון חלופית. במשתמע, מסמך זה גם מערער על הגישה שרק בעלי תפקידים בכירים בפיקוד הצבאי יכולים לעסוק בתפיסת ביטחון בגלל המונופול שיש להם על הידע ועל המומחיות בתחום.

כישלונה של תפיסת הביטחון הקיימת באוקטובר האחרון לא היה הכישלון היחיד בתולדות מדינת ישראל. הנטייה בישראל היא לייחס את הכישלונות הללו לתקלות טקטיות נקודתיות: אילו ההתרעה של מודיעין השטח הייתה מעוררת תשומת לב, אילו חיל האוויר היה מנחית מכה מקדימה – התוצאה הייתה שונה. ייתכן. אבל האם אין הכישלונות החוזרים ונשנים מעידים שמדובר בבעיה עמוקה יותר?

עקרונות הקונספציה – ביטחון מבוסס עליונות:

ישראל אינה מקובלת באזור, זרה לו. אהוד ברק ניסח זאת כ"וילה בג'ונגל". ישראל מצויה תחת איום קיומי מתמיד. היא הותקפה בעבר ושום הסדר מדיני אינו ערובה שהיא לא תותקף בעתיד. תפיסה זו רוככה מעט אחרי הסדרי השלום עם מצרים, עם ירדן ועם מדינות המפרץ אבל לא נעלמה מלב הממסד הישראלי. לכן ישראל צריכה להיות בעלת עליונות צבאית ועדיפה על כל צבא ערבי ואפילו על כל קואליציה ערבית שתתקוף אותה.

רק ישראל תגן על עצמה. היא אינה סומכת על אף כוח אחר, ידידותי ככל שיהיה, ואינה מוכנה להפקיד את ביטחונה בידי אחרים. זו תמצית התקומה הישראלית. תפקיד המדינות האחרות הוא לסייע לישראל להגן על עצמה. פריכותו של עיקרון זה הוכחה בעת ההגנה מהתקפת הטילים והכת"במים האיראנית. לולא הגנתן של בנות־הברית המערביות והערביות, היה הנזק לישראל עצום.

האינטרס הביטחוני של ישראל ממוקד במשטרים ולא בציבור הרחב, שנתפס בישראל כעוין. לפיכך, ישראל מגינה על משטרים ערביים פרו־מערביים שמשתפים עימה פעולה מפני חתרנות מדינית מבית ואויבים משותפים מבחוץ.

בזירה הפלסטינית, ישראל חייבת לשלוט על השטח ועל האוכלוסייה הפלסטיניים מהנהר עד לים שכן אי־אפשר לסמוך על הפלסטינים מבחינה ביטחונית. יש להם מוטיבציה לנקום בנו ולשחרר את כל פלסטין. כוחות הביטחון שלהם חסרי יכולת או רצון למנוע זאת. במסגרת הסדר קבע, אסור לתת לפלסטינים להקים צבא; הפלסטינים יתפקדו ככוח שיטור וביטחון פנים תחת השגחה ישראלית צמודה וישראל תקבע בלעדית אם הם עומדים בנורמות שהיא הציבה. בכל פעם בעבר שכוחות בריטיים ואמריקניים אימנו את כוחות הביטחון הפלסטיניים היה צורך באישור ישראלי להישגים ולתוצאות שהמאמנים הללו העידו עליהם. המרחב האווירי של פלסטין חייב להיות בשליטה ישראלית, כפי שהדבר כיום.

השליטה המוחלטת של ישראל על השטח ועל האוכלוסייה הפלסטינית לא מנעו את ההתקפה של חמאס, אלא דרבנו אותה, כשם שהם מדרבנים בגדה המערבית התקפות על חיילים ועל מתנחלים

ישראל צריכה לשלוט בספקטרום האלקטרו־מגנטי הפלסטיני, שהוא המפתח למעקב אלקטרוני עליהם. אם תקום מדינה פלסטינית עצמאית, חייב להיות גבול קשיח עם מעברים מבוקרים שישראל תנהל. אם תהיה קונפדרציה, או יוחלט על גבולות פתוחים בין שתי הישויות המדיניות, תשלוט ישראל על הגבולות החיצוניים של האזור המשותף. התנחלויות והתיישבות חקלאית הם חלק ממרכיבי הביטחון, בהיותם מכשיר להשגת שליטה על שטח ועל אוכלוסייה פלסטיניים.

