זיהום הקרקע והחקלאות בעזה

כשאנו חושבים על ההרס שנגרם לרצועת עזה כתוצאה מהמלחמות החוזרות ונשנות, אנו מתמקדים באופן טבעי באובדן חיי אדם ובהרס של מבנים ותשתיות, משום שזה האובדן הכואב ביותר. בדו"ח שפורסם לאחרונה באתר המכון למחקרים פלסטיניים, אסלאם אל־הביל, ד"ר להנדסה כימית וסביבתית באוניברסיטה הלאומית במלזיה, שופכת אור על השפעת המצור המתמשך והמלחמות הנשנות על זיהום הקרקע ועל הפגיעה במגזר החקלאי ברצועת עזה וכן על האופן שבו פגיעות אלה מוסיפות לסבלם של העזתים.

השלכה של אלפי טונות של מזהמים כימיים וביולוגיים בעקבות הפצצות אינטנסיביות גרמה להידרדרות באיכות הקרקע. הרס של מערכות הביוב וחלחול מים מזוהמים לקרקע החמירו את הבעיה. זיהום הקרקע בעזה הפך לנושא חברתי וכלכלי המשפיע על חייהם של אלפי חקלאים ומשפחות התלויים בחקלאות כמקור ההכנסה העיקרי שלהם, הגדיל את הסיכון לפגיעה בביטחון התזונתי ולשיעורי עוני גדלים באזור וכן הגדיל את הסיכון להתפשטות מחלות.

זיהום הקרקע ברצועת עזה הוא אחת הבעיות הסביבתיות המורכבות והבוערות ביותר במזרח התיכון. מאז 2006, אז הטיל הצבא הישראלי מצור על הרצועה, התרחשו מדי כמה שנים סבבי לחימה שגרמו נזקים קשים לתשתיותיה. האחרון שבהם הוא המלחמה שפרצה באוקטובר 2023 ושנמשכת עד היום. מלחמה זו מאופיינת בהרס נרחב של תשתיות, ובכלל זה אדמות חקלאיות, שהוביל לרמות חסרות תקדים של זיהום סביבתי.

זיהום הקרקע שנגרם במלחמה הביא לירידה חדה בייצור החקלאי בעקבות הצטברות חומרים רעילים בקרקע שפגעו באיכות היבולים

לפני המלחמה הייתה החקלאות ברצועת עזה מגזר חשוב שסיפק מקומות עבודה וגם מקור מזון לחלק גדול מהאוכלוסייה במשך שנים רבות. זאת למרות האתגרים שעמדו בפני החקלאים, כמו גישה מוגבלת לאדמות ראויות לעיבוד חקלאי, למשאבי מים, לדשנים וכן מגבלות על תנועה. לפני תחילת המלחמה באוקטובר 2023, יותר ממחצית האוכלוסייה בעזה הייתה תלויה בסיוע מזון הומניטרי ובסל המזון הזמין ברצועה.

הגורמים לזיהום ולנזקים של החקלאות בעזה

זיהום הקרקע שנגרם במלחמה הביא לירידה חדה בייצור החקלאי בעקבות הצטברות חומרים רעילים בקרקע שפגעו באיכות היבולים. הבנק העולמי מעריך את הנזק העצום שנגרם למגזר החקלאי בכ־629 מיליון דולר עד סוף חודש מרס 2024. הדבר מאיים על הפרנסה ומגביר את חוסר הביטחון התזונתי של כלל האוכלוסייה. יותר מ־60% מהנזק היה בצפון רצועת עזה ובחאן יונס, וביטויו היו הרס של עצים, חוות, חממות, מפעלים קמעונאיים ותשתיות השקיה.

על פי דו"ח של ארגון המזון והחקלאות (FAO), נכון למאי 2024 יותר ממחצית האדמות החקלאיות ברצועת עזה ניזוקו: 61% מכלל האדמות שנהרסו הן מטעים, 20% אדמות חקלאיות שהוקצו לדגנים ו־19% קרקע חקלאית המיועדת לירקות. כמו כן, דיווחים של האו"ם אישרו כי 46.4% מהבארות החקלאיות הושמדו ברצועת עזה עד מאי 2024.

אל־הביל גם מציינת כי מתחילת המלחמה ועד מרס 2024, 60,000 מ"ק של שפכים לא־מטופלים חלחלו אל הקרקע, מה שגרם לזיהום חמור שלה ופגע בפוריותה ובהתאמתה לחקלאות. הזיהום לצד המחסור וההידרדרות באיכות המים תורמים להגברת הסיכון של מדבור וסחיפת קרקע, ואלה מאיימים על הביטחון התזונתי ברצועה. כמו כן, הרס הצמחייה בעקבות השימוש הרב בכלי רכב צבאיים כבדים בלחימה גורם לירידה משמעותית במגוון הביולוגי, להגברת שיעורי שחיקת הקרקע ולהפחתת היחס בין הפחמן לחנקן.

