בכל יום מתווספים הרוגים נוספים לרשימה הארוכה של משרד הבריאות בעזה, אך הערכות שונות מדווחות על מספרים גבוהים בהרבה בשל ריבוי הנעדרים. מי הם אותם נעדרים? תחקיר של אל־ערבי אל־ג'דיד גבה עדויות על קבוצה אחת המרכיבה אותם: אלו שניסו לשוב הביתה.
בתחילת ספטמבר נאלצו סולימאן אל־ערג'א בן ה־40 ושניים מאחיו לסכן את חייהם כדי לחלץ את הגופות של אשתו של סולימאן, של אחותו ושל שתי בנותיו לאחר שנהרגו בשכונת א־תנור הממוקמת במזרח רפיח. אגב פינוי גופות קרוביהם, ניסתה החבורה, שהפכה בעל כורחה ליחידת חילוץ, להביא בגדים, נעליים ושמיכות לבני משפחותיהם המצויים באוהלי העקורים במוואסי.
לרעייתו של סולימאן ולשתי בנותיה לא הייתה ברירה. הן היו זקוקות בדחיפות לבגדים והיא גמלה בליבה לחזור לביתה ארבעה חודשים לאחר שנאלצו לעקור ולחיות באוהל בחוסר כול. היא האמינה שאם הן תשובנה בדרך פתוחה ורחבה הנראית לכול ואם הן תנפנה דגל לבן, הסיכוי להפגזה ישראלית יפחת משמעותית.
כדי לבצר את ביטחונה, היא גם עמדה בקשר עם בעלה לאורך כל הדרך, אלא שלפתע נשמעה צפירה חזקה, התנתקה השיחה עם סולימאן, ובדיעבד התברר כי השלוש נפגעו מכטב"ם ישראלי.
אך לא כאן הסתיימה מסכת הייסורים של סולימאן ומשפחתו. סולימאן הזעיק את מה שנותר מהרשויות ומגורמי הסיוע האזרחיים לחוש לרחוב המופגז, אך הללו חששו להגיע והגופות נותרו שרועות ברחוב במשך 20 שעות לפחות. לבסוף, נאלצו סולימאן ואחיו לקחת את גורלם בידם ולאסוף בעצמם את מה שנותר. הדרך האחרונה של אשתו וילדיו, סולימאן מתאר, הייתה מלאה בגופות בלתי־מזוהות שלא פונו זה זמן רב.
המשפחות פונות לוועד הבין־לאומי של הצלב האדום, לארגון המסונף למשרד הפנים של הרשות הפלסטינית, ולרשתות החברתיות המתמלאות מדי יום ביומו בשמות ובתמונות
במקרה אחר, שמתכתב עם המקרה של סולימאן, שב אחמד א־סביחי בן ה־40 לביתו ברפיח ממחנה העקורים כדי להביא את הציוד של ילדיו, אך עד מהרה אבדו עקבותיו. עדות הראייה האחרונה היא של חברו חאזם ח'ליל, אשר ראה אותו נכנס לשכונת א־תנור במזרח רפיח. אחיו של א־סביחי מנסה כבר זמן רב לאתר אותו, חי או מת, אך חיפושיו עולים בתוהו.
משפחתו של א־סביחי, כמו מאות משפחות אחרות, מנסה את מזלה באיתור של בן משפחתם בכל דרך אפשרית. המשפחות פונות לוועד הבין־לאומי של הצלב האדום, לארגון "ההגנה האזרחית" המסונף למשרד הפנים של הרשות הפלסטינית, ובצר להן הן גם פונות אל הרשתות החברתיות המתמלאות מדי יום ביומו בשמות ובתמונות של נעדרים.
המקרים של סולימאן ושל א־סביחי מצטרפים ללמעלה מ־500 דיווחים שהגיעו לאחרונה על היעלמותם של אזרחים שחזרו לשכונות שונות ברפיח. בכל המקרים הללו מדובר בבני משפחה שחזרו לבתיהם כדי לקחת את מטלטליהם, לאתר בני משפחה או לשוב לבתיהם.
