בעשרים בדצמבר הגיע נשיא צרפת מקרון למרכז הקונגרסים בסוואימה שבירדן להשתתף בפסגה בת יומיים שהוקדשה לשיקומה של עיראק. המהדורה השנייה של ועידת בגדד – כפי שכונה המפגש – אורגנה בהמשך לפסגה ראשונה שהתכנסה בבירה העיראקית בסוף אוגוסט 2021. יחד עם עמנואל מקרון, ראש הממשלה העיראקי מוחמד שיאע א-סודאני והמארח המלך עבדאללה, השתתפו בפסגה בירדן גם נציגים מהאיחוד האירופי, האמירויות, טורקיה, סעודיה, עומאן, קטר, כווית, איראן, הליגה הערבית, הארגון לשיתוף פעולה איסלאמי והאו"ם.
המהדורה הראשונה של ועידת בגדד התקיימה על רקע משבר משילות במדינה שפרץ שנתיים קודם לכן עם ההפגנות נגד מעורבות היתר של איראן בפוליטיקה העיראקית ונגד השחיתות הממסדית והתפטרותו בהמשך של הנשיא דאז עאדל עבד אל־מהדי. מאז, סובלת עיראק מסחרור פוליטי מתמשך. בחודש אוקטובר האחרון, לאחר כישלונות חוזרים ונשנים להקים ממשלה, הצליחו הגושים הפוליטיים בעיראק להגיע להסכמה, ועבד א־לטיף ראשיד נבחר לנשיא. ימים ספורים לאחר בחירתו, מינה הנשיא החדש את סודאני לראש הממשלה שלו. המינוי לווה בהבטחה של סודאני לנסח חוקה חדשה לעיראק תוך שלושה חודשים, ולקיים בחירות כלליות תוך שנה.
המשבר הפוליטי בעיראק אינו חדש. שורשיו נטועים בהפלתו של סדאם חוסיין, ובניסיונות האמריקניים (הכושלים) לכפות על המדינה סדר חדש ודמוקרטיה בסגנון מערבי. חוסר היציבות הפוליטית שם והמשבר הכלכלי המתגבר היוו קרקע פורייה לפרוליפרציה של דאעש, אשר בשיאו שלט על כשליש מעיראק. קואליציית המדינות המערביות הצליחה אומנם להכניע את ארגון המדינה האסלאמית, אולם מעבר לכך, הניצחון לא נשא בכנפיו בשורה אמיתית לאזרחים העיראקים. אלה ממשיכים לסבול מאבטלה גואה ומהידרדרות בביטחון האישי.
מדיניות ההתכנסות של ממשל טראמפ שיחקה לידיה של טהראן. עיראק שבירה, מצולקת ומבודדת העניקה לאיראן הזדמנות להגביר ולהעמיק את מעורבותה בפוליטיקה המקומית של שכנתה. גם חילופי השלטון בוושינגטון וניצחונו של ג'ו ביידן לא שינו את המצב מהותית. רבים בעיראק מאמינים כי וושינגטון רואה בבגדד כלי במערכה שלה נגד האייתוללות בטהראן, ואיננה מחויבת בכנות לתמוך במאמצים העיראקיים לפיתוח דמוקרטי וכלכלי.
היעדרותה היחסית של ארצות הברית מהזירה העיראקית המריצה את צרפת להיכנס לתמונה. כך למשל, השקיעה צרפת כשישים מיליון יורו מאז 2017 (הבסתו של ארגון דאעש) לייצובה של עיראק
מאז שנבחר לראשונה לנשיא ב־2017, בחר הנשיא הצרפתי בקפידה את אזורי ההתערבות המדינית שלו. כבנקאי לשעבר, הוא שומר על גישה פרגמטית, ומתמקד באותם סכסוכים בעולם שבהם צרפת יכולה לתרום ו/או להרוויח. במזרח התיכון למשל, נמנע מקרון עוד מתחילת דרכו כנשיא מלהתערב בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בהתחלה, בתואנה שצריך לתת לטראמפ למצות את יוזמת השלום שלו. אבל גם לאחר שביידן התיישב בחדר הסגלגל, המשיך מקרון באותה מדיניות של חוסר עניין. במילים אחרות, הוא האמין/מאמין שאין לו סיכוי לרשום נקודות לזכותו בביצה הישראלית-פלסטינית. המעורבות העמוקה של מקרון במאמצים לשיקומה של לבנון משקפת את צידו השני של המטבע, כלומר פריז מאמינה כי היא יכולה לקדם תהליכים פוליטיים וכלכליים קונסטרוקטיביים מול המשבר הלבנוני.
