הזרמים השונים בפתח ויחסם למלחמה

בנייר עמדה שהכין הכותב חמדי עלי חוסיין על אודות הזרמים השונים בפתח ויחסם למלחמה ושפורסם באתר מרכז אל־ג'זירה למחקרים, הוא עוקב אחר עמדת הזרמים השונים בתוך פתח כלפי "מבול אל־אקצא" והמלחמה בעזה. חוסיין מנתח את העמדות ואת הצעדים שנקטה פתח מאז פרוץ המלחמה ואת החזון של אנשי התנועה באשר לעתיד היחסים עם תנועת חמאס ועם רצועת עזה.

החשיבות של עמדת פתח ושל הזרמים שבתוכו בנוגע למלחמה בעזה טמונה בכך שעמדות אלה ישפיעו על מהלך המלחמה ועל היום שאחריה וכן על הסוגיה הפלסטינית באופן רחב יותר. כדי להבין את עמדת פתח בנוגע לחמאס ולמלחמה הנוכחית, חוסיין עוקב אחר השינויים שחלו בתנועה מאז הסכמי אוסלו ושהביאו אותו להתנערות מהמאבק המזוין.

בעוד השינוי ביחס של התנועה לאלימות החל בתקפה שלאחר הסכמי אוסלו תחת הנהגתו של יאסר ערפאת, המפנה חל בתקופת עבאס. בעידן ערפאת לא ביטלה לחלוטין התנועה את אפשרות המאבק המזוין בתוך סל הכלים של המאבק הפלסטיני, אך עבאס התנער מהמאבק האלים לחלוטין.

הלגיטימיות שמקורה ב"התנגדות" פינתה את מקומה ללגיטימציה הכרוכה בבחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות

תקופתו של ערפאת ידעה מיליטריזציה של מהומות מנהרות הכותל ב־1996 שבהן השתתפו מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. לאחר מכן חלה מיליטריזציה שבאה לידי ביטוי באינתיפאדה השנייה (2004-2000) בהשתתפות המנגנונים של הרשות הפלסטינית, שבמהלכה הוקמו גדודי חללי אל־אקצא כזרוע צבאית של התנועה.

הם ניהלו מאבק מזוין נגד ישראל והיו מעורבים בפעילות צבאית נגדה. כתוצאה מכך, הטיל הצבא הישראלי מצור על ערפאת ועמדות בין־לאומיות הוקשחו בשל תמיכתו במיליטריזציה של האינתיפאדה.

מרחב התמרון של הפתח

בעקבות הסכמי אוסלו הפכה הפתח מתנועת שחרור לאומית למפלגת שלטון, ומנהיג התנועה הפך ליו"ר הרשות. הנהגת התנועה השתלבה בהנהגת הרשות ובמוסדותיה הביטחוניים והאזרחיים. בעקבות זאת, השתנה אופי התנועה לא בקבלת החלטה רשמית, וכך גם השתנה מקור הלגיטימציה שלה. הלגיטימיות שמקורה ב"התנגדות" פינתה את מקומה ללגיטימציה הכרוכה במחויבות להסכמי אוסלו, כלומר בבחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות.

ההתנגדות של חלק ממנהיגי התנועה להסכמים, שחלקם עזבו את הארץ והמשיכו להשמיע קול אופוזיציוני מחו"ל, יצרה סדקים בתוך התנועה. כך, על אף שההתנגדות החמושה הוסרה ממצעה הרשמי של הפתח, היא למעשה נשארה בתודעה של תומכי הארגון.

ההתנתקות מהעם הפלסטיני בפזורותיו השונות והתבססות התנועה על מוסדות הרשות הובילו להפיכתה של התנועה ללא רלוונטית. לא נערכו בחירות למסגרות אלה למעלה מ־15 שנה, דבר שהביא לקיטוב שמצא את ביטויו בבחירות למועצה הפלסטינית המחוקקת ב־2006, אז מנהיגים וקדרים מהתנועה התמודדו בבחירות כמועמדים עצמאיים אל מול הרשימה הרשמית של הארגון.