מגמות אלה משפיעות לרעה על פוריות הקרקע ועל יכולתה לספק את הצרכים החקלאיים והתזונתיים של תושבי הרצועה. עד שבעיות אלה יטופלו ביעילות, הקרקעות המזוהמות הן למעשה בלתי־מתאימות לשימוש חקלאי או למגורים. הסיכון לסחיפת קרקע גובר, והוא מציב איום גדול יותר על המגזר החקלאי ועל הביטחון התזונתי באזור החשוף לסיכונים אלו.

אל־הביל תולה את הרס המגזר החקלאי ואת ההידרדרות באיכות הקרקע במלחמה ברצועת עזה. הפגיעה באדמות אינה רק אסון סביבתי, אלא היא גם משפיעה על הכלכלה, על החברה ועל בריאות הציבור, ודורשת התערבות דחופה ומקיפה כדי למתן את השפעותיה.

הירידה בפריון החקלאי מובילה לעליית המחירים של מוצרי מזון בסיסיים, מה שמעלה את יוקר המחיה ומפחית את כוח הקנייה של המשפחות

הירידה בייצור החקלאי עקב זיהום קרקע ואובדן קרקע חקלאית מוערכת בכ־40%-60%. על פי מחקרים שנערכו באזורי מלחמה ברחבי העולם, ישנה פגיעה ניכרת באזורים עם אדמות שמתאימות לגידולים שכן אדמות אלה רכות ועשירות בחומרים אורגניים, כך שהשפעת החומרים הכימיים צפויה להיות גדולה יותר, כפי שקרה בקמבודיה למשל. המחקרים מצביעים על כך שההשפעה הגדולה ביותר של זיהום כזה היא על גידולי יסוד כמו חיטה וירקות. הירידה בייצור המקומי מגבירה את התלות ביבוא מזון, מה שמעלה את מחירו ומגביר את שיעורי חוסר הביטחון התזונתי בקרב משפחות בעזה.

איך משפיעה הפגיעה בחקלאות על כלכלת עזה?

הכלכלה המקומית בעזה נשענת במידה רבה על המגזר החקלאי, וירידה באיכות הקרקע פוגעת בתחרותיות של החקלאים המקומיים, מה שעלול להוביל להגברת התלות בסיוע בין־לאומי. הירידה בפריון החקלאי מובילה לעליית המחירים של מוצרי מזון בסיסיים, מה שמעלה את יוקר המחיה ומפחית את כוח הקנייה של המשפחות, כפי שקרה בתקופת הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה.

תושבים רבים בעזה תלויים בחקלאות כמקור פרנסתם העיקרי. על כן מלבד הפגיעה בתזונה של העזתים, פגיעה במגזר החקלאי תשפיע גם על אחוזי האבטלה והעוני. משפחות שהתפרנסו מחקלאות סבלו מאובדן הכנסה בהיקף של 72% על פי דו"ח של ארגון המזון והחקלאות.

ההשפעות הסביבתיות של הרס הקרקע תורמות גם להידרדרות בבריאות הציבור, לרבות עלייה במקרים של תת־תזונה והחמרה של מחלות הקשורות לזיהום מים וקרקע, כגון מחלות בדרכי הנשימה, מחלות של מערכת העיכול ומחלות עור. סביבה לא־בריאה תגביר את הלחץ על שירותי הבריאות ועל התשתיות בעזה ותגרום להתפשטות מגפות.

אובדן מקורות הכנסה והרעה בתנאי החיים מצידם מגבירים את המתח, החרדה והדיכאון נוסף על המתח שנגרם מהלחימה ומהסכנות שהיא מייצרת. השפעות אלו משקפות משבר הומניטרי מקיף הדורש התערבות דחופה ומקיפה.

מדיניות עתידית ברצועת עזה חייבת לאמץ גישה מקיפה המשלבת פתרונות טכנולוגיים ושיתוף פעולה בין־לאומי תוך למידה מניסיון העבר באזורי עימות ומלחמה

לקראת שיקום הסביבה והמגזר החקלאי

הכותבת סבורה כי הטיפול בנזקים הסביבתיים הנגרמים מהמלחמה דורש אימוץ של אסטרטגיה מקיפה ובכלל זה פעולות בטווח הזמן המיידי ואחרות בטווח הרחוק. הפעולות המיידיות שיש לנקוט בתום המלחמה הן:

• הסרת הזיהום הכימי: שימוש בטכניקות להסרת חומרים רעילים מהאדמה, כמו חפירה והסרה פיזית של שכבות מזוהמות והחלפתן באדמה נקייה. אי־שיקומה של קרקע מזוהמת עלול להוביל לאובדן מוחלט שלה, במיוחד אדמה מזוהמת בכימיקלים רעילים כזרחן לבן או אורניום, כמו אדמת רצועת עזה המזוהמת. טיפול מהיר מונע מהזיהום להחמיר ולהתפשט.
  