כישלונות תפיסת העליונות

ביטחון מבוסס על עליונות משמר גם את עליונות הביטחון בהתייחס למרכיבים אחרים בממסד הישראלי, בעיקר בהתייחס למדיניות וליחסי חוץ. מדינאות שמונעת מלחמה וביטחון שכפוף למדינאות ולא להיפך זרים לממסד הישראלי. כתוצאה מכך, הממסד הישראלי עיוור וחירש כאשר נוצרות הזדמנויות מדיניות למתן באופן משמעותי את הסכסוך או לפתור אותו. תפיסת העליונות מביאה את הממסד להדגיש איומים ולעסוק במציאת מענה כוחני להם, במקום לחפש הסדרים מדיניים. העימות אינו חוק טבע הכרחי. לפני כל פנייה לדרך הכוח, הייתה אופציה מדינית שנדחתה. זה שנים רבות החברה כולה מושקעת כלכלית, חברתית ורגשית בביטחון המבוסס על עליונות ובתחזוקת הסכסוך. ככל שהדבר קשה, יש הכרח להפריד את הביטחון מהתחומים האחרים ולצמצם את השפעתו עליהם.

במבט לאחור אפשר בהחלט לקבוע שביטחון המבוסס על עליונות ("ביטחון מעל הכול") היה אחד הגורמים לעיצוב הסכמי אוסלו באופן שהבטיח את כישלונם. ההתנחלויות שהממשלה לא נגעה בהן, אלא אפילו הכפילה אותן, לצד הפערים בין תביעת הפלסטינים לריבונות מלאה לבין תפיסת ביטחון המבוסס על עליונות, הכתיבו הסכם על אוטונומיה שלא החזיק מעמד.

בשבעה באוקטובר 2023, וחמישים שנה קודם לכן בשישה באוקטובר 1973, קרסה תפיסת הביטחון המבוסס על עליונות. במידה פחות דרמטית היא קרסה עם ההתקוממות העממית באינתיפאדה הראשונה ב־1987. במופעים קטנים היא מוכחת כלא־יעילה בפיגועים שפלסטינים מבצעים כחברי ארגונים או ביוזמה עצמית. עונש המוות שמוטל עליהם בשטח בעת התקיפה ואפילו לאחריה אינו מרתיע אותם. אין מופע עליונות גדול מהטלת עונש מוות.

החומה שבנתה ישראל בגבול רצועת עזה לא מנעה התקפה רצחנית בשבעה באוקטובר. אמצעי התרעה מתוחכמים נוטרלו בקלות באמצעות נשק פשוט. השליטה המוחלטת של ישראל על השטח ועל האוכלוסייה הפלסטינית מאז שנת 2002 כולל הסגר המוחלט על רצועת עזה, לא מנעו את ההתקפה של חמאס אלא דרבנו אותה כשם שהם מדרבנים בגדה המערבית התקפות על חיילים ועל מתנחלים. הפעלת כוח והפעלת עליונות משפילות את הפלסטינים ומעודדות הפעלת אלימות נגדית. האלימות הבלתי־מרוסנת שישראל מפעילה במלחמתה בעזה לא תביא ביטחון לישראל אלא אם תוחלף בהסכם מדיני מנוגד להגיון הכוח והעליונות.

שלוש גרסאות של עליונות

בציבוריות הישראלית, שלוש גרסאות של ביטחון המבוסס על עליונות שולטות כיום. האחת היא זו של העילית הביטחונית הוותיקה שעל פיה עוצבו הסכמי אוסלו ועוצבה עמדת ישראל בתהליך השלום. ההצעות שמועלות על ידי מפלגות המרכז והשמאל ועל ידי ארגוני שלום הקשורים אליהן בנויות על הסדר מדיני המבוסס על עליונות ביטחונית מוכחת, גם אם הדבר יפגע אנושות בריבונות פלסטין.

השנייה היא זו שנתניהו מציג – חיים על החרב עם הפלסטינים, האיראנים וחזבאללה. לגבי שאר מדינות ערב, כולל אלו שעימן יש לישראל הסכמי שלום, החרב חייבת להיות בהישג יד.

השלישית היא זו של הציונות הדתית שרואה את הפלסטינים כאויב קיומי שאי־אפשר להעניק לו אפילו אוטונומיה. תוכנית ההכרעה והגירוש תובעת מהם להיכנע או להיות מגורשים. במלחמת 2023 הפעיל הצבא גרסה זו באופן חלקי. העילית הביטחונית הוותיקה צידדה בגרסה הראשונה, ואילו העילית הביטחונית החדשה מפוזרת בין שתי האחרונות.