למרות הנחת היסודות למערכת השלטונית של הרשות הפלסטינית, היא לא שללה את כל סמכויותיה של תנועת הפתח ולא את תפקידה החברתי בתוך השטחים ומחוץ להם. הפעילות של התנועה נותרה על כנה על אף שלעיתים היא התנגשה עם התפקיד של הרשות ושל מוסדותיה. הדבר מעיד על כך שפתח עדיין נהנית ממרחב תמרון, ושהתרבות המהפכנית עודנה קיימת. אך מרווח זה לא מנע את העמקת הפער בין התנועה עצמה לבין ארגוני ההתנגדות ותוכניותיהם.

מחמוד עבאס ירש את מקומו של יאסר ערפאת כמנהיג התנועה בשנת 2004. הוא נבחר מחדש שוב ושוב בכנס השישי של התנועה ב־2009 ובכנס השביעי בשנת 2016.

במהלך הוועידה השביעית היא הכריזה על האסטרטגיה הפלסטינית שמטרתה ליישב את הסכסוך עם ישראל בדרכי שלום

בעידן של עבאס העמיק הפער בין ההיסטוריה המהפכנית של התנועה ועקרונותיה לבין עמדותיו של עבאס שעמדו בסתירה מוחלטת לדרך ההתנגדות המזוינת. התנועה התנערה רשמית מהמאבק המזוין במהלך הוועידה השישית שלה, אך אימצה את דרך ההתנגדות העממית כאופציה אסטרטגית. במהלך הוועידה השביעית היא הכריזה על האסטרטגיה הפלסטינית שמטרתה ליישב את הסכסוך עם ישראל בדרכי שלום.

תמורות אלו באו במקביל לחיזוק התיאום הביטחוני עם ישראל ולהחייאת תהליך השלום לאחר האינתיפאדה השנייה (2004-2000) ולאחר הפילוג הפלסטיני בין פתח לבין חמאס (2007-2006), שבעקבותיו הכריז עבאס על תנועת חמאס כארגון אסור בגדה המערבית ורדף את חבריה.

בעיות מבניות בתנועה וברשות

בתקופת שלטונו של עבאס פשתה השחיתות במוסדות הרשות. מינויים בתוך התנועה החלו להיעשות מתוקף החלטות וצווים בניגוד לסעיפי התקנון. מדיניות זו תרמה להגברת הקיטוב והתחרות על עמדות המפתח בארגון, ובכלל זה המאבק על הירושה אחרי עבאס.

בצל המשך דחיית הבחירות לנשיאות, נסובה הלגיטימיות של תנועת פתח סביב איש אחד. במקום הבחירות נוצרו מוקדי כוח סביב מקורביו של עבאס והלגיטימיות של המאבק המזוין נעלמה לחלוטין. הנהגת פתח קפאה על שמריה והזדקנה, מה שהשפיע לרעה על תפקודה במישור האזורי והבין־לאומי כתנועה תומכת של הרשות הפלסטינית ושל מוסדותיה.

הגעת התהליך המדיני לסוף דרכו בהעדר כל אופק למשא ומתן עם ישראל והתדמית המושחתת והמנותקת של הרשות, הגבירו את התחרות מול חמאס על הפופולריות בקרב הציבור הפלסטיני. הפילוגים הפנימיים בפתח הביאו להתגבשות זרמים עצמאיים בלתי־תלויים בתנועה.

התנועה מתמודדת עם משברים נוספים שמעמידים אותה בפני מבחנים קשים: המשך התיאום הביטחוני עם ישראל למרות ההקצנה בתוקפנות הישראלית כלפי הפלסטינים והכישלון להגיע לפיוס לאומי עם החמאס אף שזה רצונו של רוב הציבור הפלסטיני. נוסף על כך, היותם של חלק ממנהיגי התנועה קשורים למערכת של הרשות הפלסטינית ולאינטרסים שלה מייצר שחיתות ומתרחק מהאינטרס הלאומי הפלסטיני.