• שיקום ביולוגי (Bioremediation): שימוש במיקרואורגניזמים כמו חיידקים ופטריות לפירוק חומרים רעילים באדמה והפיכתם לחומרים בלתי־מזיקים ולשינוי התכונות הפיזיקליות והביולוגיות של הקרקע.
  
• ניטור סביבתי: הקמה מיידית של מערכות ניטור סביבתיות מקיפות למעקב אחר רמות הזיהום ולזיהוי האזורים הנפגעים ביותר. הדבר יכול לסייע לקביעת סדרי עדיפויות טיפוליים ותוכניות חירום ולקבלת החלטות על סמך נתונים מדויקים ונכונים.

הפעולות לטווח הארוך:

• ייעור ושתילה מחדש: בטווח הארוך מומלץ לשתול עצים באזורים שנפגעו לקידום התאוששות הקרקע ולשיפור איכות האוויר והמים. ייעור מחדש הוא דרך יעילה להפחית את שחיקת הקרקע ולהשיב את החיים לקרקעות מזוהמות. אסטרטגיה זו תלויה בנטיעת מיני צמחים עמידים התורמים לשיפור של איכות האוויר ולשיפור של פוריות הקרקע.
  
• שימוש בדשנים אורגניים כדי לפצות על המחסור בחומרי הזנה באדמה שנפגעה: ניתן להשתמש בדשנים אורגניים ובחומרים טבעיים לשיקום פוריות הקרקע ולשיפור הייצור החקלאי בטווח הארוך.
  
• שיקום חקלאות בת־קיימה: אימוץ חקלאות אורגנית וחקלאות ללא עיבוד לשיפור מבנה הקרקע ולהגברת כושר הנשיאה שלה תוך התמקדות בשמירה על משאבי הטבע ושימוש בטכניקות לחיסכון במים.
  
• ניטור סביבתי מתמשך: הטמעה של מערכות ניטור סביבתיות מקיפות לניטור רמות הזיהום ולזיהוי האזורים המושפעים ביותר כדי לקבוע סדרי עדיפויות לטיפול.
  
• שיתוף פעולה בין־לאומי ואזורי: במטרה להפיק תועלת ממומחיות בין־לאומית ומניסיונן של מדינות שהתמודדו עם אתגרים דומים, כמו הניסיון האוקראיני והווייטנאמי, לפיתוח תוכניות טיפול המתאימות למאפיינים הסביבתיים של רצועת עזה תוך הבטחת גישה למשאבים הדרושים וליווי מקצועי מצד תורמים וארגונים בין־לאומיים.

עדיין קיים מחסור במשאבים כספיים לתמיכה מלאה בתוכניות חירום לשיקום החקלאות. באזורים שהוכרזו על ידי הצבא כשטחים צבאיים קשה אפילו להעריך את מידת הנזק

אל־הביל מציינת כי המאמצים שנעשים כיום על ידי גורמים הומניטריים לשיקום ולטיפול בזיהום הקרקע ולבנייה מחדש של המגזר החקלאי בעזה נתקלים במכשולים הנובעים מהמשך המלחמה. ארגונים מסוימים התקשו להשיג את ההיתרים הדרושים לאספקת חומרים חקלאיים לעזה כגון זרעים, שתילים, דשנים וציוד חקלאי.

כמו כן, עדיין קיים מחסור במשאבים כספיים לתמיכה מלאה בתוכניות חירום לשיקום החקלאות. באזורים שהוכרזו על ידי הצבא כשטחים צבאיים, כמו רפיח והאזורים המזרחיים של הרצועה, קשה אפילו להעריך את מידת הנזק ואת הפעולות הנדרשות לשיקומם.

לסיכום, הכותבת מציינת כי מדיניות עתידית ברצועת עזה חייבת לאמץ גישה מקיפה המשלבת פתרונות טכנולוגיים ושיתוף פעולה בין־לאומי תוך למידה מניסיון העבר באזורי עימות ומלחמה. על כן, יש לחזק את שיתוף הפעולה עם ארגונים בין־לאומיים ועם תורמים שביכולתם לספק את התמיכה הפיננסית והטכנולוגית הדרושה ליישום אפקטיבי של אסטרטגיות אלה למען פיתוח החקלאות, הכלכלה והחברה לדורות הבאים, מה שיפחית נזקים בריאותיים וכלכליים וישפר את יכולת החברה לעמוד בפני אתגרים עתידיים.