על רקע הגישה הפרגמטית הזאת, היעדרותה היחסית של ארצות הברית מהזירה העיראקית המריצה את צרפת להיכנס לתמונה. כך למשל, השקיעה צרפת כשישים מיליון יורו מאז 2017 (הבסתו של ארגון דאעש) לייצובה של עיראק. זאת ועוד, היה זה מקרון עצמו שיזם את המהדורה הראשונה של ועידת בגדד. וושינגטון הביעה בזמנו שביעות רצון מהצלחת המהדורה הראשונה של ועידת בגדד. נושא הוועידה השנייה עלה בשיחה בין מקרון לביידן בעת ביקורו לפני כמה ימים בבית הלבן, ואף הוזכר בהצהרה המשותפת שלהם בתום המפגש. נראה כי גם הפעם וושינגטון מרוצה הן מהרכב השחקנים בכנס והן מהנושאים שעלו לדיון. או במילים אחרות, פריז ווושינגטון אינן נמצאות בהכרח בתחרות על עיראק.
הפורמט של ועידת בגדד איננו מקרי, והוא משקף את אמונתו החזקה של מקרון בגישה המולטילטרלית. מאז ניצחונו בבחירות ב־2017, וביתר שאת מאז הברקסיט ומאז שאנגלה מרקל פרשה מהפוליטיקה הגרמנית, נותר הנשיא הצרפתי נושא הדגל המרכזי והכמעט יחיד עבור איחוד אירופי חזק פוליטית ומדינית. דוגמאות לחיבתו של מקרון לפורומים אזוריים בין־לאומיים לא חסרות. במאי 2021, כשמגפת הקורונה החלה לדעוך, יזם מקרון כנס לשיקום הכלכלות האפריקניות. חודשיים לאחר מכן, נפגש מקרון עם פעילים ממדינות אפריקה בכנס שהוקדש לדיאלוג עם החברה האזרחית. ב־13 בדצמבר השנה, כונס בפריז מפגש מיוחד לתמיכה מיידית בכלכלה האוקראינית, ויש כמובן את פורום השלום השנתי בפריז, המתכנס מאז 2018 במטרה לקדם נושאים של פיתוח בר־קיימה.
אין עוררין על כך שיציבותה של עיראק תתרום ליציבות אזורית. או באופן מדויק יותר, חוסר יציבות בעיראק מסכן את כל שכונת המזרח התיכון. היחסים בין איראן לטורקיה ולסעודיה עוברים בצומת העיראקית. מנגד, אם חלילה תהפוך עיראק למדינת חסות של איראן, שיווי המשקל האסטרטגי העדין באזור יתערער בוודאי מיידית. בהקשר זה, גם לישראל אינטרס עמוק בבנייה של עיראק יציבה ודמוקרטית.
ועידת בגדד הראשונה עסקה בעיקר בפורמט ופחות בתוכן. ההישג של ועידת 2021 היה בעצם קיומה, כלומר בהסכמתם של השחקנים האזוריים (ברמת מנהיגים!) לשבת יחד תחת הכותרת של שיקום עיראק וייצובה. הכנס השני בירדן כיוון לתכנים ממשיים מתוך השקפה כי שיקומה של עיראק מצריך ראייה אזורית רחבה של נושאים כמו ביטחון תזונתי, מאבק בשינויי האקלים, מדבור, התמודדות עם אסונות, אבטחת אנרגיה ומלחמה משותפת בטרור הגלובלי. בסיומה של הוועידה, טענו פריז ושאר המשתתפים כי הצליחה מעל ומעבר. ואילו העיראקים למודי הניסיון יודעים כי בין הצהרות לשינוי אמיתי משתרכת לה בדרך כלל דרך חתחתים בוגדנית.