נוצרו מוקדי כוח סביב מקורביו של עבאס והלגיטימיות של המאבק המזוין נעלמה לחלוטין. הנהגת פתח קפאה על שמריה והזדקנה

גורמים שונים, רשמיים ולא־רשמיים בתוך תנועת הפתח הביעו עמדות מנוגדות לגבי מבצע מבול אל־אקצא והמלחמה בעזה. ההבדלים כרוכים בעמדה של הזרמים השונים בנוגע להתנגדות המזוינת, ליחסים עם חמאס וליחס לתהליך השלום המבוסס על הסכמי אוסלו. ניתן לחלק עמדות אלה לשתי קטגוריות: עמדות רשמיות מטעם הנהגת התנועה ועמדות לא־רשמיות של זרמים בתוכה ושל זרמים שפרשו ממנה.

רשמית: הצהרות סותרות על התנגדות מזוינת

ראשית, חוסיין מציג את עמדתה הרשמית של תנועת פתח כפי שהתבטאה בהצהרותיו של הנשיא מחמוד עבאס. עמדתו הראשונית של עבאס לאחר מתקפת חמאס הייתה מסויגת במידה מסוימת. הוא לא יצא באופן רשמי נגד הפעולה, אך גינה את הפגיעה באזרחים משני הצדדים.

אבל מאוחר יותר הוא הטיל על חמאס את האחריות למתן תירוץ לישראל לתקוף את רצועת עזה. הוא הדגיש את אחדות הגדה המערבית ועזה כשטחים השייכים לרשות הפלסטינית בהתאם להסכמי אוסלו. הוא גם הדגיש שאש"ף הוא הנציג הבלעדי של העם הפלסטיני והגוף שקובע את המדיניות, ולא ארגונים אחרים.

עמדותיו של עבאס משקפות את תפיסתו הידועה כלפי ההתנגדות המזוינת ונובעות מהיחסים המתוחים עם חמאס לפני המלחמה. הוא סבור שהעימות הצבאי לא יחולל שינויים בשטח, וכי מחיר ההתנגדות המזוינת יקר.

גם תנועת פתח עצמה פרסמה הודעות פומביות באשר לעמדתה כלפי מבול אל־אקצא והמלחמה בעזה, שהתאפיינו בסתירות ובחוסר עקביות. המועצה המהפכנית של התנועה תיארה את המבצע כ"קרב הרואי" בהודעה שפורסמה ב־8 באוקטובר 2023, והדגישה את זכותו של העם הפלסטיני להגן על עצמו במסגרת האחדות הלאומית. בהצהרה אחרת היא הגדירה את המבצע של חמאס כהרפתקה והטילה עליו את האחריות לכיבוש רצועת עזה על ידי ישראל.

זרמים פורשים מהפתח: פתרונות ללא ההנהגה הישנה

חוסיין ממשיך ובוחן את העמדות של זרמים פורשים מהתנועה. שני הנציגים הבולטים של זרמים אלה הם מחמד דחלאן ונאצר אל־קדווה אשר מתנגדים להנהגתו של עבאס ומבקשים להחליפו. הם אינם חלוקים עם עבאס לגבי הסכמי אוסלו, אך מתחרים עם עבאס על סמכויות ועל עמדות כוח ברשות. שני הזרמים מסכימים בנוגע לעתידה של רצועת עזה, והם סבורים שיש להקים מנהל פלסטיני חדש ברצועה ללא חמאס והרשות הפלסטינית, וכי כוח ערבי לשמירת שלום ינהל את הרצועה בתקופת המעבר.

דחלאן הצהיר לאחר מתקפת חמאס כי היא ביטוי להיעדר אופק לשלום ותוצאה של נטייתה של ישראל לקיצוניות ולאלימות. הוא קרא לעולם להתגייס כדי להרתיע את ישראל מביצוע מעשי טבח ברצועת עזה, ואילו סמיר אל־משהראווי, סגנו של דחלאן בתנועה, הביע במפורש את גאוותו מהמבצע והצהיר כי זה "מבצע הרואי".