לישראלים ולפלסטינים יש זיקה לאומית, היסטורית ודתית לכל הארץ. אולם זיקות אלו לא מחייבות ליישם אותן באמצעות ריבונות מדינתית. אף צד לא יידרש לשנות באופן חד־צדדי את הנרטיבים הלאומיים ואת ספרי הלימוד שלו כתנאי לביטחונו של הצד השני

המלחמה הוכיחה כי ישראל תוקפנית והרסנית הרבה יותר מהפלסטינים שתקפו אותה. הפלסטינים אינם מהווים איום קיומי ממשי על ישראל על אף שהם נתפסים ככאלה בדמיון הקולקטיבי; אדרבה, ישראל היא איום קיומי על הפלסטינים.

המרכז הפוליטי בישראל מציע תהליך ארוך של הסדר מדיני בשלבים, ובסופו יעד מעורפל של מדינה פלסטינית שגבולותיה לא הוגדרו, עליונות ביטחונית ישראלית והשארת רובה של ירושלים הפלסטינית תחת ישראל. המרכז הפוליטי גם מנער כל אחריות להיווצרותם של פליטי 1948 ודוחה את זכות השיבה. זוהי חזרה לתהליך אוסלו ולהצעות ישראל להסדר קבע שנכשלו. עתה יש ללכת בדרך הפוכה. תחילה להגדיר אחרת את היעד, ואז איך להגיע אליו. הגדרה חדשה של היעד חייבת לכלול מעבר מביטחון המבוסס על עליונות לביטחון המבוסס על שותפות ועל כבוד הדדי.

עקרונות ראשוניים לביטחון מבוסס על שותפות

שותפות מקדמת ביטחון כשם שאי־שוויון ועליונות הרסניים לביטחון ומעודדים התקוממות של הצד הנחות. פרמטרים של ביטחון לישראל לא יפגעו בריבונות פלסטין בשום אופן או מרחב אלא אם הפגיעה תהיה הדדית. אם ישראל רוצה לעקוב אחר מה שקורה בפלסטין, היא תעשה זאת מתוך השטח שלה (בלוני תצפית למשל) ובשיטות שמקובלות בין מדינות שיש ביניהן הסכמים (באמצעות דיפלומטים, איסוף מידע גלוי ושיתוף פעולה בין שירותי מודיעין).

מתנחלים והתנחלויות שיישארו בפלסטין יחיו תחת ריבונות פלסטין ויהיו כפופים לחוקיה ולא כמובלעות ישראליות-יהודיות. אם יוסכם על גבולות פתוחים, יהיה הפיקוח על מעברי הגבול בידי שני הצדדים ללא עליונות של צד זה על זה. שיטור ובילוש במרחב המשותף לא יעניקו עדיפות ועליונות לאחד הצדדים. המציאות בשטח והאינטרסים של שני הצדדים מחייבים להסכים שבירושלים לא יהיה גבול קשיח עם הסדרי בקרה שמונעים זרימה טבעית גדולה של אנשים ושל סחורות בין הבירה הפלסטינית לזו הישראלית ולהיפך. טכנולוגיות מעקב מתקדמות שצד אחד משתמש בהן יעמדו לרשות הצד השני, אם הוא ירצה להשתמש בהן. בקרת הטיסות האזרחיות במרחב האווירי הקטן והצר שבין הנהר לים תנוהל במשותף.

בתקופת המעבר עד להתמקצעות כוחות הביטחון הפלסטיניים, הם יפעלו לצד כוח בין־לאומי כדי להגן על פלסטין מתוקפנות ישראל ועליונותה; הסדרי ביטחון לא יכתיבו את ההסדרים הכלכליים ואת אופן יישומם. לישראלים ולפלסטינים יש זיקה לאומית, היסטורית ודתית לכל הארץ. אולם זיקות אלו לא מחייבות ליישם אותן באמצעות ריבונות מדינתית. אף צד לא יידרש לשנות באופן חד־צדדי את הנרטיבים הלאומיים ואת ספרי הלימוד שלו כתנאי לביטחונו של הצד השני. שני הצדדים יכולים להסכים שהדבר ייעשה באופן הדדי. שני הצדדים ישתפו פעולה כדי להתמודד במשותף עם מתנגדי ההסדר שיפעלו לחבל בו.