על פי הודעה רשמית שהוציא מנהל מחלקת האספקה והציוד במנגנון ההגנה האזרחית, הצליחו צוותי החילוץ לאתר את זהותם של כ־270 מהם מאז יולי האחרון, אך עדיין לא נודע מה עלה בגורלם של קרוב למחציתם. ד"ר מוחמד אל־מע'יר, העומד בראש המנגנון, הסביר כי מזרח רפיח הפך לאזור קטל שהמוות בו יכול להגיע מכל עבר – מל"טים, ירי מקלעים או הפגזה ארטילרית.
מנגנוני ההגנה האזרחיים טוענים כי מדובר בתרגיל הונאה של צה"ל ולא בשגגה. צה"ל, הם טוענים, מאפשר לאזרחים לשוב לשכונות מסוימות, ואז לפתע תוקף את השכונות מבלי התרעה מראש. מנכ"ל משרד ההסברה הממשלתי הפלסטיני אסמאעיל א־ת'ואבתה מחזק טענה זו באומרו כי מרבית המקרים המתועדים של קורבנות שניסו לשוב התרחשו באזורים שהוגדרו כלא־מסוכנים ושלא מצויה בהם נוכחות משמעותית של צה"ל אם בכלל.
לדידו, עניין זה מאומת גם בסרטונים שצה"ל מפרסם, ושבהם ניתן לראות כלי טיס התוקפים אזרחים בלתי־חמושים. ניתוח של הסרטונים ואיסוף של שמות הקורבנות מלמדים, להבנתו, כי אלו היו בדרכם חזרה לבתיהם.
אל־מע'יר מספר כי ישנן ראיות ל־200 תושבים שנעצרו ברפיח ושימשו בעל כורחם כמגינים אנושיים. חלקם נעצרו ואילו אחרים הוצאו להורג או נהרגו כתוצאה מהפעולה המבצעית
מוות, מעצר או מילוי תפקיד כמגן אנושי: מה עולה בגורלם?
גורמים שונים בתוך עזה מציעים שני תרחישים אפשריים לגורלם של הנעדרים – מוות או מעצר. גורם ביטחוני בכיר שהעדיף להישאר בעילום שם העריך שקרוב לוודאי כי הנעדרים נפגעו מפגיעה של כטב"ם או של כלי טיס אחר וגופותיהם נותרו ברחוב. עם זאת, הוא אינו פוסל את האפשרות שגופותיהם נלקחו על ידי צה"ל ויוחזרו בעתיד, או לחלופין שהם נקברו בקברי אחים עלומי שם וזהות, כפי שקרה במהלך השנה האחרונה עם כ־500 הרוגים עזתים.
ישנה אפשרות שלישית, הוא מוסיף, שלפיה צה"ל עצר אותם והביא אותם למתקני מעצר וחקירה בתוך ישראל.
באל־ערבי אל־ג'דיד מוסיפים תרחיש רביעי. לטענתם, השימוש בתושבים העזתים כמגן אנושי כדי לסרוק מנהרות ומבנים תורם אף הוא להיעלמות תושבים. במסגרת התופעה, שקיבלה כיסוי גם בכמה מכלי התקשורת הישראליים, תושבים בלתי־מעורבים נלקחים כדי לפרק פצצות ובתים שמולכדו על ידי חמאס בטרם כוחות צה"ל נכנסים אליהם. אל־מע'יר מספר כי ישנן ראיות ל־200 תושבים שנעצרו ברפיח ושימשו בעל כורחם כמגינים אנושיים. חלקם נעצרו ואילו אחרים הוצאו להורג או נהרגו כתוצאה מהפעולה המבצעית, וגופותיהם לא אותרו לפי שעה.
