מטבע אחד, מכס משותף, אזור סחר חופשי – הם מסוג הדברים שמדינות ערב מעולם לא הפסיקו לחלום עליהם על אף המלחמות, הסכסוכים הרבים והמצבים הפוליטיים שדחקו את הדיון עליהם מחוץ לסדר היום. פסגת ג'דה ה־32 שהתקיימה בחודש מאי החזירה לקדמת הבמה את השיח על החלום לאיחוד אירופי במזרח התיכון.
למרות המשברים הפוליטיים והמלחמות שהיו ועודם נחלתם של רבות ממדינות ערב ושמנעו את התגשמותו של שוק ערבי מאוחד, החלום לשוק שכזה המשיך להעסיק רבים בעולם הערבי. נסר מציגה כיצד לאזרח הערבי היו חלומות גדולים להשיק ישות כלכלית ערבית, אולם רעיונות אלה נתקלו בקשיים רבים. ביניהם היא מונה את האתגרים: מדד סחר פנים־ערבי חלש מאוד שאינו עולה על 8 אחוזים; מכשולים משפטיים הקשורים להבדלים ברגולציית הסחר; פערים בין הכלכלות של מדינות ערב השונות וחוסר התיאום ביניהן. כך, אלפי מחקרים, דוחות וסטטיסטיקות נותרו על הנייר בלבד והחלום נותר חלום: התשתית המשפטית לא הוקמה, הבסיס הרגולטורי לא נבנה, והכלכלה המשותפת נשארה נחלתה של יבשת אירופה.
העיתונאית המצרית מרסיל נסר (مرسيل نصر), המתמחה בענייני כלכלה, סקרה במאמרה לעיתון אל־מג'לה (المجلة) את ניסיונות העבר להקים שוק ערבי מאוחד ואת האפשרויות העומדות כעת על הפרק.רעיון השוק הערבי המשותף הועלה בתחילת שנות השישים של המאה ה־20, וביוני 1962 חתמו חמש מדינות ערביות על הסכם לאיחוד מכס והצטרפו להסכם 14 מדינות ערביות נוספות בסוף שנת 1963. מטרת איחוד המכס הייתה לקיים עסקאות משותפות נטולות מכס ולהגביר את חילופי הסחר בין המדינות הערביות החברות בהסכם. אולם ליגת המדינות הערביות לא הצליחה להשיג אינטגרציה כלכלית מלאה כדי להשיק שוק משותף או להנפיק מטבע מאוחד בדומה למדינות האיחוד האירופי. נסר מותחת ביקורת קשה על המדינות הערביות שלא השכילו להבין שמדובר בכלי מצוין העשוי לפתח את הכלכלה של כל מדינה ולהעניק להן עמדה חזקה יותר במשא ומתן כלכלי מול שאר מדינות העולם.
הכישלון בהקמת איחוד ערבי כלכלי מצביע גם על המצב הכלכלי העגום של רוב המדינות הערביות, למעט אולי מדינות המפרץ הנהנות משפע כלכלי הודות להכנסות מנפט. רוב המדינות סובלות מחובות גבוהים, ממגוון חסר של מקורות מימון ומהיעדר רפורמות כלכליות מספקות. המדיניות שלהן משקפת חוסר הסכמה ואולי אף בלבול לגבי המדיניות הכלכלית שיש ליישם – האם עליה להיות סוציאליסטית או שמא ליברלית יותר, כפי שמכתיבות מדינות המפרץ הערביות, המשחקות במגרש של הגדולים עם התעשיות החזקות בעולם.
אומנם שוק ערבי לא קם, אך הקשר ואף הערבות בין מדינות ערב המתחזקים במהלך השנים מעידים על הפוטנציאל הטמון בו. לפי נסר, מדינות המפרץ העניקו לא פעם בשנים האחרונות סיוע כלכלי למדינות ערביות הנמצאות במיתון. אולם היות שתמיכה זו לא לוותה ברפורמות בקרב המדינות הנתמכות, היא לא השיגה את התוצאה הכלכלית הרצויה – לא התגבשו מוסדות וחקיקה כלכליים רלוונטיים, שהיו עשויים להיות בסיס ליישום השוק הערבי המשותף.
על אף הפסימיות בנוגע לאיחוד השווקים הערביים, כן נרשמו מהלכים מוצלחים שהובילו לליברליזציה של השווקים, צעדים שלפי נסר ביכולתם לסייע לסלול את הדרך לשוק הערבי המיוחל. לדברי עוזר שר החוץ המצרי לשעבר ומזכ"ל איגוד המשקיעים הערבים השגריר גמאל ביומי, התרחשו מספר שינויים בתחומים הקשורים לזרימת הון ולסחר של שירותים וסחורות. ביומי מתאר לאל־מג'לה כי מאז ינואר 2005 "השיגו מדינות ערב, באמצעות הליגה הערבית, פריצת דרך בהסכם הסחר החופשי הערבי הגדול בהקשר לחופש התנועה של סחורות, והסחר בין מדינות ערב עבר למדיניות שאינה כוללת מכס, מה שהועיל לתנועת סחורות במיוחד עבור הכלכלה המצרית". הוא הסביר כי תנועת הסחר הבין־ערבית היא בשיעור 20 אחוזים מהיצוא של מצרים, והיא מעניקה יתרון יחסי למצרים בסחר עם מדינות ערב. הצלחה נוספת שקשורה לחלום השוק הערבי המשותף היא הקמתו של בית משפט ערבי להשקעות, הכולל שופטים ממצרים ומתוניסיה. הקמת בית משפט מסוג זה לצד הקמתם של סניפי בנקים רבים במצרים מצביעה לדעת ביומי על ליברליזציה של שירותים באופן רחב.