"הפורום הדמוקרטי הפלסטיני" בהובלת נאצר אל־קדווה סבור כי יש לחפש פתרונות חדשים שיזכו לתמיכה ציבורית נרחבת על ידי הקמת ממשלה זמנית, וכי על עבאס לעזוב את תפקידו כתנאי להשגת קונצנזוס לאומי וכן להגיע להבנה עם תנועת חמאס על ידי שילובה במערכת השלטון.

פתח ביום שאחרי

חוסיין מציע שני תרחישים לגבי תפקידה של פתח או של חלק מזרמיה בניהול ענייני רצועת עזה לאחר המלחמה:

התרחיש הראשון הוא השתתפות רשמית של התנועה בשליטה ברצועה באופן מלא או חלקי. תרחיש זה יכול להתממש דרך פיוס עם חמאס או תוך הסכמה למלא תפקידים ביטחוניים ללא תיאום עם חמאס. מדובר כאן בחזרת הרשות הפלסטינית לרצועה באופן הדרגתי, מלא או חלקי, על פי הסכם בין ארגוני אש"ף לחמאס לגבי היום שאחרי, או שיבת הרשות לרצועה באופן חלקי לפני תום המלחמה על ידי מילוי תפקידים ביטחוניים במעברים כולל מעבר רפיח.

נראה שהרשות הפלסטינית במבנה הנוכחי שלה ובהתנהלותה אינה מתאימה בעיני הגורמים האזוריים, כולל ישראל, למלא תפקיד מהותי ברצועת עזה

לפי התרחיש השני, חלק מהזרמים של פתח ישתתפו בניהול ענייני עזה לאחר המלחמה במסגרת הסכמה בין הפלגים השונים וללא קשר להנהגת הרשות. השתתפות זו יכולה לבוא לאחר הסכמה רחבה בין כל הזרמים של פתח המתנגדים לגישתו של עבאס לבין חמאס ושאר הארגונים על בסיס הקמת הנהגה חלופית או החייאת אש"ף או בהסכם מצומצם בין חמאס לבין פלגי פתח שהתנגדו לעבאס (דחלאן ונאצר אל־קדווה).

המחלוקת בתוך פתח בנוגע למבול אל־אקצא והיחסים עם חמאס, העמדה כלפי המאבק המזוין, רעיון הפיוס הפנים־פלסטיני – ישפיעו על עתיד התנועה, על אחדותה ועל תוכניתה הפוליטית. הכותב סבור כי המצב שנוצר בעקבות מבול אל־אקצא והמלחמה בעזה מחייב את כל השחקנים בזירה הפלסטינית, כולל פתח לחשב מסלול מחדש.

בצל הדיונים הנוכחיים לגבי עתידה של עזה אחרי המלחמה והניסיונות להגיע לפיוס שאמור להשפיע על צורת המנהל שיקום בעזה, נראה שהרשות הפלסטינית במבנה הנוכחי שלה ובהתנהלותה אינה מתאימה בעיני הגורמים האזוריים, כולל ישראל, למלא תפקיד מהותי ברצועת עזה. כל תפקיד כזה יותנה בהובלת שינויים במבנה שלה.

בחינת התרחישים האפשריים מעלה כי ישנו סיכוי להסכמה על הקמת כוח שיהיה בלתי־תלוי ברשות הפלסטינית, אולם הוא יורכב מאנשי פתח או מהזרם של דחלאן. צעד זה עשוי להיות תחילתו של תהליך ארגון מחדש של הרשות הפלסטינית עצמה. ייתכן שהוא גם יהיה צעד ראשון לעיצוב מחדש של תנועת פתח, גם אם חלקי. נראה שהיום שאחרי המלחמה בעזה יהיה יום חדש בהקשר לסוגיה הפלסטינית ולנפשות הפועלות בה.