יש להעריך כי נעדרים רבים מצויים בתוך הגופות הנערמות ברחובות העיר רפיח. מי שיבקר בשכונות מסוימות ברפיח היום, התחקירנים מעירים, ייחשף לערמות של גופות, אשר חלקן לא פונו למעלה ממאה ימים. הגופות מצחינות ומושחתות, וזאת בשעה שצוותי הסיוע האזרחיים אינם מצליחים לעמוד בעומס הפינוי. עובדי הסיוע מדווחים כי במקרים רבים הם יודעים היכן מצוי חלק ניכר מהגופות ואפילו את מספרן המדויק, אך אין להם גישה לאותם אתרים.
אל־מע'יר מספר כי רק בקרבת רחוב האמאם עלי במערב רפיח ישנן 27 גופות כאשר שליש מהן הן גופות נשים וילדים שנסו על נפשם מבתי המגורים המופגזים. בהתאם לכך, סיווג ארגון ההגנה האזרחית חמישה אזורים מסוכנים ברפיח שבהם התרחשו מרבית התקיפות הישראליות. מדובר בשכונות המפוזרות במקומות שונים בעיר – מאזור ת'לאג'ת זע'לול בצפון רפיח ועד אזור כיכר אל־עלם במערב העיר בקרבת חוף הים.
שלושים עדויות של אלו אשר הצליחו לשוב מעידות בבירור כי המניע לחזרתם היה התפשטות ביזת הבתים והרצון להציל את המעט שנותר בבתיהם
הגניבות השיטתיות
הבתים המתרוקנים מאדם הופכים יעד לביזה בלתי־פוסקת. התחקיר מצטט גורמי ביטחון הטוענים טענה קשה למדי (וטעונת הוכחה) שלפיה הבוזזים נוהגים להתכתב עם מתאם הפעולות בשטחים דרך עמוד הפייסבוק שלו ולתאם עם המנגנון שתחתיו את השעות שבהן יימנע צה"ל מלתקוף באזור, והם ינצלו זאת לריקון הבתים בתמורה למידע שהם יספקו לצה"ל על מיקומים של מטענים, על פעולות חמאס באזור ומידע כללי על השטח הבנוי.
מכת הביזה מסבירה גם מדוע תושבים נחושים לשוב לבתיהם גם אם החזרה כרוכה בסכנת חיים ברורה. שלושים עדויות של אלו אשר הצליחו לשוב מעידות בבירור כי המניע לחזרתם היה התפשטות ביזת הבתים והרצון להציל את המעט שנותר בבתיהם.
עבדאללה רמדאן, אחד מאותם 30 שעלה בידם לחזור, מספר כי כשהגיע לביתו במחנה הפליטים שאבורה, הוא מצא אותו מרוקן לאחר שנבזז לחלוטין – החל ברהיטים וכלה במכלי מים ואסלת בית השימוש. ההערכה היא שהגנבים הגיעו עם משאיות שהקלו עליהם בריקון הבתים מתכולתם. הבוזזים נכנסו לאזורי הסכנה בנינוחות יחסית ויצאו מבלי שאיש ניסה לעמוד בדרכם.
הדיווחים המצטברים, התחקיר מסכם, מלמדים על הפרות בוטות של המשפט הבין־לאומי ובעיקר על הפרה של סעיף 49 מאמנת ז'נבה הרביעית. סעיף זה עוסק בהגנה על אוכלוסייה אזרחית תחת לוחמה ואוסר להעביר בכפייה אנשים שמוגנים על ידי האמנה וכן אוסר לגרש אזרחים מוגנים לשטח המדינה הכובשת או לשטח מדינה אחרת, כבושה או לא, יהיו הסיבות אשר יהיו.
מנהל היחידה לזכויות חברתיות וכלכליות ד"ר פדל אל־מזייני מפנה אצבע מאשימה לעולם המערבי כולו שנתן חסינות לישראל לפעול בעזה כבשלה תוך הפרה של החוק הבין־לאומי וצפצוף על האזהרות הבין־לאומיות. המקרה ברפיח הוא סימן אחד לבאות. אחד מני רבות.