הפסגה הערבית ה־32, שנערכה בערב הסעודית בחודש מאי האחרון, יצרה תקווה מחודשת להגשמת רעיון השוק המשותף. בתקופה שקדמה לפסגה נוצרו תנאים חדשים, ביניהם התקרבות בין מדינות ערביות באזור ותנאים כלכליים חיוביים במספר מדינות ערב
ביומי, כמו כותבת המאמר, תומך בתפיסה ליברלית ורוצה להפחית את הרגולציה ולפתוח את השווקים המצריים להון זר. את האשמה לעיכובים בתהליך זה הוא תולה בהתנגדות של חברות ושל אנשי עסקים לפתיחת השווקים כדי לשמר את כוחם כמונופול ואת היתרון הנלווה לכך. מונופולים אלה, לפי ביומי, הערימו קשיים על פרויקט השוק הערבי המשותף. על כן הוא קורא להתמקד בשלב הבא בפיתוח תעשיות תחבורה, תקשורת וייצור של מכונות טווייה ואריגה וכן בייצור של משאיות ומכוניות. זאת מכיוון שלדעתו גורמים אלה תורמים לקידום ההתארגנות הערבית המשותפת.
הפסגה הערבית ה־32, שנערכה בערב הסעודית בחודש מאי האחרון, יצרה אפוא תקווה מחודשת להגשמת רעיון השוק המשותף. נסר מדגישה כי בתקופה שקדמה לפסגה נוצרו תנאים חדשים, ביניהם התקרבות בין מדינות ערביות באזור ותנאים כלכליים חיוביים במספר מדינות ערב, שלדעתה עשויים להיות הזדמנות פז לשוב ולדון בנושא הכלכלי מנקודת מבט מרעננת. ניצול מושכל של הזדמנות זו עשוי לשחק תפקיד משמעותי, לדבריה, בהרגעת המתיחות הפוליטית באזור ובסלילת הדרך לשותפות כלכלית רחבה כמו לדוגמה עם סין ועם מדינות מפתח נוספות.
כלכלנים וצופים מהצד תלו תקווה בכך שפסגת ג'דה תצליח להניב גישה חדשה לאתגרים הכלכליים ותצליח לבסס את התשתית להקמת ישות כלכלית משותפת. שר האוצר הסעודי מוחמד אל־ג'דעאן הציג את רצונו להרחיב את שיתוף הפעולה הכלכלי בין מדינות ערב וציין כי "האתגרים הגלובליים הדגישו את הצורך בפיתוח מודלים פיננסיים בני־קיימה באזור הערבי, התורמים להגברת הגמישות בהתמודדות עם אתגרים וסכנות".
הנתונים שנסר מביאה מצביעים על מגמה מתחזקת של שיתוף פעולה בין המדינות הערביות. קרן המטבע הערבית העריכה שהיקף הסחר הכולל של הסחורות של מדינות ערב עלה ל־1.848 טריליון דולר ב־2021 לעומת כ־1.501 טריליון דולר ב־2020, עם צמיחה של 23 אחוזים. הדו"ח שהוציאה הקרן בתחילת שנה זו הראה כי סך היצוא הערבי גדל והגיע ל־1.038 טריליון דולר ב־2021, בהשוואה ל־755.6 מיליארד דולר ב־2020, שיפור של 37.4%, שהשפיע על חלקו של היצוא הערבי הכולל מתוך היצוא העולמי הכולל שמגיע ל־4.9 אחוזים בשנת 2021 בהשוואה ל־4.3 אחוזים בשנה שקדמה לה. הדו"ח הצביע על כך שכלל היבוא גדל ב־8.6 אחוזים, וזינק מ־746.3 מיליארד דולר ב־2020 ל־810.4 מיליארד דולר ב־2021. עם זאת, חלקו ביבוא העולמי ירד ל־3.7 אחוזים ב־2021 לעומת 4.2 אחוזים ב־2020. הדו"ח גם הראה כי במהלך שנת 2021 חל שיפור בסחר הפנים־ערבי עקב עליית מחירי הנפט ומחירי סחורות הבסיס בשווקים העולמיים וכן עקב תחילת ההתאוששות של הפעילות הכלכלית לאחר מגפת הקורונה והשפעתה על העלייה בהיקף ייצור הסחורות במדינות ערב.
ערב קיום הפסגה, פרסם מרכז טרנדים (تريندز) למחקר וייעוץ מחקר שכותרתו "פסגת ג'דה והחייאת מערכת חוקים ערבית". המחקר הראה שהיחסים הפנים־ערביים ניצבים בפני רגע חשוב ואף מכריע וכי נדרשת פעולה ממשית להשגתם של האינטרסים והחזון המשותפים. עם זאת, נסר מדגישה כי נותרו מכשולים ואתגרים המצריכים שינוי מהותי, ובכלל זה שינויים חוקתיים במרבית מדינות ערב. שינויים חוקתיים אלו יש לערוך לשיטתה בהתאמה לשינויים הכלכליים העולמיים, כלומר ליברליזציה של הכלכלות הערביות. תהליך זה עשוי, לדעת נסר, לסלול את הדרך לדיון מחודש בביסוס התשתית לשוק הערבי המשותף ולכינונו על יסודות חדשים ועל חקיקה התואמת את שאיפות העמים הערביים. אומנם הפסגה כבר הסתיימה מבלי שהתקבלו החלטות ממשיות בנושא, אך ייתכן שהדיון יימשך בשתי הפסגות הנוספות שעתידות להתקיים במהלך שנת 2023: כנס הפיתוח הכלכלי והחברתי הערבי במאוריטניה והכנס הערבי-אפריקאי בסעודיה.
